הקלות הבלתי נסבלת של שקית הפלסטיק
כרגיל, בעולם כבר הבינו את מה שבישראל עוד מתקשים להפנים: שקיות פלסטיק זה אסון. כשהעולם מחוקק, בישראל הסחבת חוגגת
הזיהום מתחיל ביום הולדתן, כאשר בתהליך הייצור משתמשים בכימיקלים מסוכנים המזהמים את האוויר ואת מקורות המים באופן חמור.
בבגרותן הן מזיקות אף יותר. השקית מיוצרת לרוב מחומר סינטטי, המופק מנפט גולמי, שאינו מתכלה או מתפרק באופן טבעי. השקיות הללו פשוט משוטטות להן בכוח הרוח, מזהמות את סביבת החוף, הורגות בע"ח ימיים ויבשתיים שמתפתים לבלוע את ה "חיה המסתורית" ולפיכך מתים מסתימת מעיים קשה.
הפלסטיק המרכיב את השקיות אינו ממוחזר בישראל וחומריו אינם מתפרקים. סופן של השקיות אמור להגיע בעת השלכתן למטמנות פסולת, אך כפי שאתם כבר יודעים, קלותן הבלתי נסבלת מעיפה אותן לכל עבר ובכך הן מסרבות לצאת מן המערכת האקולוגית שלנו.
צריכת שקיות היא בעיה כלל עולמית מוכרת: בארה"ב משליכים מדי שנה כמאה מיליארד שקיות פלסטיק, בדרום אפריקה הם מכנים את השקיות הללו "הפרח הלאומי" משום שניתן לראות אותן תפוסות בשיחים ומתנפנפות להן אל כל עבר.
השקיות המיוצרות באסיה מהוות כרבע מכלל השקיות שבהן משתמשות המדינות העשירות, באירלנד נהגו לשוטט להן ברחבי המדינה כ 1.2 מיליארד שקיות, ובישראל נצרכות מדי חודש 430 מיליון שקיות פלסטיק ברשתות השיווק וחלקן היחסי מנפח הפסולת המושלכת בישראל מהווה 28%.
מדינות רבות בעולם כבר הבינו שמדובר ברעה חולה המצריכה טפול באמצעים מחמירים: עוד בשנת 2002 בנגלדש אסרה לחלוטין את השימוש בשקיות פלסטיק, לאחר שנמצא שהללו חסמו את מערכת הביוב והיוו
טייוואן וסינגפור אוסרות את צריכה חופשית של שקיות הפלסטיק, ואירלנד החלה בשנת 2002 להטיל מס על כל שקית ניילון נצרכת.
נראה כי מיסוי השקיות הינה הדרך המועדפת על האירופים: Tesco , Penny Market ועוד רשתות ענק קיבלו בברכה את שיטת המיסוי והחלו לגבות כסף בעבור שקיות הניילון- כל זאת במטרה להוריד את כמות צריכתן. (ובואו נשים רגע בצד את הסיבות להצטרפותן של החברות הגדולות לקמפיין. בין אם אלה פשוט יחסי ציבור טובים ובין אם מסיבה אחרת).
דוגמא מובהקת להצלחת הנושא הייתה באירלנד כאשר הממשלה הודיעה בשנת 2002 שמיסוי שקיות הפלסטיק (15 סנט) גרם לירידה של 90% בצריכתן!
ככלל, אמצעים כלכליים (בפרט מיסוי) נחשבים יעילים ונוחים למדיי ליישום, שכן ניתן להתאימם בקלות לצרכי המשק המשתנים. יתרה מכך, אמצעים אלה עשויים להיות תמריץ מתמיד לשיפור היחס לסביבה בעוד שנהלים ותקנות נחשבים מסורבלים ליישום ומקובעים באופן שמקשה את התאמתם לשינויי המשק.
ע''פ סקר השוואתי של מרכז מחקר ומידע של הכנסת, היעד המרכזי של המיסוי הסביבתי הוא צמצום הנזקים הנגרמים לסביבה. ''מטרה זו מושגת באמצעות כמה מטרות משנה של המיסוי":
1) שינוי בדפוסיי הייצור והצריכה של תהליכים ומוצרים המזיקים לסביבה. ההצלחה תלויה בין השאר במיסוי של הגורם בעל הזיקה המיידית ביותר לפעילות שעליה מבקשים להשפיע.
2) עידוד מחקר, פיתוח והפעלה של תהליכי ייצור ומוצרים ידידותיים לסביבה כחלופות למוצרים הקיימים.
3) שימוש בחלק מן ההכנסות למימון פרויקטים סביבתיים: פיקוח על נזקים לסביבה וטיפול בהם, הסברה בנושא איכות הסביבה, מחקר ופיתוח.
אם נבחן מטרות אלו, תוך התבוננות על ההצלחה האירית (חוץ מבירה Guinness) נראה כי הן הושגו בהצלחה רבה: דפוסי הייצור והצריכה השתנו בצורה משמעותית וישנה ירידה דראסטית בצריכתן של השקיות. בשנים האחרונות החלו לצוץ מוצרים ידידותיים לסביבה כמו סלים, שקיות רב פעמיות וכבר התפתחו שקיות חדשניות כמו אלה המתמוססות במים ועוד.
ההכנסות שהצטברו בעקבות המיסוי - במשך 5 החודשים מתחילתו של החוק - הגיעו ל 3.5 מיליון יורו. אומנם לא ניתן לדעת כיצד המשרד לאיכות הסביבה באירלנד חילק את משאביו, אך ניתן להתחיל בלהאמין לדבריו של מרטין קולן, השר לאיכות הסביבה באירלנד, אשר הצהיר כי "כל 3.5 מיליון היורו שהצטברו עד כה מן המיסוי, יממנו פרויקטים סביבתיים".
בנובמבר 2006 הכנסת אישרה בקריאה טרומית 2 הצעות חוק המקדמות את שימושן של שקיות נייר במקום שקיות הפלסטיק. הצעה זו לא זכתה לאריכות ימים מסיבה מאוד פשוטה: תחלופת הנייר מהווה מפגע סביבתי לא פחות קשה מפלסטיק, וכדברי המומחים, אף יותר מזיקה.
לפני כ 4 חודשים הונחה על שולחן הכנסת הצעת חוק הפחתת השימוש בשקיות פלסטיק, התשס"ז- 2007 – פרי יוזמתם של חברי הכנסת אסתרינה טרטמן ודב חנין. כבר בסעיף המטרה של הצעת החוק נראה כי הנ"ל מתעתדת להגשים את החלום האירי:
"מטרתו של חוק זה להפחית באופן משמעותי את השימוש בשקיות פלסטיק ולהגביר את השימוש בשקיות לשימוש רב פעמי בקרב הציבור הרחב, לשם מניעת מפגעים סביבתיים הנגרמים משקיות פלסטיק".
בהמשך מוצג הכלי העיקרי להשגת המטרה והוא היטל של שקל על כל שקית ניילון נצרכת. הכסף שיצטבר בעקבות ההיטל, יועבר לקרן לשמירת הניקיון.
היופי בחוק טמון בגמישותו ובהתאמתו למציאות היומיומית בה לעיתים לא ניתן להימנע משימוש בשקית פלסטיק מטעמי נוחות והיגיינה : החוק פוטר מהיטל שקיות פלסטיק המשמשות לעטיפה ואריזה של דגים בשר ועופות או מצרכים אחרים מן החי וכן פטורים ממס גם שקיות המשמשות לעטיפה ואריזה של מאכלים הנמכרים בתפזורת (לא בלי הגבלות כמובן).
מהתיאור שנעשה עד כה נראה שמדובר בהצעה מצוינת, הכרחית ופרגמאטית. החשיבה על הפרטים הקטנים וההתבוננות בהצלחת המודל האירופי הביאה ליצירתו של חוק משובח.
אך עם כל הברכות ההילולות והתשבחות נראה כי לא ניתן עדיין לברך על המוגמר:
אומנם הצעת החוק עברה בוועדת שרים וחקיקה, אך יחד עם זאת זכתה להתנגדות מצידו של השר להגנת הסביבה גדעון עזרא, בטענה של מחסור בכוח אדם.
לח"כ טרטמן זה נראה היה תמוה ולאחר שהציגה שוב את טיעוניה בפני השר עזרא, הוחלט לקיים ישיבה שהתקיימה ביום שני האחרון, בה נכחו יוזמי החוק, אדם טבע ודין ונציגים מהמשרד להגנת הסביבה.
תום ישיבה זו הוחלט על מסגרת של 4 חודשים לסיום כל הבדיקות השונות, ולאחר מכן, יצירת אחדות מלאה במהלך הקריאות לאישור הצעת החוק.
בשיחה טלפונים עם חה''כ טרטמן היא ביקשה להבהיר שהסחבת הזו אינה רלוונטית, וסיימה את שיחתנו בהצהרה הבאה: "תפקידנו לדאוג להווה ולעתיד. כל יום שעובר מבלי לטפל בבעיה הזו הוא בעצם נסיגה אחורנית".
הבעייה בארץ היא שהצעות חוק נתקלות בסחבת בלתי אפשרית. בין השלב בו הצעת החוק מונחת בועדת שרים וחקיקה, ועד הפיכתה לחוק מחייב, צצים להם שינויים שמוכנסים ע"י בעל אינטרסים שונים שמסרסים ומוציאים את העוקץ מן התוצר המוגמר.
אני מאוד מקווה שמסגרת הזמן המוקצב אכן תשמור על מסגרתה ותביא להולדתו של חוק משובח השומר על נוסחו הנוכחי.
בהכנת הכתבה השתתף אדם גרינפלד
נא להמתין לטעינת התגובות
