מתגרדים על ארבע
נכון ש''ברוצלוזיס'' זה נשמע כמו שם של מחלה? אז נכון והיא נשמעת די זוועה. אתם שאלתם, הוטרינרית עונה
תשובה:
ברוצלוזיס הנה מחלה מדבקת, שגורמת להפלות ובעיות פוריות בכלב. המחלה אינה נפוצה במדינות מפותחות, אולם מתפרצת אצל מגדלים ובכלביות בארה"ב ובאירופה לפחות פעם בשנה. אבדן של חיות הרבעה ובכלביות עלול להיות קטסטופלי.
ברוצלוזיס בכלבים עלול גם לעבור לבני אדם; למרות שהדבר קורה לעיתים נדירות, הוא עלול לגרום להפלות בנשים. על וטרינרים שמזהים ומאבחנים את המחלה, לדווח למשרד הבריאות והחקלאות עליה.
הגורם למחלת הברוצלוזיס בכלבים הינו Brucella canis. ברוצלוזיס מופיע בבעלי חיים אחרים מלבד הכלב; בבקר יש הדבקות ב- Brucella abrotus, בכבשים ועיזים – Brucella militensis, ובחזירים – Brucella suis. אנשים עלולים להדבק בכל אחד מסוגי הברוצלה הנ"ל. כלבים מודבקים לעיתים רחוקות בלבד בכל דבר, מלבד ברוצלה קאניס.
כיצד ניתן להדבק מהמחלה?
כלבים נגועים מפרישים ברוצלה בכל נוזלי הגוף, כולל שתן, רוק, זרע, הפרשות ואגינליות וחלב. הדבקה מופיעה במספר דרכים. הדרך הנפוצה ביותר להדבקה הינה בליעה או נשימה של החיידק משתן, הפרשות ואגינליות, או רקמות מהפלה.
מעבר בזמן ההרבעה עלול להופיע גם כן , כמו הדבקת גורים דרך השליה לפני ההמלטה, או דרך חלב האם לאחר ההמלטה. בגלל שאכילה היא צורת הדבקה שכיחה, חשוב לזכור שכלבים שלא הורבעו עדיין עלולים להיות חשופים ועליהם להבדק למחלה.
לאחר שהחיידק נכנס לגוף, הוא מגיע לרקמות של מערכת החיסון ומערכת המין, שם הוא מתרבה. למרות שהחיידק מתרבה בצורה הטובה ביותר ברקמות שנמצאות תחת השפעת טסטוסטרון, אסטרוגן או פרוגסטרון, הוא יכול להדביק גם רקמות אחרות, כגון
החיידקים מופרשים תחילה בשתן מספר שבועות לאחר שריכוזי החיידקים בזרם הדם גדלים, ועלולים להיות מופרשים בשתן במשך חודשים. מספרי החיידקים הגבוהים ביותר נמצאים בדרך כלל ברחם ובהפרשות ואגינליות מכלבות. לאחר זמן נוצרים נוגדנים על ידי בעל החיים, אשר מפחיתים את מספר החיידקים בדם. חיידקים נשארים ברקמות ובתאי מערכת החיסון גם לאחר טיפול תרופתי.
כלבים לא מעוקרים / מסורסים בעלי סיכוי יותר גבוה להדבק. לא קיים גזע או גיל מסוים בעל רגישות להדבקה בברוצלה קאניס בכלבים. המחלה מדבקת יותר בבעלי חיים לא מעוקרות/מסורסים מאשר באלה שכן.
מהם הסימנים למחלה ?
כלבים רבים, שנושאים את חיידק הברוצלה, אינם מראים סימנים קליניים של המחלה. נקבות מודבקות לא בהכרח מראות שינויים במחזור הייחום או בסוג ההפרשה בזמן ייחום. הסימן הקליני הקלאסי בנקבות הינו הפלות ספונטניות בסביבות יום 40 – 50 להריון.
הגורים שהופלו בדרך כלל מתו הרבה לפני ההפלה, וקיימת הפרשה ירקרקה-אפורה, שעלולה להמשך שבועות לאחר ההפלה. גורים עשויים להוולד גם חיים, אולם חלשים וגוססים הרבה לפני גמילתם. בזכרים, ברוצלוזיס גורם לדלקת באפידידימיס (האזור באשכים האחראי להתפתחות ואחסון הזרע). ושוב, הכלבים אינם בהכרח מראים סימנים קליניים של מחלה. איכות הזרע יורדת לאחר ההדבקה, וקיים צימות של זרעים זה לזה.
כלבים שנדבקו בברוצלה ברקמות שמחוץ למערכת המין, מראים סימנים קליניים, המתייחסים לאיזור הפגוע. לדוגמא, צליעה וכאב בכלבים עם פגיעה בעמוד השדרה; כאב עיניים בכלבים עם דלקת עיניים; הליכה לא יציבה בכלבים עם דלקת בחוט השדרה; וסימנים של דלקת במערכת השתן בכלבים עם דלקת בכליות.
כיצד ניתן לאבחן את המחלה?
קיימים מספר סוגים של טסטים, בשתי קטגוריות רחבות:
תרביות וטסטים סרולוגיים.
תרביות של החיידק מהוות טסט בעל תוצאות החלטיות למחלה. אולם, קשה מאוד לגדל את החיידק בתרבית, משום שחיידקים אחרים מתרבים בקלות ויכולים לזהם את התרבית. בעלי חיים עם סימני מחלה ברורים של ברוצלה מספקים דגימות טובות, כגון הפרשות ואגינליות או עוברים שהופלו.
בעלי חיים, שאינם מראים סימנים קליניים אינם מייצרים דגימות טובות לתרבית. מוסכם שרק לאחר עשר תרביות שליליות ניתן לקרוא לבעל חיים שלילי ובריא – דבר זה אינו כלכלי, ולכן הטכניקה אינה כלכלית.
טסטים סרולוגיים, או בדיקת נוגדנים מדגימות דם, הינם בדיקות כלכליות יותר, ולמרות שאינם מהוים אבחון החלטי, הם מאוד מדויקים, כשנעשה בהם שימוש נכון. רוב הטסטים הסרולוגיים שליליים עד 6-8 שבועות לאחר הדבקה, והופכים שליליים, כאשר מספר החיידקים בדם – וכתוצאה מכך ריכוז הנוגדנים – יורד.
לכן, יש, לעיתים, צורך ביותר מטסט סרולוגי אחד, בכדי להבטיח דיוק בתוצאות. אין לטפל באנטיביוטיקה בבעלי חיים המיועדים לעבור טסטים אלה, משום שהדבר עלול לשנות את תוצאות הטסט.
הטסט הנפוץ ביותר הינו RSAT, אשר מבוצע בקליניקה הוטרינרית. הטסט רגיש מאוד, אבל לא ספציפי – הוא מזהה בעלי חיים שליליים או שנמצאים בשלב מאוד מוקדם במחלה, אולם חיידקים אחרים, שיוצרים נוגדנים שדומים לברוצלה, גורמים לתוצאות חיוביות מוטעות.
כל התוצאות החיוביות לטסט זה חייבות להבדק בעזרת טסט אחר. הטסט המקובל הינו AGID, אשר מבוצע באוניברסיטת קורנל בארה"ב. טסט זה הינו ספציפי לאבחון המחלה. קיים גם טסט חדש, שעשוי להיות בשימוש בהמשך במרפאות וטרינריות, ה- ELISA – טסט זה נמצא בבדיקה בימים אלה.
כיצד ניתן לטפל במחלה?
בספרות מתוארים סוגי טיפול שונים באנטיביוטיקה כנגד ברוצלוזיס. קיימת אי הסכמה לגבי יכולת האנטיביוטיקה להשמיד את חיידק הברוצלה כלל מן הגוף. אין לטפל באנטיביוטיקה במטרה להחזיר בעל חיים לתוכנית הרבעות. על בעלי חיים מאובחנים עם ברוצלוזיס להחשב כנשאים אפשריים למחלה לשארית חייהם.
הצעדים בטיפול וניהול בעלי חיים אלה כוללים את הבאים:
• עיקור או סירוס החיה. דבר זה יפחית הפרשת החיידק לשתן או לנוזלי גוף אחרים.
• טיפול באנטיביוטיקה. ניתן לרפא סימני מחלה בעזרת אנטיביוטיקה, אולם אין לקבוע שאנטיביוטקה יכולה להשמיד את ההדבקה.
• וטרינר שאיבחן בעל חיים כחיובי, נדרש לדווח על כך למשרד הבריאות והחקלאות. בעלי חיים עם ברוצלוזיס לא צריכים לגור עם אנשים מאוד צעירים או מאוד זקנים או עם אנשים עם דיכוי במערכת החיסונית מכמותרפיה או איידס – האנשים הנ"ל חשופים יותר להדבקות במחלה.
• אין להכניס חיות חדשות לסביבה, משום הפוטנציאל לחשיפתם לחיות שהינן חיוביות לברוצלה.
• יש לערוך טסטים תקופתיים בכדי שהבעלים ידעו את הסבירות לכך שהחיה מפרישה את החיידק.
מהם הסיכויים להחלמה מהמחלה ?
דיווחים שונים מציעים שניתן להחלים מן המחלה, ואחרים – שהחיידק נשאר בתוך תאי מערכת החיסון למרות טיפול אנטיביוטי. בבעלי חיים שאובחנו כחיוביים לברוצלוזיס אין להשתמש להרבעות, בין אם טבעיות או הזרעה מלאכותית.
הכותבת הינה ווטרינרית, המנהלת והבעלים של המרכז הרפואי לחיות מחמד ברמת-גן.
נא להמתין לטעינת התגובות
