הלחץ הצליח, נתניהו נכנע
התוכנית האמריקאית להסדר עם הפלסטינים, חושפת כי גם נתניהו רוצה כנראה פרס נובל לשלום - ותמורת זאת הוא מוותר על כל עקרונותיו
ראיתי את פניו כשחזר מביקורו הראשון אצל אובמה. הוא נראה מוכה, כמו בהלם קרב. הוא הבין שאין די כוחות נפש, אין בו די אמונה נחושה בצדקת דרכו המדינית כדי לעמוד מול נשיא ארה"ב. הוא התקפל. התרסק. מי שאמר "כל מי שאומר כן למדינה פלסטינית אומר לא למדינת ישראל", הבין שהוא מוכן לומר "כן" לכל מה שאובמה יכתיב לו. גם למדינה פלסטינית.
אבל במהרה, כמו כל פוליטיקאי חלקלק ונטול עקרונות - החליט להפוך את חולשתו הנוראה ליתרון. אם אין בו כוח לעמוד על דעתו – לפחות יהפוך את כניעתו ל"תהליך מדיני". בעוד כמה שנים יוכל נתניהו, אם הערבים לא יצילו אותנו ממנו לומר: בבר אילן הקמתי את מדינת הישמעאלים, ולהעלות על פניו את הבעתו של הרצל על המרפסת.
כל נאמני ארץ ישראל בליכוד, בישראל ביתנו, בבית היהודי, בש"ס – העדיפו לעצום עיניים. לאטום אוזניים. ואז באה ההקפאה. תכנית אשר נתניהו, בעקבות קלינטון ואובמה, מתגאה כי "לא היה לה תקדים במגבלות שהיא מטילה על ההתיישבות היהודית ביו"ש". ונאמני ארץ ישראל בממשלה מסרבים לראות לאן היא מובילה, מסרבים להבין כי זהו הצעד המעשי הראשון להקמת מדינה פלסטינית מתוצרת ביבי בלב הארץ. אם על נאום בר אילן של נתניהו הם אמרו "רק מילים", על תכנית ההקפאה הם אומרים "רק עשרה חודשים". מי שמסרב לראות את האמת – אי אפשר כנראה לשכנע אותו.
עתה, כשהתפרסמה התכנית האמריקאית ברור גם למה הסכים נתניהו עם אובמה, ברור מה הוא תיאם עם מובארק.
ברור כי "עשרת החודשים" מתואמים בתוך התכנית האמריקאית להגיע להסכם עם אבו-מאזן על גבולות הקבע. אז תהפוך כמובן ההקפאה "הזמנית" לקבועה, מעוגנת בהסכם. ואחר כך, במינון המתאים לקיבתם ולעיוורונם של "נאמני ארץ ישראל" בממשלה, גם חלוקת ירושלים וקליטת
נשיא ארה"ב נכשל באפגניסטן, בעיראק ובאיראן, בתימן ובצפון קוריאה והוא זקוק נואשות להישג בינלאומי. לכל המדינות הללו - אפילו לעיראק - יש מנהיגים המסוגלים לעמוד על עקרונותיהם.
רק בישראל הוא זכה לרכיכה בתפקיד הקברניט, מישהו שייכנע לכל דרישותיו תוך ויתור על האינטרסים המובהקים של עמו. ולכן כל הלחץ שלו פונה לנתניהו. הוא גם רוצה להצדיק, ואפילו ב"פוטואופ" ריק מתוכן על מדשאת הבית הלבן - את פרס נובל לשלום שהוא זכה בו לאחרונה.
במלחמת לבנון השנייה עמד בראש המטכ"ל טייס שלא הבין כנראה דבר במלחמה יבשתית. אבל אי אפשר היה להטיל עליו את כל האחריות כי לצדו עמד מטכ"ל "יבשתי" שלם שידע ושתק. גם הם נושאים באחריות לכישלון, לדיראון עולם. כך גם בממשלה ישראל. אמנם לנתניהו אין עמוד שדרה, אבל באשמה שותפים בגין, יעלון, ליברמן, ישי והרשקוביץ. הם יודעים ושותקים ואנחנו נשלם את המחיר.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם