כולם בעד הלוקים בפיגור, אבל מחליטים נגדם
בוועדת הרווחה בכנסת נערך דיון על הפרטת המעונות לבעלי פיגור שכלי. ח"כים הזהירו מההשלכות, מומחים התנגדו נחרצות, אך נחשו מה הוחלט. אנחת רווחה
חברי הכנסת שמתנגדים להפרטת השירותים החברתיים, ייאלצו להתמודד עם טענת האוצר, שלפיה מובן מאליו שגוף פרטי ינהל טוב יותר את המעונות מאשר הממשלה. זו הרי האידיאולוגיה שעומדת בבסיס המדיניות המופקרת של ממשלות ישראל בשנים האחרונות.
ובכן, לפני שחברי הכנסת הנכבדים מגבשים את עמדתם באופן סופי, כדאי להם לקרוא את המחקר שערכה יעל חסון ממרכז אדוה, תחת הכותרת "שלושה עשורים של הפרטה". המסמך המרתק מאגד, בין היתר, שורה של מחקרים שערכו בחינה השוואתית של יעילות חברות פרטיות לעומת חברות ציבוריות באותו התחום.
אחד ממחקרים אלה מצא כי רק ב-47% מהמקרים היו החברות הפרטיות יעילות יותר מאשר החברות הציבוריות שפועלות באותו התחום. ב-23% מהמקרים היו דווקא החברות הממשלתיות יעילות יותר, וב-30% מהמקרים לא נמצא כל הבדל. המסקנה ברורה: יתרון ההפרטה כלל לא מובטח. עוד עולה מהמחקר כי החברות הפרטיות עולות על אלה הממשלתיות, בעיקר כשמדובר בשוק תחרותי. האם ניתן להגדיר שירותים חברתיים ככאלו שפועלים בתוך שוק תחרותי?
אם ניקח את פרויקט וויסקונסין כמקרה מבחן של הפרטת שירות חברתי חשוב כמו שירות התעסוקה, נראה שהמחיר החברתי שמשלמים עבור
משרות חלקיות, משרות זמניות, עבודה בתנאים מחפירים שלא מוציאה מעוני – זה כל מה שהן הצליחו להציג. כל הרעות החולות האלו היו כאן עוד לפניהן, ואם כך, אז מי צריך אותן? האוצר היה צריך אותן כדי לשלול קצבאות מאלפי מובטלים מקבלי הבטחת הכנסה.
שום סיבה לא מצדיקה הפרטה של שירותים חברתיים. בדיוק כפי שזה לא כלכלי להחזיק פג באינקובטור, ולא כלכלי בעליל להעניק טיפול יקר לחולת סרטן השד בת 60, אין שום היגיון כלכלי בהחזקת מוגבלים במוסדות. זהו טבעם של שירותים חברתיים במדינות מודרניות – הם אינם משתלמים מעצם קיומם, ואף אחד לא מבקש או מצפה להפיק מהם רווח. אף אחד, מלבד אנשי האוצר והכרישים שממתינים בסבלנות לקבלת עוד שירות חברתי לידיהם.
ברגע שייסגר המכרז וייפלו המעונות לידיהם, פעולתם הראשונה תהיה פגיעה בעובדים, ובמקרה הנ"ל מדובר במדריכים ובמטפלים שעושים עבודת קודש קשה ומתישה מדי יום. אם הם לא יפוטרו ברגע שהקבלן שיקבל לידיו את המעון, הם יכולים לשכוח ממעט התנאים סוציאליים מהם נהנו עד היום. סביר להניח שבמקומם יובאו עובדים חדשים בשכר מינימום, במקרה הטוב, וללא שום תנאים סוציאליים, כמיטב מסורת ההפרטה.
תופעה זו, שהיא חמורה דיה כשלעצמה, הופכת מדאיגה ביותר כאשר לוקחים בחשבון כי ההורים משאירים במוסדות אלה את הדבר היקר להם מכל: ילדיהם חסרי הישע. ואיזה הורה היה רוצה להשאיר את הילדים שלו בידיהם של מדריכים ומטפלים מנוצלים וממורמרים? כדי לחסוך מכולנו סיפורים מזעזעים וקורעי לב בעתיד, ראוי שחברי הכנסת מהקואליציה והאופוזיציה יעשו סוף סוף שימוש בכוח שהציבור העניק להם, ירסנו את האוצר ויקברו את הצעותיו להפריט את המעונות למפגרים במקום הראוי להם: אתר הפסולת ברמת-חובב.
מדי שבוע סוקר כתבנו לענייני רווחה, גיל חורב, את הנושאים החברתיים שעומדים על הפרק ואלו שנדחקים לשוליים באמצעות פרשנות, דעה או סיקור מזווית אחרת.
נא להמתין לטעינת התגובות
