סלאם כיתה י"א

ארגון "קרן אברהם" יגיש לשרת החינוך נייר עמדה הקורא לקידום לימודי ערבית כדרך ליצירת דיאלוג

איתמר ענברי | 27/12/2007 0:10

יהודי, דבר ערבית: סקרי דעת קהל שפורסמו לאחרונה הוכיחו פעם נוספת כי רוב היהודים מרגישים רתיעה מהאזרחים הערבים, אינם מוכנים לקבל אותם כשכנים ואף סולדים משפתם ומתרבותם. על הרקע הזה, יוגש היום לשרת החינוך, יולי תמיר, נייר עמדה הקורא לה לקדם את לימודי השפה והתרבות הערבית בבתי הספר היהודיים ולקדם מהלך שיחייב את הוראת השפה הערבית, הן המדוברת והן הספרותית, בכל בתי הספר היסודיים והעל-יסודיים, כדרך ליצירת דיאלוג, הבנה ושכנות טובה בין היהודים והערבים.

נייר העמדה יוצג היום לשרת החינוך במסגרת כנס יפו ליחסי יהודים-ערבים שייערך ביוזמת "הפורום להסכמה אזרחית". את נייר העמדה גיבש ארגון "קרן אברהם", המפעיל כיום את המיזם הגדול בארץ להוראת הערבית המדוברת והתרבות הערבית, בשיתוף עם מכון "מרחבים", המכון לקידום אזרחות משותפת בישראל ועמותת "יד ביד": המרכז לחינוך יהודי-ערבי בישראל.

נייר העמדה מצביע על העובדה שבזמן שבו במערכת החינוך הערבית נלמדת העברית כמקצוע חובה מכיתה ג' ועד י"ב והתלמידים הערבים אף נבחנים עליה בבחינת הבגרות, במערכת החינוך היהודית מקומה של השפה הערבית זניח ואף נפקד. זאת, למרות שהערבית היא שפה רשמית בישראל, שהוראתה מתחייבת על-פי חוק, ועל אף היותה שפת אמם של יותר ממיליון אזרחים. יתרה מזאת, שיעור היהודים הלומדים ערבית בבתי הספר נמוך ושיעור הדוברים את השפה הערבית בתום הלימודים הוא זעום.

מנסחי נייר העמדה כותבים כי "חוסר איזון זה בהכרת שפתו של האחר מנציח את חוסר הלגיטימציה ואת אי-ההכרה בחשיבות השפה, את היעדר הדיאלוג ובעיקר את אי-השוויון בין אזרחיה היהודים והערבים של המדינה".

כותבי נייר העמדה מביאים לתשומת לבה של השרה כי החובה ללמוד ערבית, בהיקף של שלוש שעות שבועיות, חלה כיום על תלמידי כיתות ז'-י' בכל בתי הספר הממלכתיים. אולם, בפועל חובה זו מתמלאת באופן חלקי בלבד ובתי ספר על-יסודיים רבים אינם מלמדים ערבית או מציעים אותה כמקצוע בחירה בלבד.

דרישה ללימוד שפת הדיבור

יתרה מזו, מנסחי הנייר גם מותחים ביקורת על אופן לימוד השפה הערבית באותם בתי ספר שכן מקיימים את החובה ללמד שפה זו וקוראים לשנות את אופן הלימוד של שפה זו. "הגישה הממסדית המסורתית להוראת הערבית דוגלת בלימוד הערבית הצחה (הספרותית) בלבד", נכתב בנייר העמדה. "ברם, השפה הצחה אינה משמשת בחיי היומיום לתקשורת בינאישית".

מנסחי נייר העמדה אף כותבים כי "גישתה זו של מערכת החינוך תרמה לאורך השנים לביקוש נמוך ללימודי השפה הערבית וכפועל יוצא גם להעמקת פערים ולתקשורת לקויה עם אזרחי המדינה הערבים".

על הרקע הזה, קוראים מנסחי נייר העמדה למשרד החינוך

ולעומדת בראשו לפעול לאכיפת חוק לימוד הערבית כמקצוע חובה, כמתחייב מסעיף 11 לחוק חינוך ממלכתי, להרחיבו לבתי הספר היסודיים והתיכוניים וכן להפוך מפגשי יהודים-ערבים לחלק מובנה מתוכנית הלימודים. מנסחי הנייר גם קוראים לשרת החינוך ולמשרדה לפעול לשיפור הכשרת המורים לערבית ולשלב מורים ערבים במערכת החינוך.

מלבד זאת, ממליצים "קרן אברהם", מכון "מרחבים" ועמותת "יד ביד" למשרד החינוך לעדכן ולרענן את תוכניות לימוד השפה הערבית בבתי הספר ברוח תוכנית מודרניות ועכשוויות כמו תוכנית "יא סלאם" של "קרן אברהם" והתוכנית "בואו נדבר" של מכון "מרחבים".