אין בגטים בגטו
המסר של הקברט החולני בגן הוורדים: אולמרט, אל תפגע בסבא שלי. תפגע בסבא של מישהו אחר
השלטים והסטיקרים שהתנוססו בגן הוורדים בהפגנת ניצולי השואה ביום ראשון, הוכיחו שוב שהחברה הישראלית איננה מסוגלת לקיים דיונים ענייניים בנושאים שמטרידים אותה, אלא היא מיטלטלת כספינת פליטים צפופה ורעועה על גלי שערוריות ציבוריות מנופחות שרודפות זו את זו, שתמיד נדמות לרגע כצמתים מכריעים שעתידים לשנות את פני האומה, ואז מתנפצות ונשכחות באחת.
לא שאי אפשר ללבן סוגיה כמצוקת הקשישים ניצולי השואה, אבל סיסמה היפר היסטרית ופסיכית בעליל כמו "השואה עדיין כאן" איננה נקודת פתיחה ראויה לשיח כזה. ומה תאמרו על "עדיין אוכל מפחי אשפה בדיוק כמו אז - שואה 2007" ? ועל "יהודים תחזרו לגרמניה" ו"סליחה שניצלנו"?
ומה בדבר "אולמרט, אל תפגע בסבא שלי", שרומזת שראש הממשלה הוא בעצם צורר יהודים? מה נעשה בנכדה שהתהלכה עם מספר מחנה הריכוז של סבתה משורבט בטוש שחור על זרועה? מה התגובה ההגיונית ל"שישה מיליון קטגורים"? שלא לדבר על הטלאי הצהוב והפיג'מה המפוספסת.
ההפגנה הזו היתה קברט חולני, שחוסר הבושה המוחלט שלו איפשר איתור של כמה נרטיבים ישראליים עכשוויים שכבר לא טרחו להסוות עצמם:
מהן הזכויות והחובות של אזרח ישראלי? מהי הדרך ההוגנת ביותר לחלק את השלל בין האזרחים? השאלות האלה חסרות פשר כיום. ישראלים חדלו לחשוב במונחי ערבות הדדית וסולידריות. הם לא סבורים שזו חובתם המוסרית לסייע לחלשים. הם לא אומרים לעצמם: היום נעזור לאנשים החלשים האלה, מחר - אם יהיה צורך-נקבל אנחנו אותו סיוע.
קיימת ישות פטרנליסטית בשם "המדינה". המדינה היא מעין הורה מרושע שיש לו המון כסף והרבה ילדים, להבדיל מאזרחים. כדי לקבל כסף מההורה הזה אפשר לעשות כל מיני דברים. למשל לדפוק על השולחן ולאיים (עובדי מדינה), להתחנן (ויקי קנפו), לנקוט סחטנות רגשית (ניצולי שואה), להחזיק קואליציות פוליטיות בביצים (החרדים), לוותר מראש על הכסף ולהסתפק בלחלום עליו (הערבים), או לעקוף את פקידי האוצר ולגבות מסים ישירות מהאוכלוסייה (קבצנים בצמתים, מבצעי התרמה של מקישים בדלתות, שירותרומים למיניהם).
ולמי מגיע? למי שמסכן. וככל שמגזר מסכן יותר כך מגיע לו יותר כסף ויותר מהר. בישראל מתקיימת תחרות
שייקחו מהסטודנטים, שייקחו מעניים אחרים, שייקחו מקשישים מרוקאים, שייקחו מהחרדים, שייקחו מעולים מחבר העמים שקיבלו סלי קליטה נדיבים, שייקחו מילדים חולי סיסטיק פיברוזיס, שייקחו מגאידמק ומנוחי דנקנר. שיעלו מסים וייקחו מכל מי שעדיין לא מסכן. העיקר שייתנו למי שהכי מסכן. אחרי ככלות הכל, איך אפשר להתווכח עם "שישה מיליון קטגורים" וכו'?
שיהיה ברור: לקשישים ניצולי שואה יש זכות מוסרית להתקיים בכבוד ולחברה הישראלית יש חובה לסעוד את אלה מביניהם שידם אינה משגת. מה שמדהים הוא שהישראלים כה אטומים למושגי יסוד בצדק חברתי עד שזה נחשב תקין ואף הכרחי לגייס את השואה, קרי את האסון האנושי האולטימטיבי, כדי לטעון את המובן מאליו - שקשישים השרויים במצוקה כלכלית זכאים לסעד חברתי.
ומכאן שעוני מחפיר, כשלעצמו, בלי השואה ברקע, לגיטימי לחלוטין. או למצער לגיטימי באופן יחסי. עוניו של קשיש ניצול שואה הנובר בפחים (''שואה 2007!'') פחות לגיטימי מעוניו של קשיש שאינו ניצול שואה הנובר בפחים (סתם עוני).
הקשישים ניצולי השואה תובעים רק לעצמם ולא לכל אוכלוסיית הקשישים או לילדים שגדלים בעוני מרוד ושאינם דור שלישי לשואה. ובכך הפכה השואה לנקודת זכות בביטוח לאומי. כל העניים שווים, אבל יש עניים ששווים יותר. לא זו בלבד שעוני לגיטימי, גם אפליה לגיטימית. אולמרט אל תפגע בסבא שלי-תפגע בסבא של מישהו אחר.
"הנאצים שדדו אותנו, ממשלות ישראל שדדו אותנו", זעקה ניצולת שואה מעל הבמה ברחבת משרד ראש הממשלה. שוב הגיח השד העדתי מהבקבוק, אבל הפעם גון עורו בהיר יותר: הגיעה העת להפוגה קצרה בעיסוק הנצחי באיך האשכנזים דפקו את המזרחים, לטובת העיסוק בשאלה איך דפקו את האשכנזים שדפקו את המזרחים.
ויש לזכור שאת המזרחים דפקו בין היתר דווקא בגלל שלא היו בשואה, כלומר לא בשואה באירופה וגם לא בשואה 2007, ואף לא בשואת הנכבה, אלא רק בשואה במעברות.
חלק מהניצולים תובעים להיות מוגדרים מחדש כ"שרידים", מפני שאיש כאן לא הצילם, ומכאן שאין הם חייבים מאום לאף אחד, ולא רוצים רק קיום בכבוד אלא החזר רטרואקטיבי של כל כספי השילומים מגרמניה. כלומר, על גבם בנו את המדינה. ניצלו אותם. אותם, ולא את העולים ממרוקו ומז עיראק. או שמא אותם וגם את העולים ממרוקו ומעיראק-אבל אותם יותר.
ומי ניצל אותם? העולים ממרוקו ומעיראק, שלא היו בשואה ולא הזרימו לקופת המדינה הצעירה כספי שילומים. כל מגזר ישראלי מסתובב עם פנקס, ומחשב בקדחתנות כמה כל יתר המגזרים חייבים לו. לא חוב מוסרי. עם מוסר לא קונים במכולת. חוב כספי. רטרואקטיבי.
השואה מצדיקה את קיום ישראל כמדינת היהודים. השואה מצדיקה את חיסולה כמדינת היהודים. השואה מצדיקה את הגדלת תקציב הביטחון. השואה מצדיקה את קיצוץ תקציב הביטחון לטובת תקציב הרווחה. דווקא בגלל השואה יש לעשות כך ודווקא בגלל השואה יש לעשות להפך.
השואה היא השמדתו המפלצתית והשיטתית של העם היהודי. השואה היא קשיש שרועד מקור בחורף בקיטון טחוב בחולון. אני ניצול שואת גוש קטיף. לא למדנו כלום. הפקנו את הלקחים. זה לא יקרה שוב. זה קורה כל הזמן. יהודי לא מפנה יהודי. מי היה מאמין שאחרי השואה, כאן במדינת היהודים.
מה, רק בגלל שהסבים שלי לא היו בשואה אני לא יכול להגיד? ! מה , רק בגלל שהסבים שלי היו בשואה לא מגיע לי? ! אתה נאצי! תסלחי לי, את לא תלמדי אותי מה זה נאצים!
"אחים ואחיות יהודיים, אנחנו ננצח! " ( יוסי פלד בהפגנת ניצולי השואה, 5 באוגוסט 2007).
נא להמתין לטעינת התגובות
