יס פליס
המפתח להשתלבות אמיתית באתוס הישראלי, שהיום משמעותו היא פשוט להתלבש נכון, עובר דרך מעילי הפליס. מעתה, לא עוד דובון שלא כובס שנים אלא פליס מודרני שלא מפריע לשכנים. טור חורפי
בגין טעות קטנה זו משלמים דורות של משתמשים מתוסכלים את מחיר הכניסה לארץ שאין לה מזג אויר משלה.
כלומר- אם במדינות הים, כך עולה מעדויות של ניצולים, מתקיימות בזו אחר זו, בסדר מופתי (על הגויים) ארבע עונות מובחנות ומאופיינות. אותן עונות שהתלמיד הישראלי מכיר מפי השמועה בתורת ארבעה פוסטרים על הקיר שבאחד מהם מופיעה שמשיה ובאחד מטריה, באחד עלה בשלכת ובשני צמחיה נובטת.
באותה עת בישראל מתקיים מצג שווא דומה בעוד בפועל מדובר בשתי עונות בלבד, קיץ וחורף, כשהאחרונה גם היא עונה לא מי יודע מה. בהינתן הנסיבות כאמור, כשהחורף הוא לא ממש חורף, מתבקש פיתרון גרדרובי שיהיה גם וגם: גם חם וגם מתוחכם, גם מעיל וגם לא. מין יצור היברידי שכזה המאפשר לדלג בחן בין מצבי רוח וגשם משתנים.
נו, שאלתם את עצמכם, מהו אותו מולטי-פטנט? ובכן, מדובר בפליס, המעיל הרב-תכליתי, פריט אופנתי לאנשים שחושבים שהם אופנתיים. אותו פריט, בין אם "The north face" או "Joseph Kauffmann" היוקרתיים יותר, ובין אם שאר ירקות, מהווה פיתרון ראוי באלגנטיות המסורבלת שלו, ומאפשר למי שאינו אוהב להיות חנוט ולחוות גלי חום, לצלוח את החורף בשלום.
ובעניין זה נעשה נס לציבורנו, שבדרך כלל סובל מפיגור כרוני, ובעיקר כרונולוגי, ברמת המעודכנות, ונוטה באופן מכמיר לב להתחבר תמיד לטרנד שהיה לוהט לפני לא פחות מכמה עשורים.
שלושה מבני המגזר חמושים בפליסים
לא עוד דובון שלא כובס שנים
אז שכמדובר במכבי תל-אביב, פעם אייקון ישראלי על טהרת טובי בנינו, מיקי ומוטי, מחוזקים בציונים משיחיים מהאחות הגדולה, והיום אסופה של מהגרי עבודה המשרתים ארגון דורסני ובעל אופי בלתי-ספורטיבי בעליל, זה עוד נסלח, אם כי בקושי. אך כשמדובר באופנת הדובון-עוזי והשמלות המורעפות המסתירות ומכלות כל חלקה טובה של אסתטיקה, מדובר בפשע אופנתי שאין עליו מחילה ואותם למשטרת האופנה.
ואותו נס מהו? שבאופן
חד-פעמי במיוחד, ובצירוף מקרים שספק אם יקרה שוב, נתמזגו האופק הכרונולוגי של הציבור הדתי, המאותגר טרנדית, עם זה של הציבור הכללי במזיגה מופלאה שאין להגזים בחשיבותה. באמצעות אימוץ מאסיבי ובלתי מתפשר של הפליס לגווניו הפך הציבור לחלק אינטגראלי מהוויזואליה הישראלית תוך שהוא מתנחל בלבבות ביעילות שלא נודעה כמותה קודם לכן.
וכך ניתן לראות ברחובותינו יהודים כשרים עטויים פליס אופנתי של "JosephKauffmann" או כל מה-שמו אחר, כשהם משמשים שליח של רצון טוב של סנכרון עם דופק החיים הישראלי, ולהשומע ינעם.
אולי כאן, לא בהתרוצצות סיזיפית על הגבעות, טמון המפתח להשתלבות אמיתית באתוס הישראלי, אתוס שהוא כבר הרבה פחות מכוש, טורייה וקלשון והרבה יותר פשוט להתלבש נכון. אמור מעתה, לא עוד דובון שלא כובס שנים אלא פליס מודרני שלא מפריע לשכנים, ונסיים בברכת היו נכונים.
נא להמתין לטעינת התגובות
