הקרב על לכיש
למה החליטה המדינה להקים יישובים למפוני הרצועה דווקא באחד האזורים הירוקים האחרונים ולמרות מצוקת היישובים הקיימים?
בלב השממה במזרח חבל לכיש מצא מישהו לנכון להדביק בריסטול קטן על בטונדה לצד דרך עפר, ובו נכתב בחגיגיות: מרשם. למטיילים באזור השלט לא אומר יותר מדי, וככל הנראה הוא גם לא הוצב שם לרווחת מי שמחפשים את היישוב מרשם, שאמור להיבנות שם ביום מן הימים. השלט הקטן שמסתיר מאחוריו עיסה סבוכה ולא פשוטה של מחלוקות, הוא יותר מכל הצהרה.
מבחינת מפוני גוש קטיף שאמורים לבנות שם את יישובם החדש, היישוב מרשם הוא כבר עובדה מוגמרת. עכשיו כשיש שלט בכניסה ליישוב, כל שנותר הוא לבנות את השאר. אך כשאיתמר בן דוד, המתכנן הסביבתי של החברה להגנת הטבע, מבחין בשלט - הוא מחייך בעצב.
"היישוב הזה הוא פשוט מתכון ברור לאסון," הוא אומר. "האזור הזה ייחודי כל כך, כבר אין שטחים פתוחים במדינה כמו השטח הזה. אבל כנראה זה לא באמת מעניין אף אחד''.
כשבן דוד נעמד על סלע ופוצח בנאום על ייחודיות הנוף הבראשיתי שמסביב, קל מאוד לדמיין אותו מזנק מאחורי שיח על קבוצת מטיילים שנקלעה לאזור בדרישה שידברו חלש. זה מלחיץ את הירגזים.
עושה רושם שזו בדיוק הבעיה שאיתה מתמודדים כיום בחברה להגנת הטבע, שיצאה בחודשים האחרונים בקמפיין נרחב נגד בניית שני היישובים החדשים במזרח חבל לכיש - מרשם וגבעת חזן. אחרי הכל, כשמי שעומדת לצדך במאבק היא אגודת חובבי הפרפרים הישראלית, קצת קשה להשאיר את הציניות בצד.
במבט מהצד, חייבים להודות שבתחילת חודש נובמבר השטח המדובר לא נראה אטרקטיבי במיוחד. אזור הררי מנוקד בשיחים מזדמנים, שנראה רחוק מרחק שנות אור מההגדרה שנתן לאחרונה ראש הממשלה לאזור, כשהצהיר שהיישובים החדשים שיבנו יהפכו את מזרח חבל לכיש ל''טוסקנה מקומית''.
אלא שבן דוד מתעקש שהשטח הזה מכיל הרבה יותר ממה שהעין מסוגלת לקלוט. "גם אם נניח בצד את העובדה שבתחילת השנה אלפי מטיילים נוהרים לאזור כדי לראות את פריחת הכלניות המדהימה כאן, יש כאן מערכת אקולוגית ייחודית מאוד'', הוא מתפייט. "זה למעשה המסדרון שמחבר מצפון הארץ לדרומה, הן לבעלי חיים והן לצמחייה. ברגע שחוסמים את המסדרון הזה, מפרים את כל האיזון.
הבעיה היא שקצת קשה למצוא פוליטיקאים שיבינו על מה אנחנו מדברים. בסופו של דבר, גם אם הם מתקשים להבין את האיזון הנדיר שיש כאן, הם צריכים להפנים שחייבים להישאר במדינה שטחים פתוחים, כדי שהציבור יוכל להגיע וליהנות מהם''.
יותר מ-100 התנגדויות הוגשו בשבוע שעבר לוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה מחוז
לכל אחד מהמתנגדים סיבות משלו, וכולם גם יחד טוענים כי לא רק שהמדינה מחריבה את מעט השטחים הפתוחים שנשארו על תלם, היא גם עושה זאת בניגוד להצהרותיה בעבר שהתעקשו כי רצוי לחזק יישובים חלשים קיימים ולא לבנות חדשים.
לטענת המתנגדים, בניית יישובים חדשים באזור עמוס ביישובים חלשים המשוועים להגעת תושבים חדשים, גובלת בחלמאות. "פשוט מגוחך שבאזור שבו יש פתרונות קיימים שיכולים לסייע לכל האזור, מחליטים להקים יישובים חדשים'', מתעקש סזר סרקין, מתכנן ערים מעמותת במקום, שנמנתה עם העמותות שהגישו התנגדות בשבוע שעבר.
"הרי יש פתרונות קיימים, יש מקומות שבהם הכל מאושר וכבר אפשר להתחיל באכלוס. המשאבים להקמת יישוב חדש הם פשוט אדירים, ובמקרים רבים אחרי שכל התשתית כבר נבנתה מקבלים עוד יישוב כושל המונה 80 איש, שבקושי מצליח לשרוד."
המודל שעומד לנגד עיני המתנגדים הוא היישוב אמציה במזרח חבל לכיש, שעד לפני כשנה היה שקוע עד צוואר בחובות. בשנת 2006 הגיעה ליישוב קבוצת מפונים מהיישוב קטיף שהזרימה משאבים נדרשים ליישוב. על פי התכנון, לצד אמציה ייבנה בקרוב יישוב חדש שיאכלס את המפונים, וכך כל קהילה תצליח לשמר את ייחודה.
לא רחוק מאמציה עתיד לקום בעוד כשנתיים היישוב חרוב - יישוב דתי-חילוני שמונה כיום כ- 40 משפחות הממתינות לתחילת בניית היישוב החדש בקרוואנים הממוקמים ביישוב שקף הסמוך. בחברה להגנת הטבע מתקשים להבין מדוע מתעקשת המדינה בכל זאת להקים את שני היישובים החדשים למפונים, בעוד מספר המשפחות שעתידות ליישב את חרוב הוא פחות מ- 50.
"בעיניי זה פשוט ניצול ציני של המפונים'', מתעקש בן דוד. "במשך יותר מעשור לא הצליחה המדינה לאשר את הבנייה של היישובים האלה בגלל ההתנגדות שלנו להריסת האזור, ועכשיו יש לה קלף שלכאורה קשה להתווכח איתו - מצבם הקשה של המפונים."
אולי זו סיבה טובה מספיק להתחשב בהם?
"אין לנו שום דבר נגד המפונים, הרי ברור שמגיע להם פתרון למצב, אבל הנקודה היא שיש אלטרנטיבות טובות לא פחות שאפשר לנצל. יש תוכניות מאושרות של 4,000 יחידות דיור בחמישה יישובים שונים באזור הזה, ויש בסך הכל כ- 200 משפחות של מפונים שמעוניינות להגיע לכאן, אז למה להתעקש?
"אין לנו שום דבר נגד המפונים, הרי ברור שמגיע להם פתרון למצב, אבל הנקודה היא שיש אלטרנטיבות טובות לא פחות שאפשר לנצל. יש תוכניות מאושרות של 4,000 יחידות דיור בחמישה יישובים שונים באזור הזה, ויש בסך הכל כ- 200 משפחות של מפונים שמעוניינות להגיע לכאן, אז למה להתעקש?
אנשים לא מבינים עד כמה נזק תגרום בניית שני היישובים האלה לאזור הזה, משום שזה לא רק היישובים, אלא כל מערכת התשתיות הנלוות שפשוט יהרסו את כל הייחוד של המקום הזה."
בצדו האחר של ההר יושבים המפונים שממתינים לבניית היישובים, ולא מבינים את ההתעקשות של החברה להגנת הטבע. "מדובר בעולמות שונים לגמרי, ואת זה בחברה להגנת הטבע מתקשים להבין," מסביר דורון בן שלומי, מזכיר היישוב אמציה שבו השתלבו המפונים עם האוכלוסייה המקומית.
"כשמישהו מגיע לאזור כזה הוא בא לחיות בקהילה, כי אצלו זה הדבר המשמעותי ביותר, ואת זה קצת מפספסים. מעבר לכך אנחנו לא מעוניינים להגיע ליישובים קיימים ולנשל את האוכלוסייה המקומית מהבית שלה, הרי זה בדיוק מה שעשו לנו."
אך עושה רושם שבאמציה הצליחו המפונים לפתח יחסי שכנות מוצלחים. "מובן שיש בינינו יחסים טובים מאוד, אבל עם זאת אמציה הוא סיפור הצלחה שאי אפשר להעתיק למקומות נוספים, משום שהקהילות הקיימות שם הם שונות לחלוטין," אומר בן שלומי, מפונה מהיישוב קטיף שממתין בימים אלה להקמת היישוב מרשם.
"אלה שני עולמות נפרדים, וקשה לדמיין איך הקהילות השונות הללו יסתדרו יחד בהמשך הדרך. גם לנו יש אינטרס לשמור על הטבע, אלא שאצל הירוקים זה קודם כל לשמור על המרחב הביוספרי ורק אז היישוב, ואצלנו זה קודם כל היישוב ואחר כך הטבע. יש כאן אנשים שחיים כבר שנתיים בקרוואנים, כי בשנת 2005 הבטיחו להם שבסופו של דבר הם יקבלו יישוב קהילתי זהה לזה שהם עזבו, אז עכשיו להקים קול זעקה"?
כך או אחרת, עושה רושם שנכון להיום הבעיה הגדולה ביותר של המפונים היא היתרון הגדול ביותר של הירוקים - הביורוקרטיה. מאז 2005 ממתינים המפונים לתחילת העבודות במזרח חבל לכיש, ואת הרעש שאמורים לייצר הכלים הכבדים על השטח מחליפים הדיונים האינסופיים בוועדות השונות.
"עם כל המהומה סביב חבל לכיש, נראה לי שאף אחד לא שם לב ששום דבר בעצם לא קורה כאן," אומר בזעף ראש מועצת לכיש, דני מורביה. "נכון להיום מדברים על תחילת עבודות בשנת ,2010 ואני מוכן להתחייב שבעוד חצי שנה זה כבר יהיה .2011 הכל עומד ושום דבר לא קורה."
ואם יקרה, למה לא לתמוך בחיזוק יישובים קיימים במקום בניית חדשים?
"משום שזה עניין סבוך מדי. לא רק שהקהילה הדתית לא תסתדר עם הקהילה החילונית, גם בקרב קהילת המפונים יש חילוקי דעות וסכסוכים פנימיים, כך שהנושא הזה מסובך מאוד. מעבר לכך, החוזק של הקהילה הזו נעוץ בחיבור בין חבריה, וברגע שאתה שובר את החיבור הזה אתה פוגע במפונים פעם נוספת. מובן שחיזוק יישובים חלשים הוא צעד מבורך, אבל זה לא פשוט כמו שזה נשמע."
"משום שזה עניין סבוך מדי. לא רק שהקהילה הדתית לא תסתדר עם הקהילה החילונית, גם בקרב קהילת המפונים יש חילוקי דעות וסכסוכים פנימיים, כך שהנושא הזה מסובך מאוד. מעבר לכך, החוזק של הקהילה הזו נעוץ בחיבור בין חבריה, וברגע שאתה שובר את החיבור הזה אתה פוגע במפונים פעם נוספת. מובן שחיזוק יישובים חלשים הוא צעד מבורך, אבל זה לא פשוט כמו שזה נשמע."
בסופו של דבר מסתמן כי שני הצדדים בסיפור הזה בעיקר ממתינים. בחברה להגנת הטבע חוששים כי בכנסת שוב תעלה הצעה חוק עוקפת תכנון, שתפטור את סבך הביורוקרטיה וההתנגדויות שהוצגו בפני הוועדה לתכנון ולבנייה (הצעת חוק שכזו כבר הוגשה לפני מספר חודשים אך נדחתה,( והמפונים חוששים כי הסחבת לא תסתיים בקרוב.
כך או אחרת, נראה שבמאבק הזה לא משנה באיזה צד מצדדים, בכל זאת מפסידים.
נא להמתין לטעינת התגובות
