עצירות אצל חיות מחמד
מה עושים אם החתול או הכלב סובלים מצואה קשה באופן בלתי רגיל ומניסיונות נשנים (וכושלים) להוצאתה?
הסימנים לעצירות הם צואה קשה באופן בלתי רגיל וניסיונות נשנים להוצאתה ללא תוצאה. אירוע אקראי של עצירות אינו מהווה סיבה לדאגה ובדרך כלל, אם זה אירוע קצר וחולף, אין צורך בטיפול וטרינרי. יחד עם זאת, יש לפנות לווטרינר אם מתגלה דמיון למקרים הבאים: ניסיונות כושלים למתן צואה יכולים להיות סימפטום של עצירות או של שלשול, שמקורו במעי הגס. בשני המקרים התוצאה היא צואה בכמויות קטנות, רירית, נוזלית ואפילו עם סימני דם, כל זאת תוך ניסיונות חוזרים ונשנים למתן צואה ותחושה של אי נוחות.
יש לשים לב שלא כל ניסיונות והתאמצות מלמדים על עצירות בהכרח ושפעמים רבות, בעיות במתן שתן עלולים לעיתים להתפרש כעצירות. ניסיונות כושלים של חיות המחמד למתן שתן מעידים פעמים רבות כי זה מצב חירום, כך שאם קיים סימן שאלה לגבי יכולת הטלת השתן, יש לגשת למרפאה הוטרינרית בהקדם.
קיים פיתוי לקנות ערכת חוקן מבית המרקחת ולנסות לפתור את בעיית העצירות בבית, אך חלק מן המוצרים המסחריים הם רעילים לחיות מחמד. חשוב שלא להשתמש במוצרים של בני אדם בבעלי חיים כמו חוקנים או מרככי צואה, ללא הנחיה וטרינרית מפורשת.
אחת מהמטרות שלשמן קיים המעי הגס היא אכסון צואה. רבים מבעלי חיות המחמד מוטרדים מאוד כאשר בעל החיים שלהם אינו מוציא צואה במשך מספר ימים, בייחוד לאחר הרדמה לצורך כירורגיה, אך המעי הגס יכול לאגור צואה מספר שבועות. לכן אם עברו מספר ימים, ייתכן שכדאי לחכות ולא למהר לטפל במרככי צואה, תרופות וחוקנים, כל אלה בפיקוח וטרינרי כמובן.
מהן הסיבות לעצירות בחיות מחמד?
עצירות פשוטה יכולה להיגרם מאחת מהסיבות הבאות: ראשית, חיות מסוימות מנקות ומלקקות את עצמן יתר על המידה, במיוחד אם משהו מגרד להן וכתוצאה מכך, צואתם מכילה מספר שערות רב. זוהי סיבה די נפוצה לעצירות ולעיתים, טיפול בליקוק היתר תורם לפיתרון הבעיה. גם תרופות מסוימות יכולות לגרום לעצירות כתוצאת לוואי.
אצל חיות מסוימות, במיוחד אצל כלבים, קיים הרגל לאכול חצץ, אבנים, אבק וחול, עצמות או צמחים ודשאים. כתוצאה מכך, נגרמת תוצאה שיכולה להיות חדה או כואבת במעברה במעי, דבר הגורם לעיתים קרובות להתאמצות וחוסר נוחות. למרות דאגת הבעלים ועל אף שאין לנו הסבר טוב להרגלי תזונה בלתי רגילים אלה, דבר זה אינו מעיד בדרך כלל על חסר תזונתי.
סיבה פוטנציאלית אחרת לעצירות היא חוסר איזון מלחים בגוף, במיוחד בחיות מחמד בוגרות. זה עשוי להיות הסימן היחיד לשלל בעיות מטבוליות דוגמת אי ספיקת כליות. אם העצירות חוזרת ונשנית, קיימת חשיבות גדולה לערוך
גם חסימה פנימית עלולה להיות גורם לעצירות, דוגמת חיות שנפגעו בתאונת דרכים וסבלו משבר באגן. שברים כאלה בדרך כלל לא מחלימים ללא ניתוח ותעלת האגן, שדרכה עוברת הצואה, עלולה להפוך להיות צרה יותר. העצירות עלולה להופיע שנים לאחר התאונה. בדרך כלל ניתן לאבחן שבר ישן באמצעות צילום רנטגן של הבטן. אם הסימנים לעצירות היו קיימים במשך למטה משישה חודשים, ניתן להרחיב את התעלה על ידי ניתוח.
סיבה נוספת שעשויה להצר את האגן היא בלוטה ערמונית (פרוסטטה) מוגדת, בדרך כלל בזכרים מבוגרים או זקנים. בלוטה זו, שנמצאת בדיוק מתחת למעי הגס, עלולה ללחוץ עליו מלמטה ולהצר את המעבר דרכו. סירוס פותר בדרך כלל בעיה זו, על אף שלעיתים קיימת בעיה חמורה יותר כמו גידול בערמונית, שאינה פתירה על ידי סירוס בלבד. ניתן לחוש ערמונית מוגדלת על ידי מישוש רקטלי ובמקרה של חשד, יש לבצע רנטגן או אולטרא סאונד לצורך אבחון.
כיצד מטפלים בעצירות?
במקרה בודד של עצירות אפשר לטפל באמצעות חוקנים של מים חמימים וסבון או מסכך דמוי וזלין. חיות מחמד אינן מאפשרות בקלות חוקן ואין לנסות תהליך שכזה בבית. ניסיון כזה עלול לגרום לסיבוכים כגון נשיכות, שריטות ועוד, בייחוד אם החיה חשה אי נוחות וכאב מלכתחילה. דרוש צוות מקצועי ומיומן למתן חוקנים.
ניתן לטפל בעצירות באמצעות תרופות מרשם כגון מרכך צואה וכן בתרופות, שעוזרות להתכווצויות המעי הגס. תרופת סבתא שהייתה בשימוש נרחב בעבר היא מתן שמן פרפין או שמן מינראלי, אבל אין להתפתות ולתת לחיית המחמד את השמן הזה בכוחות עצמכם, כיוון שהוא בקלות עשוי להישאף בטעות אל תוך מערכת הנשימה. משום שהשמן הוא על בסיס מינראלי, לא ניתן להסירו מהגוף ומערכת החיסון של הגוף מנסה באופן מתמיד לעשות זאת, דבר הגורם לדלקת וגרנולומות בריאות.
באירוע יחיד של עצירות אפשר לטפל באמצעות שינוי דיאטטי זמני: תוספת סיבים למזון או מזון שמכיל סיבים תזונתיים. כתוצאה מהעובדה שהסיבים אינם נספגים במערכת העיכול וסופגים נוזלים תוך כדי מעבר במעי, הם מגדילים את נפח הצואה ויוצרים תחושה שכמות הצואה במעי הגס גדולה יותר מצואה רגילה, מה שעוזר בהוצאת הצואה ביתר קלות.
בעצירות חוזרת ונשנית משתמשים באותן שיטות טיפול כמו בעצירות חד פעמית, אולם על בסיס ארוך טווח. ניתן להשתמש בחוקנים, בשינוי תזונתי ובתרופות באופן קבוע. בדיקות מעבדה וצילומי רנטגן הם בעלי חשיבות רבה במקרים אלה.
יש לתת תרופות ושאר טיפולים תחת פיקוח וביקורת תקופתית אצל הוטרינר ולא באופן עצמאי לתקופות ארוכות. במקרים של עצירות כרונית מאוד, לעיתים אין מנוס מניתוח רדיקלי להסרת רוב המעי הגס או להרחבת האגן. לניתוחים מסוגים אלה יש תופעות לוואי לא קלות והם נעשים רק כאשר כל הפתרונות האחרים אינם עובדים.
גם לכם יש שאלה הקשורה לחיית המחמד שלכם? שלחו לכאןאת השאלות שלכם והווטרינרית תשמח להשיב עליהן.
נא להמתין לטעינת התגובות
