הסכמים יש לקיים
יניב רוזנאי חושב שכדאי שרה"מ יכבד הסכמים קואליציונים ויהפוך את הפוליטיקה לדבר מכובד
פרופיל רוני בר און
בתגובה לכך, מאיימים במפלגת העבודה במשבר קואליציוני. בעבודה תכננו להציב בוועדה את השר אופיר פינס, מטעמם. פרסומים שונים מציינים כי מטרת המינוי היתה לחזק את השר רמון, העומד בראש הוועדה, ולאפשר לו, למעשה, להשיג רוב בוועדה לבחירת שופטים לקראת המינויים המתוכננים.
אך מינוי בר-און, כנציג השני בוועדה, מנוגד לסעיף 17 להסכם הקואליציוני שנערך בין סיעת "קדימה" לבין סיעת העבודה. הסעיף קובע כי נציג סיעת העבודה יהיה חבר בוועדה למינוי שופטים, בין אם מקרב שרי הממשלה ובין אם מקרב חברי הכנסת הנמנים על הסיעה.
אז מה עושים במצב כזה? פסיקת בית-המשפט קבעה כי בהתנגשות בין חובתה של הממשלה להפעיל את סמכות לפי המדיניות הרצויה לדעתה, לבין מחויבותה למלא אחר הסכמים, ידה של הראשונה על העליונה. הסכם, כך קבע ביהמ"ש, אינו יכול להגביל סמכות שלטונית. ואם ההתחייבות בהסכם הקואליציוני, אינה עולה בקנה אחד עם השיקולים הלגיטימיים במסגרת הפעלת הסמכות, על בעל הסמכות להתעלם מהם בבואו להפעיל את סמכותו.
אבל לא זאת בלבד, אלא גם אם התחייבות בהסכם קואליציוני היא תקינה לגמרי ועולה בקנה אחד עם השיקולים הרלוונטיים הרי שעדיים מדובר רק בשיקול אחד מתוך כלל השיקולים. מי שיכריע בנושא ראוי שיעשה זאת תוך בחינת כל השיקולים החשובים לעניין ותוך איזון ראוי ביניהם.
הסכמים צריך לקיים
ראוי שנזכור כי דינו של הסכם קואליציוני אינו כדין חוזה. הסכמים קואליציוניים מטבעם לא נושאים בתוכם סנקציה על מפר ההסכם מתוך הנחה שמפר ההסכם יינזק ברמה הציבורית, אם בדרך של פיטורין או על-ידי גזר דינו של הבוחר.
אולם, במציאות הפוליטית של מדינת ישראל, בה יש לקדם הבנה והסכמה בין מפלגות המרכיבות את הממשלה באשר למדיניות ולמבנה השלטון, ובאשר לדרך הפעלתן של סמכויות השלטון. במשטרנו החוקתי, בו כל ממשלה מאלה שקמו עד כה, נשענה על קואליציה שביסודה הסכמה כאמור בין מפלגות, במציאות זו יש חשיבות רבה להסכמים
לאור חשיבות זאת, יש לכבד הוראות הסכמים קואליציוניים, לפחות, כאשר אינן סותרות במידה רבה את מדיניות הממשלה. אי-כיבוד ההסכמים, יהפוך אותם לפלסתר וירוקן את חשיבותם מתוכן בעת הקמת הממשלות הבאות.
לכן, על קדימה לכבד את צדה בהסכם, ולאפשר למפלגת העבודה למנות את מועמדה בוועדה למינוי שופטים. כי הרי, הסכמים יש לקיים, והסכמים פוליטיים, שלהם מעין מחויבות גם לצדדים שלישיים לציבור, קל וחומר יש לקיים.
זהו רק צעד קטן, אך משמעותי, בהפיכת המילה פוליטיקה, ממילת גנאי למילת כבוד.
הכותב הוא סטודנט למשפט וממשל במרכז הבינתחומי הרצליה.
נא להמתין לטעינת התגובות
