בעט בדלי
אייל ברקוביץ' ערך אתמול אירוע מביך ומיותר והרס לעצמו את הסיכויים, אבל עדיין - אין מתאים ממנו לתפקיד
אייל ברקוביץ'. מתרחק מהגשמת החלום צילום: דני מרון
אבל מבחינתי, הכי נכון לומר שני דברים בעת הזו: אם אוהד הכדורגל הישראלי רוצה נבחרת ששייכת לעם, נבחרת שמחה וססגונית, מלאה חדווה - גם אם לא מובטחים לה הישגים, זו צריכה להיות נבחרת שאייל ברקוביץ' זכאי, ראוי ומתאים להיות המאמן הראשי שלה. כי זו תהיה נבחרת של ישראל.
מצד שני, אם רוצים נבחרת שהיא כולה הצגה של איש אחד, אפשר למנות את דונאדוני או קומאן, או השד יודע מי מחו"ל, לשלם לו מיליוני שקלים בשנה, לקבל כנראה אותה תוצאה מקצועית, אבל זו תהיה הנבחרת של לוזון, לא של השחקנים ולא של המאמן - יהיה הפיגורה הכי גדולה בעולם. זה יהיה המופע הפרטי של לוזון, סטנדאפ קומדי בלתי נפסק, הלהיט הבא של תרבות הספורט השכונתית של ישראל.
בשורה התחתונה, צריך להודות: העלויות של מאמן זר לא היו עוברות את מבחן הציבור הישר וההגון, ולכן נראה היה שערב "נאום הלוויתנים" של ברקוביץ,' הסיכוי שלו היה ממשי. אתמול הוא לקח את הבמה, רק לכמה רגעים, וכמו ילד קטן בעט בארמון החול שבנה.
התוצאה: אבי לוזון, האיש שלא ידע דבר על ההפקה הגרנדיוזית של ברקוביץ,' מחכה עכשיו מאחורי הפרגוד למחיאות הכפיים של ההמונים כדי להעביר את הכדורגל הישראלי אל תוך מופע אימים. והוא לא יהיה מצחיק, אלא הרבה יותר עצוב מכפי שאולי ניתן לעלות על הדעת.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם