גמילה בלב הג'ונגל הברזילאי
11 מכורים לסמים קשים שלא הצליחו להיגמל בארץ, נשלחו ע"י הוריהם לחוות מבודדות ביערות ברזיל וכולם חזרו נקיים לחלוטין. עכשיו מנסים ההורים לשכנע את הרשויות בישראל לאמץ את הפרויקט. אחד ההורים: "את הבן שלי הצילו ואני אעשה הכול כדי שיעזרו לאחרים". האם הרשות למלחמה בסמים תשתכנע?

"שיעור ההצלחה הוא עצום", אומר האב. "אתה מביא את המטופל עד דלת החווה ומאותו רגע מטפלים בו בשיטה שעובדת. מהיום הראשון מתייחסים אליו כאל מי שעומד לחזור למסלול חיים נורמלי ולא כמו למישהו שיצטרך לבוא ולקבל מתאדון כתחליף לסם".
האב המאושר פנה באחרונה באמצעות עמותת אלי"ס (אמהות למען ילדים בסיכון) לרשות למלחמה בסמים שתאמץ את השיטה, אבל נתקל בספקנות. אחת הסיבות היא שברוב החוות מקבלות תרומות מהכנסייה הקתולית ובצד עבודה בחקלאות ובמשק הבית, המטופלים גם משתתפים בתפילות בכנסייה.
"מי שמגיע לחווה בברזיל מתנתק מכל מה שהכיר", מסבירה חברת העמותה, אלונה קוטילר. "מקבל כבר מהיום הראשון יחס אוהב וחם, ומיד מתחיל לעבוד ולוקח אחריות על מעשיו. זה לא כמו ברוב מקומות הטיפול בארץ, שבהם הנגמל הוא חלק מקבוצה וכל הזמן מבקשים ממנו להביט בעצמו ובעברו, והוא לא מצליח לצאת מהמצב שלו".
בשבוע שעבר התקיים מפגש בין הורים לצעירים שנשלחו לחוות, ובין נציג הרשות הלאומית למלחמה בסמים. במפגש נכח אולג אוסטוחוב, בן 33, שחזר מברזיל נקי וזה כשנתיים הוא עובד וחי עם חברה. "הייתי שנתיים בכלא, ניסיתי כל מיני גמילות בארץ, אבל בכל פעם הייתי בורח, משתמש וחוזר", הוא מספר. "שם, בגלל המרחק והניתוק, אין לך לאן לברוח. אפילו הדרכון שלי היה אצל המדריך. הם פשוט הצילו אותי".
לדבריו , אמנם מדי
"הם מביאים אנשים לאמצע הג' ונגל, לוקחים מהם את הדרכונים, שם הם מבודדים ומוקפים בחיות טורפות, ופשוט נמצאים שנה בהסגר", אומר שמאי גולן מהרשות למלחמה בסמים. "צריך לחכות שנה-שנתיים כדי לראות כמה מהם באמת נגמלו. אם ההצלחה שלהם תימדד בסופו של דבר בחצי מהאחוזים שהם מדברים עליהם, כמובן שנבחן לעומק את הנושא".
הוריהם של הצעירים מתכוונים לעניין בנושא חברי כנסת ומומחים. "את הבן שלי הצילו ואני עושה הכל כדי שיעזרו לאחרים", אומר מ'. " בינתיים אף אחד לא חזר משם קתולי, אבל כולם חזרו בני אדם".