זה שיר פרידה
יעל ישראל בהלם! עוד אין לכם חתול? אין לכם מושג מה אתם מפסידים. מכתב פרידה מאוהבת חתולים גאה
בוודאי כולכם מכירים את הסטיגמה המגעילה והמרושעת שדבקה בחובבי החתולים. כולנו זקנות עריריות עם שומות, שערות ברגליים, ריח רע מהפה, שקית ניילון עם כנפי עוף מרקיבות משוק הכרמל, והעיקר, משוגעות מכאן ועד להודעה חדשה.
ואני דווקא פגשתי די הרבה נערות יפות ומובחרות שמחזיקות בחתולים, אני מכירה גברים שבגברים שאוהבים להתלטף עם חתול, ואלפי משפחות נעימות, צעירות ושפויות, עם ילדים קטנים שקרועים על חתולי המשפחה.
כדאי שתדעו שרוב רובם של אוהבי החתולים היו כאן לפני השונאים. כל אוהב חתולים מחלק את חייו ל"החיים של פני החתול" והחיים שאחריו.
אני עצמי בכלל לא ראיתי את החתולים במשך שנים, ממש כאילו לא היו קיימים. זה לא שהייתי אדישה לקיומם, אשכרה לא ראיתי אותם. את הציפורים שמעתי, כלבים ראיתי רתומים לבעליהם ברחובות, פה ושם ריחמתי על איזה דג זהב שנפח את נשמתו באקווריום זעיר אצל חברים, אבל חתולי העיר לא הראו את פניהם בפניי.
כאשר גיליתי את החתולים, הופתעתי כמה רבים מהם גרים בגינת ביתי ומנהלים שם חיים שוקקים ומורכבים. ואני לא לבד. שמעתי זאת מאנשים רבים, איך הם פשוט לא שמים לב לחתולים.
כאן יש שתי אופציות: או שכולנו
מי שהתמזל מזלו וגילה את האוצרות הקטנים המתגוללים ברחובות, זוכה בענק. בשבילי, לגלות את אהבת החתול לדורותיו היה איפינניה של ממש. לא תיארתי לי שחתול, המוכר בציבור זה אלפי שנים כברייה מנוכרת, יחסנית וכפוית טובה, הוא טיפוס כל כך שופע רגש, חום וחוכמה.
בעיני, היום, אין כמו לשבת בחורף מול הטלוויזיה, כשגשם זלעפות בחוץ, ועל ברכיי המכוסות בפוך רובצת פרווה רוטטת ברוב גרגורי הנאה. ומה יותר נעים ועילאי מלהצמיד את תינוקות הפרווה אל לוח הלב ולהרגיש את ליבם הקטן ההולם במסירות ובהכרת תודה אל ליבנו?
היום, חתול הוא בעיני סמל לחיים הטובים. סמן תרבותי לקיום הבורגני הנעים שלנו. אתם חושבים שיש לכם הכול? לא בדיוק. כל סלון איקאה חייב להתגנדר בחתול. כל פוף פרווה זקוק לפרווה נוספת, טובת לב ומרוצה מהחיים. ומה שווה המיטה בלי חתול?
חתול הבית הוא רב שימושי: מקשט את החלל ביופיו, מספק טונות של אהבה ומתפקד על תקן המרגיע הביתי. בשבילי, חתול ששוכב על בטני ומגרגר, הוא יעיל הרבה יותר מוואליום.
חתול שיודע מתי אני עצבנית ובא מיידית להרגיע אותי, חתול שקולט מתי אני מרגישה לא טוב ובא לשבת עלי כדי להזרים לי אנרגיות טובות ומרגיעות, הוא בעיני הגשמה מעשית של החיים האבודים שלנו בגן עדן.
אני נשמעת לכם מתפייטת מדי? הוזה? משוגעת חלילה? קחו חתול, ותגלו שהחיים שלכם משתנים לטובה. לא בכדי, הגיבור הכי מקסים בספרי הילדים הוא חתול: "החתול במגפיים". לא מזמן קראתי שוב את הסיפור, ונדהמתי כיצד הסופר היטיב להבין את הנפש החתולית, את האצילות הטבועה בהם, את הנאמנות הבלתי מתפשרת להוריהם האנושיים.
חתול שאוהב אותך יעשה למענך הכול, ממש הכול. הוא יציל אותך, הוא יתריע בפנייך על סכנות (גז, רעידת אדמה, שריפה), הוא ינסה לרפא אותך בנועם הליכותיו כי אתה חשוב לו.
אז לכל שונאי החתולים שניאצו אותי לאורך השנה בטור הזה, שקיללו אותי ואת עמיתי החתולאים (שהם רבים מכפי שאתם משערים), ולכל אלה הסבורים עדיין שחתול זה סתם יצור סתמי וחסר נשמה, תעשו לעצמכם טובה גדולה וקחו חתול.
רדו מהדעות הקדומות. תלמדו ממיליארדי אנשים בעולם שנתנו בית לחתולי רחוב אומללים, וזוכים לחופני אהבה מדהימים יום-יום. "החיים אחרי החתול" הם הרבה יותר טובים מקודם.
נא להמתין לטעינת התגובות
