קוף עם מפתחות
יוני דיין חושב שהאשמה על מחדל בריחתו של סלע מוטלת בעיקר על ראשי המערכת הכושלת
לראות מה קרה. כשמגיעים לרכב מגלים להפתעתם שמאחורי ההגה יושב קוף מבוהל. זועמים ומתוסכלים, שולפים אותו החוצה ומתחילים להכות בו נמרצות. "איך אתה מעיז לעשות דבר כזה?", "קוף רע שכמוך, פויה תתבייש!!".
בואו נחשוב לרגע על האנשים הללו. מצד אחד הם צודקים, להכניס את האוטו לתוך עץ זאת באמת שטות מרגיזה שעולה ביוקר, כנראה שלאדם עם מינימום אינטיליגנציה זה בכלל לא היה קורה. מצד שני, וודאי היינו אומרים להם, לא משנה כמה תגדפו את הקוף וכמה תכו אותו הוא עדיין ישאר קוף כך שהשאלה המהותית יותר שאמורה להעסיק אתכם היא מה לעזאזל קורה אצלכם בבית, ולמה נתתם לקוף להחזיק את המפתחות של האוטו היקר שלכם? הרי זאת הבעיה האמיתית, פה קרה המחדל. הרגע הכואב בו פגוש הרכב והעץ יצרו מגע זה עם זה איננו רגע הטעות, זה בסה"כ הרגע בו נגבה המחיר.
"אני חוזר לאוטו להביא את הקלסר, אתה חכה לי פה ואל תזוז" זהו המשפט האחרון ששמע האנס הסדרתי, המפורסם בתולדות המדינה מפי נציג שלטון החוק רגע לפני שטעם סוף סוף את טעם החופש. מאז, המדינה כולה בסערה (ובצדק), אלפי טוקבקיסטים זועמים ושר לבטחון פנים אחד דורשים את ראשו של אותו נציג חוק כושל שאיפשר למחדל לקרות.
אני מביט בהם מהצד וחושב לתומי, כן אתם צודקים זאת באמת שטות מרגיזה שעולה לכולנו ביוקר, כנראה שלאדם עם מינימום אינטיליגנציה זה בכלל לא היה קורה, מצד שני האם זאת השאלה המהותית שצריכה להעסיק אותנו? האם תשומת ליבנו אכן מופנית אל רגע המחדל או שאולי זהו בסך הכל הרגע בו נגבה המחיר?
השאלות שלי מציקות ביום העצוב הזה לא עוסקות בקלסרים דמיוניים שנשכחו באוטו, לא בצו זימון מצחיק שמכוון ליום היחיד בשבוע בו בית המשפט סגור, אפילו שאלת האזיקים ברגליים לא ממש מעניינת. מה שכן מציק וחשוב לי מאוד לשמוע, הן התשובות לשאלות הבאות - איזו מערכת מאפשרת לאנשים כל כך מאותגרים להתקבל לתוכה? איזו מערכת מטילה אחריות כל כך כבדה, הובלת עבריינים מסוכנים ממקום למקום על אנשים שאפילו שליחויות בסופר כנראה קצת גדול עליהם? מהי ההסמכה שמקבלים (אם בכלל) במערכת שכזאת?
שיהיה ברור, אני לא טוען שכך נראים כל השוטרים. נצא אפילו מנקודת הנחה שמדובר בשוטר הגרוע
אז הזרקורים של כולנו מופנים כרגע כלפי השוטר האומלל שסיים לעצמו את הקריירה וכמובן כלפי האנס המסוכן שחזר לרחובותינו אך כשהעשן יתפוגג והחיה תוחזר לכלובה (בתפילה שזה אכן יקרה ובקרוב) אנחנו עדיין נשאר עם אותה מערכת עקומה ורקובה ועם אותה שאלה ישראלית נצחית - "מה לעזאזל קורה אצלנו בבית, ולמה נתנו לקוף את המפתחות של האוטו?".
רוצים שטור אישי שלכם יתפרסם באתר? קחו את המקלדת ליד ותתחילו לכתוב. את הטור שלחו אלינו בדואר האלקטרוני.
שימו לב, לאתר יעלו טורים שאורכם אינו עולה על 300 מילה, ובכפוף לשיקולי מערכת החדשות של nrg
מעריב.
ציינו את שמכם המלא, וכמה מילים על עצמכם. אל תשכחו לצרף תמונה.
הכתובת למשלוח טורים:
ithink@maariv.co.il
נא להמתין לטעינת התגובות
