להחזיר את כושר ההרתעה
אריה אלדד מאשים את רה"מ ואת שר הביטחון בהידרדות שהובילה להתגברות ירי הקסאמים ולפיגוע
כשהיה מתרחש פיגוע באחת ההתנחלויות מיד היה נפתח חצי יום של דיונים אם היתה גדר או לא היתה גדר. כאשר מחבל מתאבד התפוצץ באוטובוס או בקניון היו דנים במשך יום שלם כיצד חדר המתאבד : דרך הגדר או דרך המחסומים עוקפי הגדר.
כשנהרגו חיילים ששמרו על "התנחלות" היה נפתח דיון של סכין בגב : למה צריך גדוד של צה"ל לשמור על התנחלות אחת. והיום, כשלא נקברו עוד כל הרוגי כרם שלום וכבר ברור שהגדר לא עצרה את המחבלים, נפתח דיון אינסופי בשאלה האם היתה התרעה ממוקדת או לא היתה.
בחלם היה נחל קטן ועליו גשר. יום אחד נשבר הגשר ורבים מהעוברים עליו מעדו נפלו ונפצעו. נמלכו חכמי חלם בדעתם שבעה ימים ושבעה לילות, עד שנמנו וגמרו ובנו בית חולים ליד הגשר.
מדינת ישראל מתנהגת ממש כך. יש לנו מלחמה ואנו עוסקים בגדרות. שדרות סופגת מאות רקטות בחודש האחרון ומומחי הממשלה עוסקים בשאלת מקורות המימון למיגון מוסדות החינוך בעיר. יש לנו מלחמה והממשלה עוסקת במגננה, במיגון, בתירוצים ובהכנת הנסיגה הבאה, שתהפוך את חיי כולנו בכל רחבי הארץ לגיהינום.
איפה היום כל המהמרים על חיינו, שהבטיחו שאם ניסוג מרצועת עזה אל הקו הירוק ישרור כאן שקט? איפה הם היום כל המומחים המטופשים שטענו בלהט כי יהא זה האינטרס של ארגוני הטרור לשמור על השקט ברצועת עזה והם יעתיקו את מרכז הכובד של הטרור ליהודה ושומרון?
יש להם שמות : שאול מופז, דן חלוץ ועמוס גלעד. למה היום הם אינם מודים בטעותם האיסטרטגית? למה אין הם מכים היום על חטא ומודים: טעינו והטעינו. ברחנו מעזה ועזה רודפת אחרינו. ודין נצרים כדין כרם שלום.
מי שלא הגיב על 5,000 רקטות על גוש קטיף תמה היום למה יורים אלפי רקטות על הנגב המערבי. ושר הביטחון, שהטיף לאיפוק לפני שבוע, נושא באחריות לחללינו היום. אם חשב ברצינות שהאזהרות ששיגר לחמאס ירתיעו את ארגון הרצח, אפשר ואנו זקוקים לשר ביטחון שיודע לחשוב טוב יותר. ואם ידע שלא יהא די באזהרות, אבל היה זקוק להרוגים בצידנו כדי "להצדיק" את חיסול ראשי החמאס, אז בעיניי הוא פושע ממש.
בין כך ובין כך, הוא וראש הממשלה אחראים על כך שישראל לא הצליחה להפסיק את ירי הקסאמים , שידרה חולשה והססנות לארגוני הטרור, ובלי הרף, בלי הרף ממש, תחת מטחי הקסמים על שדרות עסקו בטיולים לחו"ל והצהרות שישראל רוצה לסגת ולעקור רבבות מתיישבים ולהרוס מאות יישובים.
בעצם הימים האלה, כאשר
עכשיו יענישו את החמאס, עכשיו ייכנסו בפעולה כזו או אחרת לעזה, אולי יהרגו את מוחמד דף, אולי יהרגו את איסמאעיל הנייה. ושוב זה יהיה מעט מדי ומאוחר מדי, אם ביד השנייה יאותתו לחמאס – סבלנות, אתם מנצחים, אנחנו מתכוונים להמשיך בנסיגה. תוכלו לחפור מנהרות מנבי סמואל עד מתחת לכנסת, תוכלו לירות על שדה התעופה בן גוריון, ואז שוב יגלגלו פרץ ואולמרט עיניים ויאיימו כי האשמים לא יינקו. אבל הם האשמים.
לא בית חולים אנו צריכים, לתקן את הגשר צריך. לשנות את תפיסת הביטחון של ישראל. להחזיר את כושר ההרתעה.