עוד קו אדום חטף ימנית חזקה לפרצוף
בתום שבוע של סטירה מצלצלת במשכן, המלצה על חנינה לבלומנטל וחשד להטרדה ע"י ח"כ מהגמלאים, הכנסת יכולה להכריז על עצמה כטלנובלה. הנבחרים
תמיד ידענו שמכות בכנסת זו רק שאלה של זמן. תרבות הדיון הוולגרית, הקללות, הגידופים והיצרים האישיים והפוליטיים המאפיינים את דיוני הכנסת, הובילו לא אחת לתקריות של כמעט מכות והיה ברור שיום אחד ייחצה הקו האדום והכנסת תהפוך לבבואה של הפרלמנט הטיוואני, בו נוהגים נבחרי הציבור לחבוט זה בזה מידי פעם.
אבל איש לא העלה בדעתו שדווקא פקיד בכיר ונשוא פנים במשרד המשפטים, עו"ד אמנון דה-הרטוך, הוא זה שיכה את חבר הכנסת יעקב כהן מיהדות התורה. אבל זה קרה וגם הקו האדום הזה נחצה.
דה-הרטוך מציג נסיבות מקלות. זה שנים הוא נחשב לאויב הציבור מספר אחת של החרדים, שכן בתוקף היותו הממונה על התמיכות התקציביות הוא בודק בשבע עיניים כל גרוש שהמדינה מזרימה למוסדות ציבור וחינוך חרדיים, וידו אינה קלה על ההדק. השבוע הוא החליט לחסום הזרמת כספים ל-25 מוסדות חינוך חרדיים שאינם עומדים בתנאי תוכנית הליבה של משרד החינוך.
ח"כ יעקב כהן לא אהב את ההחלטה. הוא פגש את דה-הרטוך במסדרונות הכנסת והוויכוח בין השניים התלהט עד מהרה ועלה לטונים גבוהים. "למה אתה מתנכל לנו, תוריד את הזקן", הטיח בדה-הרטוך, יהודי דתי חובש כיפה שחורה. "אתה מדבר כמו הגרמנים", השיב לו דה-הרטוך. "אתה יותר גרוע מהגרמנים", השיב כהן. "הגרמנים ביקשו להשמיד את הגוף ואתה מבקש להשמיד לנו את הנפש".
דה-הרטוך סיפר כי עבורו זה היה יותר מדי, שכן הוא בן למשפחה של ניצולי שואה מהולנד וסערת הרגשות הובילו אותו להנחית ימנית חזקה על פרצופו של כהן ההמום. מאבטחי הכנסת זינקו על דה-הרטוך והובילו אותו לחקירה ומשם למשטרה. יעקב כהן, לעומת זאת, הובל למרפאה משם התראיין ל"קול ישראל" ולא הפסיק להתלונן על מכאוביו.
אחר-כך הובל/נגרר לחדרו בעזרת שני מאבטחים של הכנסת שתמכו בו, כשחובש של מד"א מדדה אחריהם, כינס מסיבת עיתונאים וסיפר שזו לא היתה סתם סטירה, אלא מכה חזקה כל
במשרד המשפטים לא ידעו תחילה כיצד לאכול את הסיפור, אבל אט אט הסתמן קו של תמיכה בדה-הרטוך וגורמים שונים, בהם השופט לשעבר מישאל חשין, גילו הבנה למעשהו בגלל ההשוואה שעשה ח"כ כהן עם הגרמנים. אבל, עם כל הכבוד ועם כל הגינוי לח"כ כהן על ההשוואה שערך עם הגרמנים, אפשר וחובה לצפות מעובד ציבור, עורך דין, פקיד בכיר במשרד המשפטים - לשמור את הידיים בכיסים ולא לעבור לאלימות גם כאשר הדברים אינם נעימים לאוזניו. שיתפוצץ, אבל שלא ירים ידיים. אין לכך שום הצדקה שבעולם ואסור לגלות שום סלחנות למעשה.
התקרית האלימה שבמהלכה סטר עו"ד דה-הרטוך על פניו של ח"כ יעקב כהן, מהווה המשך ישיר לשרשרת תקריות של אלימות פיזית ובעיקר מילולית שידעה הכנסת מאז כינונה.
כבר בשנת 1949 נרשם ניסיון ראשון להתנכל לחברי הכנסת, בשעה שאברהם צרפתי, עולה חדש מאיראן שהתגלה כאדם מעורער בנפשו, ניסה לפתוח באש מתת-מקלע סטן על חברי הכנסת והממשלה, אלא שסדרני הכנסת השתלטו עליו בטרם הספיק לעשות זאת.
התקרית האלימה הקשה ביותר עד כה - למעט רצח רבין ז"ל שהיה רצח פוליטי, רצח ח"כ אבו-רביע שהיה רצח פלילי ורצח רחבעם זאבי ז"ל שהיה פיגוע חבלני - התרחשה במשכן הכנסת הישן בירושלים, ב-29 באוקטובר, 1957. אז השליך אזרח בשם משה דואק רימון יד לעבר אולם המליאה. ההתקפה גרמה לפציעה הקשה של משה שפירא, שר הדתות דאז, שבעקבות האירוע הוסיף לשמו את השם "חיים", וכן פצע באורח קל את ראש הממשלה, דוד בן-גוריון, את שרת החוץ, גולדה מאיר, ואת שר התחבורה, משה כרמל.
ב-15 באוקטובר 1967 נדקר ונפצע ח"כ מאיר וילנר מהמפלגה הקומוניסטית הישראלית (מק"י) בעת ניסיון התנקשות בחייו שביצע חבר תנועת חירות, על רקע התנגדות הקומוניסטים למלחמת ששת הימים, התנגדות לכיבוש והתביעה להכיר בזכות העם הפלשתיני למדינה עצמאית בצדה של מדינת ישראל.
בתקרית אחרת, באוגוסט 1999, שפך פעיל הימין הקיצוני, ישראל לדרמן, כוס תה רותח על פניה של ח"כ יעל דיין, שסיירה אז באזור מערת המכפלה.
ביולי 2001 הטיחו פעילי "המליציה הישראלית של בריגדת זורקי העוגות" עוגת קצפת בפרצופו של ח"כ רובי ריבלין ההמום, במחאה על כוונתו לחוקק את "חוק הבזק" ובשל מדיניותו ביחס לערוצי הטלוויזיה השונים. היו שראו אז בהטחת העוגה מעשה קונדס, אך ריבלין עצמו התייחס לעניין בחומרה רבה וראה בה מעשה אלימות לכל דבר.
הח"כ לשעבר יגאל יאסינוב (שינוי) נפל בעבר פעמיים קורבן למעשי תקיפה. באחת הפעמים צלצל אלמוני במכשיר האינטרקום של ביתו. יאסינוב ירד לחדר המדרגות ושם נדקר על-ידי אדם שנמלט ולא נתפס עד עצם היום הזה. במקרה אחר הוכה יאסינוב על-ידי מפגינים בכיכר רבין בתל-אביב, במהלך ויכוח על הנפת שלטים.
כל התקריות האלה מצטרפות להיסטוריה ארוכה של קללות וגידופים, שרק הלכו והחריפו עם השנים. התופעה הגיעה לשיאה במהלך הכנסת הנוכחית, בשעה שהח"כ לשעבר עזמי בשארה (בל"ד) קרא לעברו של ח"כ גלעד ארדן (ליכוד) "לך תזדיין", ועוד היד נטויה.
אם לא האמנו שדווקא פקיד בכיר במשרד המשפטים יוריד סטירה מצלצלת על לחיו של אחד מחברי הכנסת, בוודאי ובוודאי שלא האמנו כי פרשת מין מסעירה תצוץ דווקא בקרב מפלגת הגמלאים, לכאורה. ר', עובדת במשרדו של השר רפי איתן, אישה המתקרבת לשנת ה-60 לחייה, טוענת כי חבר הכנסת יצחק זיו, הנושק לגיל ה-70, הטריד אותה מינית.
הסיפור אירע לפני כשנה וחצי, עוד קודם לבחירות. לטענתה, הזמין אותה זיו להראות לו את השיפוצים בביתו ואז הסתער עליה מאחור וניסה לבצע בה את זממו. ר', שהחליטה לספר על המעשה כעת, לא הגישה תלונה במשטרה אלא פנתה לעיתון "ידיעות אחרונות", אותו עיתון שלפני ארבע שנים היא סיפרה לו כי גם יורם אוברקוביץ, אז הבוס הכל-יכול של חברת החשמל, ניסה לאנוס אותה.
ח"כ זיו טוען כי מדובר בעלילה על רקע דרישתו להעיף את ר' משורות המפלגה, בדיוק כפי שאוברקוביץ ביקש בשעתו לפטר אותה מחברת החשמל. כך או כך, יש מכנה אחד משותף בין המכות שספג ח"כ יעקב כהן לפרשיה שבה נכרך שמו של זיו. שתי הפרשיות הוציאו אותם לרגע קט מאלמוניותם.
ביום ראשון בשעה 18:00 יושבע הנשיא התשיעי של מדינת ישראל, שמעון פרס. אז תסיים את כהונתה הזמנית הנשיאה בפועל, דליה איציק, שעל שולחנה הונחה ביום חמישי בשעה 20:00 הודעת שר המשפטים, על החלטתו להמתיק את עונשה של הח"כ לשעבר נעמי בלומנטל, ולהמיר את עונש המאסר שנגזר עליה בעבודות שירות.
הבקשה הועברה למחלקה המשפטית בבית הנשיא ומשם תועבר לאיציק להכרעה סופית. לאיציק אין הרבה זמן להחליט. בבית הנשיא צריכים לעבוד מהר מהר כדי להספיק ולהכין עבורה חוות דעת מנומקת, מדוע היא מקבלת את בקשת החנינה ולחתום עליה עוד לפני השבעת פרס.
בתנועה לאיכות השלטון לא אוהבים את החיפזון הזה ותובעים מאיציק, שלא הסתירה מעולם את תמיכתה בבקשת החנינה, שלא לבצע מחטף של הרגע האחרון ולא לחתום על בקשת החנינה בטרם השבעתו של פרס, אלא להשאיר את ההכרעה בעניין לנשיא התשיעי. הבג"צים כבר בדרך.
לחברי הכנסת יש מכוניות צמודות, לשכות מפוארות, עוזרים ותקציבים נכבדים ובקרוב יהיו להם גם דרכונים דיפלומטיים. לצ'ופר הזה אחראית ח"כ ליה שמטוב (ישראל ביתנו), לאחר שהשבוע אישרה מליאת הכנסת בקריאה טרומית הצעת חוק פרטית שהגישה, הקובעת כי חבר כנסת היוצא לחו"ל יהיה זכאי לקבל דרכון דיפלומטי.
כיום מקבלים חברי הכנסת הטסים לחו"ל במסגרת תפקידם דרכון שירות, שלא מעניק להם כל יתרון על פני אזרח רגיל. דרכון דיפלומטי, לעומת זאת, מעניק למחזיקו אפשרות לעקוף את התור בביקורת הגבולות, ובמדינות מסוימות אף נמנעת המשטרה מ"התעסקות" עם נושא הדרכון, רישום דוחות חנייה לדיפלומט וכדומה.
ח"כ שמטוב הסבירה כי החליטה להעלות את הצעת החוק החדשה, "לא בגלל שחלמתי בלילה על דרכון דיפלומטי", אלא בגלל שורה של מקרים בהם נתקלו חברי כנסת, בהגיעם לחו"ל, ביחס שאינו הולם את מעמדם כחברי פרלמנט ישראלי.
"בהרבה מדינות לא מבינים מה זה דרכון שירות ובגלל זה אתה יושב לפעמים בשדה התעופה במשך שמונה עד עשר שעות, ולא נותנים לך לצאת, בייחוד במדינות הדורשות ויזה לצורך כניסה", הסבירה ח"כ שמטוב. היא סיפרה כי מקרה כזה קרה לה בקייב, בירת אוקראינה, שם הציגה דרכון דיפלומטי, ורק לאחר שעות ארוכות של בירור התירו לה השלטונות המקומיים להיכנס לתחומי המדינה.
"פה בארץ, כשרואים את דרכון השירות בכל חברות הנסיעות, הם חושבים שזה דרכון דיפלומטי ואומרים לך שלא צריך ויזה, ואז כשאתה מגיע לחו"ל למדינות כמו אוקראינה או מולדובה מבקשים ממך ויזה, ואז אתה יושב שם שעות עד שמבררים את העניין", סיפרה שמטוב על תלאותיה.
מקרה דומה קרה גם לחברה לסיעה, ח"כ סטס מיסז'ניקוב, שיצא כחלק ממשלחת של הכנסת לבלגיה. בשדה התעופה בבריסל הוא עוכב, ביחד עם חברי כנסת נוספים, לבדיקה גופנית ואנשי משטרת הגבולות הבלגים הורו לו להוריד נעליים, להוריד את חגורת המכנסיים ואף עשו עליו חיפוש גופני.
לדברי שמטוב, "לא מדובר פה בהענקת זכויות מיוחדות, כסף או הטבות לחברי הכנסת. בסך הכל מדובר בכלי עבודה בסיסי עבור אדם היוצא בתפקיד רשמי מטעם המדינה, ומייצג את מדינת ישראל", טענה שמטוב.
לא כולם בכנסת אהבו את הרעיון. ח"כ חיים אורון (מרצ) הציע לח"כ שמטוב לעשות כמוהו ולטוס בדרכון רגיל, כמו כל אזרח במדינה. "אני הרבה שנים בכנסת, כנראה אחד הוותיקים, ומעולם לא נתקלתי בבעיה עם סוג הדרכון שאני נוסע אתו, למרות שאני נוסע בדרכון הרגיל, אפילו לא דרכון שירות", אמר.
הוא ציין כי מדובר במקרה שבו "הכנסת מצ'פרת את עצמה בדבר שלא ברור למה צריך אותו. אני לא יודע איזו עבודה של חבר כנסת תפגע אם הוא ייסע בדרכון רגיל או בדרכון שירות. אם יש מקרה אחד כזה, שיספרו לי עליו".
דבריו של ח"כ אורון עשו רושם על הנוכחים באולם המליאה, אבל לא מספיק, שכן הצעת החוק אושרה בסופו של דבר ברוב של 18 תומכים מול 16 מתנגדים. בין המתנגדים היו יו"ר הליכוד בנימין נתניהו, השר מאיר שטרית, יו"ר הכנסת לשעבר ראובן ריבלין ויו"ר מרצ, יוסי ביילין.
אריק בנדר, האיש שלנו בכנסת, מסכם מדי סוף שבוע את השבוע שהיה במשכן: הצעקות במליאה, הוויכוחים בוועדות, התככים במסדרונות, הדילים במזנון והנבחרים שהכניסו עניין לחיים בכנסת.
נא להמתין לטעינת התגובות
