גומרים הולכים?
החתולאית באמת רצתה והתכוונה לכתוב השבוע רשימה משעשעת, אבל כמה מקרים שקרו במהלך השבוע האחרון גרמו לה להישבר • האם החתולאית גמרה עם חתולים?
"אם לא אישן, לא אוכל לעבוד, ואז מי יפרנס אתכם?" גוערת בהם הפיליפינית הפולנייה שלהם. לשווא. הם בשלהם. פעם עוד ניסיתי להתערב, ועדיין מתפלקת לי לפעמים התערבות, כשמגיעים מים עד נפש. אבל אני יודעת בוודאות שהמדיניות הטובה ביותר היא לא להתערב בריבים שלהם. לשחק אותה "אני מהאו"ם". חתולאית ממכרותי אמרה פעם "אני לא מבינה את הריבים שלהם. ובדברים שאני לא מבינה אני לא מתערבת". כמה נכון! נדיר שאני מבינה את סיבת הריב ואת יחסי הגומלין בין הנִצים. יש להם איזה דירוג בלתי מובן, הייררכיה שזר לא יבין אותה - סולם נקודות הזיכוי של מס-הכנסה הוא משחק ילדים לעומת סולם המעמדות שהחבר'ה מקיימים בקפידה.
בתחום זה מתגלה אצלם תופעה הבולטת גם ביחסים בין בני-אדם: אתה כועס? אתה לא יכול להחזיר למי שהכעיס אותך? תוציא את הכעס על הנמוך ממך בסולם החברתי, או לחילופין על החתול הראשון הנקרה בדרכך. החטף לו כאפה - לא הוא ולא אני, לא נדע לעולם את הסיבה. משם זה מתנהל כמו מכונת רוּבּ גולדברג, המכשיר הזה שפעולתו מתחילה בכדור נופל, ואחרי אינספור מהלכים ומסלולים של כדורים ומשקולות ומנופים ומה-לא - קופצת לך פרוסה מן הטוֹסטֶר. כך גם עם החתולים: זה מתחיל בכאפה, שמקפיצה שניים אחרים, שמנתרים אל מרומי הספרייה, מחרידים שם חתול אחר ממנוחתו, והוא מזנק מטה לתוך כלי המים, שמתיז לכל עבר ומעיר משנתו חתול ישן, שמנתר בבהלה ונוחת על מנומנם אחר, וכך הלאה (עד הטוסט…).
אם התערבתי בריבים, בדרך כלל בכעס או בצעקות משלי, לא רק העבריין נבהל אלא גם הקרבן, הלחוץ ממילא, וגם כל שאר החתולים. מבחינתם צעקת על חתול - צעקת על כולם. אם אני צועקת, כולם נלחצים והחמצתי את המטרה בגדול. אז אני מנסה לא להתערב. ואם כן, אז בתחמנות, בתחבולות. מנסה לפתות את התוקף במשחק או בנשנוש, בליטוף או בסירוק, או בעזיבה מופגנת של המקום. כל חתול והנקודה הרגישה שלו, כל חתול והפתיון שלו.
הריבים (על פי רוב בין שני זכרים)
- אוהבים חתולים? רוצים לאמץ? להתייעץ? היכנסו לפורום חתולים
השלב הזה עשוי להימשך זמן רב ללא הכרעה, ולגווע לאטו. אבל לפעמים עושה אחד מהם תנועה כלשהי, אפילו זעירה, אפילו בלי כוונה, ומיד הופכים השניים לבשר אחד, לאמֵבּה שיוצאים ממנה גפיים וזנבות ושערות מתעופפות לכל עבר. ומזה אני פוחדת. שיפגעו זה בזה בטפריהם החדים או בשיניהם. אלמלא הפחד הזה הייתי מניחה להם לגמרי, אבל אני לא. אני מתערבת. אסור לי לנקוט עמדה, להעדיף צד אחד על פני הצד האחר, כי אז אני משפיעה על המרקם העדין של היחסים שביניהם, והוא עדין המרקם הזה, מעבר לכל דמיון. אז אני שורקת, טורקת דלת, מפעילה את הרדיו בשיא העוצמה, מפילה ספר כבד על הרצפה. כל דבר שיפתיע אותם וירחיק את תשומת הלב שלהם מן החתול שלידם. רוב הזמן זה עובד, אם כי גם אני מוּדעת לזה, שהריבים הם חלק מחייהם, ומנסה לא להיכנס להם יותר מדי לוורידים. שיריבו. לפעמים גם כך נפתרות בעיות.
* * *
רציתי לכתוב רשימה משעשעת. בחיי! משהו ל"ושמחת בחגיך". ואיך שכתבתי את הדברים - נפגע פז בעינו, אינני יודעת איך בדיוק. היו בבית סימנים למאבק בינו ובין ניסים (ניסים אורב לו ותוקף אותו, ופז המשותק מפחד עושה צרכים במקום). אבל פז התנהג רגיל, ולפתע, כך סתם, החל לצרוח צרחות איומות ולרוץ בבית כנשוך נחש. אישון אחד שלו היה צר מאוד ואישון אחד רחב מאוד. חששתי שהוא חטף שטף דם במוח, משהו נירולוגי. טסנו לווטרינר. כרגע זה נראה כמו פגיעה בעין. בהמשך אולי נדע יותר. בינתיים הוא נרגע.
אבל זה שבר אותי. אני מודה ומתוודה - השבוע נשברתי. זה היה הקש. שלושה ימים לפני כן, בחג, הביאו לי ילדי השכונה גור בן שלושה שבועות - עיניים סתומות במוגלה, פרווה שחורה מלכלוך, כולו רזה וקר ומיובש. הווטרינר שלנו עירה לגופו נוזלים והזריק לו אנטיביוטיקה והנחה אותי בטיפול בו, אבל הגור מת כעבור 30 שעות.
למחרת, כשניגשתי לטפל בבלה, גיליתי שכף הרגל האחורית המשותקת שלה, שהיתה כמעט מאובנת, כף הרגל הזאת לא היתה. לא כריות, לא ציפורניים, כלום. בלה פשוט לעסה את כל הפרק הראשון של הרגל ולא נודע כי בא אל קרבה. זה לא היה מגעיל, זה אפילו לא דימם, והאמת היא שאחרי הבעתה הראשונית פשוט פרצתי בצחוק היסטרי.
בבוקר יום א' לקחתי אותה לרופא ל"ניתוח פלסטי", בערב ניגשתי לרופא לאסוף אותה, וכעבור שעתיים טסתי בחזרה אל הרופא, עם פז והבעיה המוזרה שלו. בלילה, כשחזרתי הביתה, פרצתי בבכי. נשברתי. התפרקתי. מעייפות, מיאוש. לחברותי החתולאיות נשבעתי בטלפון שאני עם חתולים גמרתי. זהו. לא עוד. עד כאן.
* * *
היום הודיעו לי מצער בעלי-חיים, שחתולה שלהם, נעמי, שעד לפני שבועיים היתה מאושפזת אצלי בעקבות ניתוח לחיבור לסת שבורה, ואחרי הוצאת בורג המתכת מלסתהּ (ועיקור) היתה אמורה לחזור לפינת האכלה (כלומר לרחוב) - חתולה זאת אומצה היום בידי משפחה נפלאה.
אז לעת עתה ההתפרקות שלי מבוטלת.
נשארו עוד כמה ימים לשמחה בחג הזה.
* הטור של החתולאית מפורסם מדי סופשבוע ב-nrg קהילות.
נא להמתין לטעינת התגובות
