גוועלד
החשיבות שבן כספית מייחס לג'קו אייזנברג מגוחכת בעיניי לירון שכטר, ומסיטה אותנו מהדיון בבעיות האמיתיות
רק לפני כשבוע וחצי המליכו אזרחי ישראל את המלך והמאמי החדש, ג'קו אייזנברג, וכבר התחוור לנתינים כי בעברו מופיע כתם מאיים המחריד את שלוותה של הזקפה הלאומית המידלדלת. ג'קו, כך מתברר, אחראי ליצירת מופת אולטרה-פילוסופית, שבין מילותיה המנטרה "מדינה זונה – מדינה מוצצת". גוועלד. בנוסף, הוא סירב להתגייס, להחזיק נשק או לבחור לכנסת.
הרצינות התהומית שבה התקבלה ה"יצירה" האדיוטית הזו, כמו גם הפנינים ששיגר לתקשורת, מעידה יותר מכל עלינו. הציפייה ש"כוכב נולד" תברא לנו אליל חדש המצוי בלב הקונצנזוס ומדקלם "טוב למות בעד ארצנו", היא מגוחכת במקרה הטוב ומפחידה במקרה הרע.
ביקשנו חבר הכשרה המזמר בגורן ומתגייס לפעולות נועזות בעומק האויב, וקיבלנו, אוי לבושה, רוקר חתרני המכפיש את שמה של מדינת היהודים. לבן כספית כל זה מספיק כדי להשתכנע שמדובר ב"רפש". אינני מכיר את ג'קו ואין לי כל שאיפות כאלה. אין לי גם כל כוונה או צורך לסנגר על משנתו, אולם קשה להתעלם מהעובדה שכספית עוצם עין בכל הנוגע לגורמים שבראו תוצר אידיאולוגי דוגמת ג'קו וחבריו, ובורח אל המפלט הנוח - פאתוס מוגזם ודמגוגיה.
על עובדה אחת אין לי כל ויכוח עם כספית. אחוז המשתמטים הגבוה אינו אלא תולדה של המדיניות הצה"לית, שבמודע הקלה על "ארטיסטים" וחבר מרעיהם בניסיונותיהם לפסוח על שירות המולדת. אבל אני משוכנע שכספית יודע שהיתה זו מדיניות מחושבת היטב, של ארגון שהבין שניצולת כוח האדם הנהוגה בו טעונה שינוי מיידי.
צה"ל לא זקוק לכל פוטנציאל הגיוס העומד לרשותו. רבים מהמתגייסים הפוטנציאלים, במונחים כלכליים טהורים, הם "עלות שקועה". אין טעם להשקיע בניסיונות להכשירם משום שההשקעה הזו לא תניב לעולם תשואה. האתוס של "צבא העם" גווע. כיוון שאין באפשרותם של קברניטי צה"ל לצאת בהכרזה מרחיקת לכת שכזו, הם בחרו באופציה הקלה: בועטים בבעייתיים ומשמרים את האתוס המתפורר.
באופן כזה כולם מבסוטים. ג'קו יכול להציג מנטרות חתרניות ולהיראות "קול", לראש אכ"א צצות הזדמנויות לפוצץ כותרות על "חלוקת השכול" ולסיירת גולני ימשיכו להגיע הלוחמים האיכותיים
כספית מלין גם על הפיכתם של ג'קו ודומיו לסמלי תרבות. אין כל ספק שרב-סרן תומר בוהדנה ולוחמיו נושאים מטען ערכי הראוי להערצה. אולם גם הוא יודע שחלפו הימים בהם לוחמים דגולים היו סלבריטאים וגיבורי תרבות. הציפיה שישראל, שמקדשת את ערכי תרבות השפע הנהנתנית, תצליח לשרבב לאתוס עליו צומחים צעיריה סיפורי גבורה בניחוח גריז, מופרכת.
זה לא התחיל היום, גם לא בגמר של "כוכב נולד". מדובר במגמה ששורשיה נעוצים שנים רבות לאחור. רציתם אמריקניזציה – קיבלתם את "נוער המקדונלד'ס". את המגמה הזאת כבר מאוחר מדי לעצור.
בטוחני שכספית, ששוחח עם לא מעט לוחמים ששבו משדות הקרב של לבנון, ומציג אותם בצדק כאידיאל ה"ישראלי היפה", שמע ביטויים קשים הרבה יותר מ"מדינה מוצצת" האינפנטילי. הם חזרו מאוכזבים, מתוסכלים, נטולי אמון מינימאלי בדרגי הצבא והמדינה הבכירים.
רבים מהם מודיעים, קבל עם ועדה, "שלא יעשו עוד מילואים". אחוזים נכבדים יעמדו בדיבורם. חלקם, ממש כמו ג'קו, הפסיקו להגיע לקלפי. הבלבולים על "חובה וזכות אזרחית" מצחיקים אותם, שעה שהמועמדים העומדים לבחירתם מצטיירים כקריקטורה נלעגת למונח "מנהיג".
כולם סיכנו את חייהם למען מכורה אהובה, רק כדי לגלות שהיא זונחת את הנזקקים, החלשים והאומללים, ומאיימת על הסטודנטים בהעלאה מטורפת של שכר הלימוד. מולדת שהעוני והפשע גואים בה ושרבים מבכיריה נאחזים בקרנות המזבח בזמן שהם מצויים תחת צלה של חקירה פלילית.
מדינה חרא? לא נעים לומר, העור מצטמרר, אבל אולי יש בזה משהו. אולי שווה, בעצם, "למצוץ את לשד המדינה", כדברי כספית, כיוון שבסופו של יום, אנחנו האזרחים מקבלים ממנה ערימת גללים עטופה בנייר אריזה נוצץ, ומתבקשים לפצוח בקריאות התפעלות כאילו מדובר בזהב טהור.
נכון, "אין לנו מקום אחר", ההצהרה הזאת, שהפכה להיות הטיעון האולטימטיבי נגד בועלי תומתה של המולדת, לא יכולה לשמש עלה תאנה נצחי לדרעק הפושה במחוזותינו. הגיע הזמן שנתחיל לשאול מה המדינה, שהיטב יודעת לתבוע ולדרוש, עושה עבורינו, מבלי לחוש ייסורי מצפון. הגיע הזמן לקרוע את מסכת הצדקנות המעושה הזאת, להתעלם מהטפות מוסרניות ולהתייצב מול האמת.
נא להמתין לטעינת התגובות
