שטחים תמורת שלום
דני כהן קורא לממשלה ללמוד מהניסיון בלבנון ובעזה ולזנוח את רעיון הנסיגה החד צדדית
הייתי מאלו שתמכו ביציאה החד צדדית מלבנון. עד מהרה התברר כי מהלך הבריחה הזה היה שגוי. אל הוואקום שהותרנו אז נשאב חיזבאללה, ארגון טרור איסלאמי שנתמך וממומן על ידי איראן.
חיזבאללה טען כי הביס את הישות הציונית ושדרך ההתנגדות ושפת הכוח הוכיחו עצמם כדרך יעילה למיגורה של ישראל. בעולם של דימויים ניצח חיזבאללה בקרב התקשורתי וההסברתי, הרחיב פעולתו לנושאים חברתיים והעצים את אחיזתו בציבור השיעי בדרום לבנון ובתודעה הציבורית הלבנונית.
מדיניות ההבלגה של ממשלות ישראל נוכח התגרויות הארגון הזה נתפשה כרפיסות והמיתוס הלך והתעצם, ובצידו גם היקפי המימון האיראני וכוחו הצבאי. אט אט, בחסות "השקט החלקי המתעתע" בצפון, הלך והתעצם הסיכון האסטרטגי על תושבי הצפון ומדינת ישראל. הסיכון האסטרטגי הזה הוא עילת המלחמה היום. את המחדל הזה ממגרים כוחות צה"ל בעוד תושבי הצפון ספונים במקלטים.
ממשלת שרון-פרס מיחזרה את מחדל הנסיגה החד צדדית בצפון כאשר יישמו את תוכנית ההתנתקות החד צדדית. נסיגה ישראלית ללא הסכם, אולם מלווה בגירוש אלפי יהודים מבתיהם ובהריסה של יישובים ובתי כנסת. גירוש והרס שהיה תמיד משאת נפשם של אויבנו ושל האיסלאם הקיצוני.
ההתכנסות מחבלת בסיכויי השלום
והתוצאה לא איחרה לבוא, וכפי שקרה בלבנון כך קרה בעזה. מוגר שלטון המתונים שעמם חתמנו על ההסכמים שהביאו להקמת הרשות הפלשתינית, ואת הוואקום מילא ארגון החמאס, שתפס את השלטון בבחירות דמוקרטיות.
הרשות הפלשתינית הפכה למדינת טרור השוכנת במטחווי קאסם ופצמ"ר משדרות, נתיבות, כפר-סבא, הוד-השרון ורעננה, ובמטחווי טיל "גראד" מאשקלון ואולי גם מאשדוד. העובדה כי החמאס הגיע לשלטון כשהוא נישא על כנפי תמיכה ציבורית רחבה מבטאת יותר מכל את עוצמת המחדל שבהתנתקות וכיצד נתפשת הנסיגה החד צדדית ללא הסכם על ידי אויבנו.
"ההתכנסות החד צדדית" משולה למשב רוח עז במפרשי הטרור, אך ממשלת אולמרט-פרס-פרץ מאיימת להמשיך במחדל. האם לא די לנו בתוצאות הניסויים בעזה ובלבנון? האם באמת מישהו מעלה על דעתו להמשיך בדרך הנסיגות החד צדדיות?
האם אוזנכם אטומות לאזהרת מלך ירדן, המתריע כי "ההתכנסות" ביהודה ובשומרון ללא הסכם יוצרת איום על שלטונו. ומה יקר אם שלטונו יקרוס? מי ימלא שם את הוואקום? האם לא ברור ששוב יישלחו זרועות המהפכה האיסלמית מאיראן לעיצוב סדר חדש גם שם.
כמי שנמנה על מחנה השלום, אני פונה לחברי ואומר: אל לנו לקדש נסיגה מהשטחים בכל מקרה, בכל עת ובכל תנאי. ההתכנסות מחבלת בסיכויי השלום ומייצרת תנאים בלתי אפשריים להגשתו.
אנחנו תומכי שלום, אנחנו נכונים לשלם מחיר כואב בדרך להגשמת חזון השלום, אולם עלינו ללמוד מהניסיון. ללמוד מהמציאות מהם השלכותיה של נסיגה חד צדדית ללא הסכם. להישיר מבט ולומר לראש הממשלה ולשריה, כמו גם לעולם הערבי: "אכן עדיפה דרך השלום על דרך המלחמה, אולם אין נסיגות חד צדדיות, שטחים רק תמורת שלום".
נא להמתין לטעינת התגובות
