דוד שגיב חוצה את הגשר
50 שנה פועל דוד שגיב לקירוב שתי התרבויות שספוגות בו: הערבית, כמי שנולד וגדל בעיראק, והעברית. לפני מספר חודשים פרסם את מפעל חייו, מילון מקיף ודו-כיווני של שתי השפות. במצרים כבר משתמשים בו
תקופה ארוכה התלבט דוד שגיב כיצד לתרגם לערבית את הביטוי "מודה ועוזב ירוחם". הפתגם הסלחני, הלקוח ממשלי כ"ח פסוק 13, טרד את מנוחתו בעיצומה של העבודה על המילון שהיה למפעל חייו ויצא לאור לפני חודשים מספר. ימים ארוכים נבר שגיב בספרי פתגמים בערבית, עד שמצא את הביטוי "אל-תאאב מן אלד'נב כמן לא ד'נבלה", כלומר , זה החוזר בו מן החטא כאילו לא ביצע עבירה.
דוד שגיב צילום: פלאש 90
לא הייתה זו הפעם הראשונה שבה נדרש ד"ר שגיב, מתרגם ומילונאי, לחקור שעות ארוכות ביטוי או פתגם אחד. במהלך משפטו של הנשיא לשעבר משה קצב, נעשה שימוש תכוף בביטוי "עסקת טיעון". שגיב חיפש ולא מצא לו מקבילה בערבית, גם לא במילונים מקצועיים מתחום המשפט. בצר לו, פנה לשדות זרים. "מצאתי שהביטוי באנגלית הוא plea bargaining", הוא מספר, "ידוע שעסקה בערבית זה'צפקה'. ולכן תרגמתי אותו ל' צפקת אדעאא'" ( אדעאא = טענה או תביעה).
גם מנהיג חיזבאללה, שעסוק בימים אלה במעקב אחר עזה המדממת, סייע מבלי דעת למפעל המילונאות של ד"ר שגיב. במלחמת לבנון השנייה הרבו שני הצדדים להשתמש במילים "מוכנות" ו"כוננות". הביטוי הנפוץ בשיח הערבי היה "אסתעדאד", או "אסתעדאדיה". אבל באחד מנאומיו העדיף נסראללה את הביטוי "ג'הוזיה". כלי התקשורת במדינות ערב אימצו אותו, ובעקבותיהם גם המילונאי מירושלים.
הפסוק מספר משלי, עסקת הטיעון שהוליד עולם המשפט והביטוי שהשריש נסראללה הם שלושהמ?60 אלף המילים, הביטויים, הפתגמים ומטבעות הלשון המרכיבים את "מילון שגיב" (שוקן), שמשתרע על פני 1,160 עמודים . אין זו המילון הראשון בעריכתו. קדם לו "המילון העברי-ערבי לשפה העברית בת זמננו", שראה אור לראשונה ב-1985 בהוצאת "זוהר" ומאוחר יותר בשני כרכים בשוקן, ומצא את מקומו בספריות של המחלקות ללימודי עברית באוניברסיטאות במצרים, בלוב ובסעודיה.
המילון החדש שימושי עוד יותר מקודמו במדינות ערב מכיוון שהוא דו-כיווני: נכרכו בו מילון עברי-ערבי וערבי-עברי. "סטודנטים וחוקרים במדינות שונות בעולם הערבי מסתייעים במילונים שלו", מאשר המתרגם והעיתונאי חוסין סראג, ראש הדסק הישראלי בשבועון המצרי "אוקטובר" וסגן העורך. שגיב ויצירותיו, הוא אומר, ידועים מאוד בחוגי האינטלקטואלים של קהיר. "כאשר תרגמתי את 'יסמין' של אלי עמיר לערבית, המילון של שגיב סייע לי רבות, במיוחד כשחיפשתי מילים וביטויים מן הלהג העיראקי".
מדוע דוד שגיב מירושלים צריך לחבר מילון לסטודנט בסעודיה? התשובה של שגיב חד משמעית: "כי אני רוצה לקרב את העולם שבו אני חי לעולם של אותו סטודנט. 50 שנה אני עובד כדי לקרב ולא להרחיק. אני בן 80. נולדתי וגדלתי בארץ דוברת ערבית וספגתי את התרבות והספרות שלה. בבית הספר בבצרה אסור היה ללמוד עברית, אבל תנ"ך כן. ספגתי את שתי התרבויות הללו, אני חלק משתיהן, וברצוני להוריש זאת לאחרים".
"הוא לא ראה בזה מתן שירות כלפי מישהו", מוסיפה מרסל אשתו, "אלא ניסה למצוא את המשותף ולהקל על התקרבות בין שני העולמות. יש פתגם שאומר,'האדם אויב למי שאינו מכירו'. הסכסוך הוא טרגדיה איומה, כי במקור לשתי התרבויות יש הרבה מן המשותף. נקודת המוצא שלו איננה להגיש מילון לדובר עברית ולדובר ערבית, אלא פשוט להפגישם".
שגיב נולד ב-1928 בבצרה, עיראק, כדאוד סגאווי. ב-1951 עלה לישראל, השתלב תוך זמן קצר בקול ישראל בערבית, וב-1979 מונה למנהל הרדיו בערבית. לאחר כהונה בת חמש שנים יצא לגמלאות והתמסר לתרגום, מילונאות והשלמת תאריו האקדמיים, בהם דוקטורט באוניברסיטת בר-אילן, שבו חקר את הפונדמנטליזם במצרים מ-1973 ועד 1993.
הוא תרגם סדרה של כותרים מעברית לערבית, בהם "אנתפאדה" של אהוד יערי וזאב שיף, ו"שונא הנסים והנביא", ותרגם מערבית לעברית את "בני שכונתנו" (עם עובד, 1990), יצירת המופת של נגיב מחפוז, ואת "מסע לישראל", ספר המסעות של הסטיריקן המצרי עלי סאלם (כתר,1994). מ-1988 הוא מכהן כעמית מחקר במכון טרומן.
מילונו החדש מסכם למעשה חמישה עשורים של איסוף שקדני. העברית הייתה שגורה בפיו ובפי חבריו בקול ישראל בערבית אבל לא תמיד הם הצליחו למצוא לה מקבילות בשפת אמם, הערבית. אותם ימים היה נפוץ השימוש במילון הערבי-עברי של אילון-שנער, שיצא ב-1947, והוא משרת עד היום תלמידים וחוקרים.
"למרות שהיה מצוין, מילון אילון-שנער היה בלתי מספק", נזכר שגיב. "יום אחד נדרשנו לתרגם את המשפט'אל יתהלל חוגר כמפתח', הלקוח ממלכים א', שבו השתמש לוי אשכול באחד מנאומיו. בידנו היה תרגום לברית החדשה שעשו הישועים, אבל הפסוק הזה תורגם בצורה משונה. הייתי צריך משהו שנשמע כמו ערבית".
שגיב, שפיתח אובססיה לדייקנות לשונית, החל לפצח את הביטויים הללו בכוחות עצמו. תחילה תיעד אותם במחברת צנועה, אולם עד מהרה גילה כי אין בה די. השנה הייתה 1959, שנת נישואיו למרסל, ילידת מצרים, אז קולגה שלו ברדיו ולימים עורכת וכתבת מדינית בטלוויזיה בערבית ושותפה מרכזית בפועלו. לאחר שנתיים העביר שגיב את אוצרו הצנוע מן המחברת לכרטסות, שגודלן ככרטיסי ביקור.
בכל אחת רשם את המילה והטיותיה. "האוסף התרחב", הוא מספר, "ובראשית שנות ה-70 כבר היו בידי 60 אלף כרטיסים. זה היה בסיס הנתונים למילון הראשון".
לפני 12
שנה החל לעבוד על איסוף הערכים למילונו החדש (בתווך עוד פרסם, עם יעקב מ' לנדאו, את "ספר הפתגמים: עברי-ערבי"). ההחלטה לצרף שני מילונים בכפיפה אחת מזמנת למשתמש עושר לשוני מאין כמותו. שגיב הרשה לעצמו להיפתח גם להשפעות העכשוויות על הערבית והעברית, וגם בזה כוחה של יצירתו. הוא נע בין הערבית הספרותית ללהגים שונים של הלשון המדוברת, ועד לביטויים מקצועיים מתחומי המדע והטכנולוגיה.
את חלקו העברי-ערבי מקשטים גם ערכים שמקורם ביידיש, בגרמנית וביוונית, ואת חלקו הערבי?עברי ביטויים מן הערבית המדוברת, מהפרסית, מהטורקית ומהרומנית. בערכים בערבית אפשר למצוא גם השפעות מסינית, סנגלית, סנסקריט, לשונות אינדיאניות ושפות אקזוטיות אחרות. שגיב לא שכח את המקורות שמהם באו שתי השפות, ובחלקו העברי שילב ביטויים מספרי הקודש וספרות חז ?ל. בחלקו הערבי - ביטויים מן הקוראן והחדית' (קובץ אמירות מפי הנביא).
העבודה על המילון, מעיד שגיב, כללה ליקוט שקדני ואיטי. "שאבתי מעיתונות, מספרות, ממילונים אחרים. לא רק ספרות יפה, גם עממית. רכשתי פרסומים בירדן, במצרים, במזרח ירושלים והזמנתי מביירות ספרים בנושאי מחשב, באנגלית וערבית, וגם ספרי כלכלה, רפואה וצבא. אלה תחומים מאוד חשובים".
יש ערכים שנותרו בחוץ?
"כמובן. לא ייתכן אחרת. שפה מתפתחת מהר יותר מגוף. אני חושב שהמילון הזה, בלי להתרברב, יהיה שימושי לפחות לעשר השנים הבאות".
שגיב מעיד כי פעילותו המילונאית נוצרה, במידה רבה, בזכות המחנך שלו בבית הספר התיכון בבצרה, עבד א?רד'א צאדק שמו, שיעי שמוצאו בעיר נג'ף. צאדק, שכיבד את תלמידיו היהודים בבית הספר אליאנס, היה הדמות שעיצבה אצל שגיב את לימודי הערבית. "הוא היה מורה ומחנך ומשורר מעולה", מספר תלמידו ובקולו געגוע בן 60 שנה ויותר. "אם תגיד לי אם הוא חי או מת ואיפה הקבר שלו, אלך לבקרו".
נא להמתין לטעינת התגובות
