באנאפוליס עושים שלום, בכנסת נלחמים
בעוד אולמרט יצא למפגש בארה"ב, הקואליציה שלו ספגה כמה זעזועים כאשר עצומה חדשה קראה לפטר את שרת החינוך והעבודה נלחמה בפרידמן. הנבחרים
במזנון הכנסת הריק לא התאסף איש סביב מקלט הטלוויזיה כדי לעקוב אחר הנאומים. הח"כים המשיכו לעסוק בשגרת יומם והסתפקו בשיגור הודעות לעיתונות באמצעות הביפרים של הכתבים הפרלמנטריים.
בעת נאומי בוש, אולמרט ואבו-מאזן, התייצב שר התחבורה שאול מופז בפני אולם המליאה, שבו נכחו רק ח"כים ספורים, והשיב בצורה מרתונית על עשרות שאילתות שהצטברו על שולחנו. דומה שלמרות התגובות החריפות איש לא התרגש באמת מהספק ועידה-ספק מפגש באנפוליס, מה שמאפשר, כמובן, לאביגדור ליברמן ולאלי ישי להמשיך ולשבת בממשלה.
ח"כ גדעון סער, יושב ראש סיעת הליכוד, מצליח מדי שבוע לעשות בית ספר לקואליציה, לתקוע בה טריז, לסכסך בין גורמיה השונים ולחכך ידיו בהנאה לנוכח הסדקים המתרחבים בה. השבוע הוביל סער מהלך של החתמת עשרות חברי כנסת על עצומה הקוראת להדחת שרת החינוך, יולי תמיר, לנוכח המשבר המתמשך במערכת החינוך והשביתה שעלתה כבר על העצבים של מאות אלפי הורים ותלמידים ברחבי המדינה, ושאיש אינו רואה את סופה.
המהלך המבריק כלל את גיוס חתימתו של שר התחבורה מופז, שיצא בחריפות נגד חברתו לספסלי הממשלה וקרא לפיטוריה. ראש הממשלה, אהוד אולמרט, שלח מאנאפוליס הרחוקה גערה בשר מופז. רק זה היה חסר לו שם, דיווחים
ליולי תמיר עצמה היתה תגובה מבריקה: אם ארבעים ח"כים חתמו על עצומה נגדי, סימן ששמונים ח"כים תומכים בי. מה שמזכיר לי אמירה נפלאה שהשמיע פעם יושב ראש הכנסת לשעבר, אברהם בורג. בעת ביקור בחוות חמורים בצפון הוא שאל את בעל החווה כמה חמורים יש לו. "שלושים"', השיב החוואי. "לי יש 90 יותר", התגאה בורג.
יושבת ראש הכנסת, דליה איציק, הציגה השבוע בגאווה בפני כתבי הכנסת חוברת שבה מכונסים רעיונות שלה ושל חברי כנסת נוספים לרפורמות בעבודת הכנסת. איציק מציעה שינויים שונים בתקנון כדי לייעל את עבודת הבית.
בין היתר, היא מציעה לזמן את ראש הממשלה ואת השרים לשעת שאלות, כנהוג בפרלמנט הבריטי. אצל הבריטים מתייצב ראש הממשלה באולם המליאה ועונה למרתון של שאלות שמציגים לו החברים, בזה אחר זה. אבל כדי לא לגרום לאולמרט יותר מידי ייסורים, מוצע שהפינג-פונג הזה יתנהל רק פעמיים בשנה.
כדי לחפש רעיונות לשיפור איציק לא צריכה ללכת רחוק. הנה מכתב ששלח לה השבוע ח"כ אריה אלדד, מהאיחוד הלאומי: "השבוע נאלצתי להמתין שעה ארוכה במליאה עד שעלה השר אלי ישי להשיב על שאילתא שלי, אך הודעתי לו כי אני מסרב לשמוע תשובה לשאילתא שהוגשה לפני שנה וחצי (שאילתא מס' 118 שהוגשה ב-7 ביוני 2006)", כתב אלדד.
"דומני כי אם לא תמצאי דרך 'לעשות סדר' בנושא האיחורים המבזים של השרים - אפשר יהיה להפסיק את פעולתו של מנגנון השאילתות מכל וכל. אני מציע כי במסגרת הצעותייך לשינויי תקנון - שר המפגר בתשובותיו - תימנע ממנו זכות הדיבור המיוחדת לשר (בכל דיון אף אם אינו רשום להשתתף בו) למשך התקופה שאחר בתשובה".
אין לה מזל לאסתרינה טרטמן. לפני כעשור נפצעה קשה בתאונת דרכים ממנה לא החלימה עד עצם היום הזה והנה השבוע, בצאתה מכינוס להצלת ים המלח שהתקיים בקיבוץ עין-גדי, פגע רכב פלשתיניברכב שבו נסעה מאחור. חברת הכנסת נפצעה שוב, הפעם באופן קל, והיא סובלת בעיקר מחבלות יבשות.
נוסיף לכך את הסתבכותו של בן זוגה בפרשה שהמשטרה חוקרת בימים אלה ואת הסתבכותה שלה בפרשת התארים האקדמיים שלא היו, מה שהוביל לכך שהיא לא קיבלה בסופו של דבר את תפקיד שרת התיירות, ונזכר באמרה הידועה שצרות באות בצרורות.
מה שלא הצליחה ועידת אנאפוליס לעשות, כלומר לזעזע את הקואליציה, הצליחה לעשות השבוע הרפורמה השנויה במחלוקת שמציע שר המשפטים, דניאל פרידמן, להנהיג במערכת המשפט. בסוף השבוע הודיע יושב ראש סיעת העבודה, איתן כבל, על מרד בשורות הקואליציה והכריז כי סיעתו רואה עצמה חופשייה להצביע כראות עיניה במליאה ובוועדות הכנסת, ולא להיות עוד מחויבת להסכמים הקואליציוניים.
הרקע למשבר הוא הצעת חוק בתי המשפט שיזם השר פרידמן. על-פי ההצעה, מנהל בתי המשפט יוכל להעביר תיקים מבית משפט מחוזי אחד לבית משפט אחר. נשיאת בית המשפט העליון, דורית בייניש, מתנגדת להצעה בתוקף בטענה כי ההצעה מאפשרת לדרג הפוליטי – שר המשפטים, להתערב בהתנהלותה של מערכת המשפט.
מפלגת העבודה התנגדה בתוקף לכך שהשר יביא את הצעת החוק להצבעה במליאת הכנסת והזהירה ממשבר קואליציוני. ההודעה הביאה לדיונים קדחתניים בניסיון למצוא מוצא מהמשבר המתפתח, אולם כל הצעות הפשרה שהעלה שר המשפטים לא היו מקובלות על איתן כבל וחבריו.
פרידמן היה נחוש להביא את החוק לאישור הכנסת, ולמרות האיומים נחל ניצחון גדול. הצעת החוק עברה בתמיכת 66 חברי כנסת מול 16 מתנגדים, לאחר שההצבעה הוכרזה כהצבעת אמון בממשלה. בין המתנגדים להצעה היו שבעה ח"כים מסיעת העבודה. בעקבות ההצבעה הודיע ח"כ כבל לאולמרט כי סיעתו מנתקת מגע ותצביע כראות עיניה גם בוועדות הכנסת וגם במליאה.
כבל טען במכתב לראש הממשלה כי "קואליציה משמעותה שותפות ולא דורסנות". יו"ר ועדת הפנים של הכנסת, אופיר פינס (עבודה), שהיה בין המתנגדים להצעת החוק ובעצם נגד הממשלה, אמר כי "העבודה לא תוכל לשבת בממשלה שיום אחר מכריזה שלום עם הפלשתינים וביום השני מכריזה מלחמה על בית המשפט עליון. אם ראש הממשלה חושב שאנחנו שבויים בממשלתו והוא יכול להפר בשיטתיות את ההסכמים הקואליציוניים - טעות בידו. ראש הממשלה דוחק את מפלגת העבודה לפינה. הממשלה משתלטת על מערכת המשפט הישראלית בבריונות שלא היתה מביישת משטרים דיקטטוריים".
השאלה המתבקשת היא האם מדובר בתחילת ההתפוררות הקואליציה של אולמרט והאם בעצם המפלגה מתחילה כבר להכין את הסולם שיאפשר לה יום אחד להיפרד מהממשלה ולהקדים את הבחירות.
כשחברי כנסת רוצים לירות תגובה מהבטן הם ממהרים לשחרר הודעה לעיתונות ולא מהססים להתלהם מול כל מיקרופון פתוח. השבוע החליט ח"כ יורם מרציאנו להגיב בזעם על גל תקיפות הקשישים האחרון דווקא באמצעות הצעת חוק.
על-פי הצעתו יוטל עונש של מאסר עולם על מי שיפגע בקשישים חסרי ישע. עם כל הזעם על מעשי הבריונות הנפשעים של תוקפי הקשישים, קשה להאמין שבית המחוקקים שלנו יאמץ הצעת חוק כזו. על פשעים חמורים הרבה יותר, כולל הריגה, לא מקבלים אצלנו מאסר עולם.
לאותה קטגוריה אפשר להכניס גם את הצעת החוק של חברי הכנסת רונית תירוש (קדימה) ואבשלום וילן (מרצ) המבקשים להחמיר מאוד את העונש כלפי מי שנוהג באלימות במגרשי הכדרוגל. השניים מציעים לגזור עונש של חמש שנות מאסר על מי שיזרוק חזיז, אבוקה, רימון או כל חפץ מסוכן אחר לתוך המגרש. כמו כן, וילן ותירוש מציעים לגזור עונש של שנתיים מאסר על קריאות גזעניות.
מליאת הכנסת החליטה אתמול לאמץ את הענישה החמורה הנהוגה באנגליה נגד אלימות במגרשים, ואישרה בקריאה טרומית הצעת חוק המטילה עונש של חמש שנות מאסר על מי שיכניס למגרש חזיז, רימון או כל חפץ אחר.
בנוסף קובעת הצעת החוק שיזמו השניים עונש של שנתיים מאסר בשל "התבטאות גזענית" – קריאה, צלילים ונהמות על-ידי אדם, לבדו או במקהלה, שיש בה משום איום, השפלה, ביזוי, גילוי איבה, עוינות, אלימות או גרימת מדנים כלפי אדם, ציבור או חלקים של האוכלוסייה, והכל בשל צבע או השתייכות לגזע, דת למוצא לאומי-אתני. עוד מציעים וילן ותירוש להטיל מאסר של שנה על מי שיתפרץ אל תוך כר הדשא.
במדינה שבה בתי משפט פוטרים עבריינים בעונשים מגוחכים, לבוא ולדרוש לגזור שנת מאסר על ילד שפרץ לתוך מגרש כדורגל, נשמע מוגזם לחלוטין.
עוד קובעת הצעת החוק כי בית המשפט יהיה מוסמך להרחיק ממגרשי הכדורגל עד לתקופה של שלוש שנים כל אדם שהתנהג באופן אלים, או קיים חשד סביר שינהג באלימות. כמו כן, יורחק כל מי שלא ציית להוראות הסדרנים והשוטרים. על-פי הצעת החוק, כשעה לפני פתיחת משחק כדורגל יצטרך האוהד המורחק להתייצב בתחנת המשטרה ולשהות בה עד לאחר סיום המשחק. זה דווקא רעיון לא רע. אגב.
הצעת החוק אושרה במליאה בניגוד לעמדת הממשלה. השרה רוחמה אברהם בלילא ביקשה לדחות את ההצבעה עד לאחר שוועדת השרים לענייני חקיקה תקיים דיון בנושא, אולם יוזמי החוק התנגדו לכך. ח"כ תירוש הסבירה כי בעקבות מקרה האלימות שהיה באיצטדיון הכדורסל במלחה, בו איבד מאבטח שתיים מאצבעותיו, אין לדחות את ההצבעה. לדבריה, יש בהצבעה מסר חשוב לציבור.
הצעת החוק נוגעת בשלב זה רק למגרשי הכדורגל, אולם ח"כ תירוש הודיעה כי בהמשך תהליך החקיקה בכוונתה להרחיב את תכולת החוק גם לשאר מגרשי הספורט.
לעומת הצעות החוק הקודמת, ראוי לציין לטובה כמה הצעות חוק שהועלו קבוצת חברי כנסת. ההצעה קובעת כי יוענק פטור ממס למכירת תרופות מצילות שחיים, שאינן כלולות בסל הבריאות. את ההצעות, שאושרו בקריאה טרומית, העלו חברי הכנסת גדעון סער, קולט אביטל ודוד אזולאי. שאפו. בדיוק בשביל זה שלחו אתכם לכנסת.
ח"כ סער הסביר בהצעת החוק כי "כחברה הרואה בהצלת חיים ערך עליון, עלינו לעמוד לימין החולה ולסייע בצמצום היקף העלויות הנדרש לרכישת תרופות מצילות חיים".
והנה דוגמא לעוד פעילות של חברי כנסת שלא נועדה לפתור את הסכסוך המזרח התיכוני, אלא להקל במשהו על תופעות יום יומיות וטורדניות בחיינו. מדובר בהצעת חוק שנועדה להגביל את המגיפה הקרויה דואר זבל, או SPAM, אותו מבול של מיילים מסחריים או זדוניים שמציפים את תיבות הדואר האלקטרוני שלנו.
ועדה משותפת לוועדת הכלכלה והמדע, בראשות ח"כ משה כחלון, מגבשת הצעה לפיה אסור יהיה לשלוח הודעות דואר אלקטרוני וגם לא הודעות פקס, בלי לקבל מראש את הסכמתו של השולח. ההצעה מתייחסת להודעות מסחריות ולא פרטיות. ח"כ כחלון אמר שחשוב למצוא את האיזון הנכון והראוי בין הגופים המסחריים המעוניינים בקידום מכירות לבין ההגנה על הפרטיות המופרת על-ידי המטרד הכרוך בדואר זבל.
על-פי התיקון שהוועדה החליטה לאשר, מפרסם לא יהיה רשאי לשגר דבר פרסומת באמצעות פקס, דואר אלקטרוני או אס-אם-אס בלא שקיבל הסכמה מפורשת של הנמען. למרת זאת, מפרסם יוכל לפנות באופן חד-פעמי לנמען שהוא בעל עסק ולהציע לו להסכים לקבל דברי פרסומת מטעמו מבלי שזה יחשב כהפרה.
בנוסף, אישרה הוועדה להתיר שיגור דבר פרסומת אף ללא הסכמה מפורשת של הנמען כאשר קיימים יחסי מסחר קודמים, זאת בתנאי שהמפרסם ייתן לנמען הזדמנות להודיע כי הוא מסרב לקבל דברי פרסומת. הסדרים מן הסוג הזה מקובלים במדינות האיחוד האירופי.
נא להמתין לטעינת התגובות
