שיחות על ארבע: בדיקות שתן
מתי תתבקשו להצטייד בדגימה משתן הכלב או החתול, ואיזה מידע ניתן לקבל מבדיקה זו? הווטרינרית שלנו משיבה על שאלות
בדיקת שתן: בדיקת השתן פשוטה לביצוע ומספקת הרבה מאוד מידע לווטרינר בנוגע למצבו של בעל החיים ותהליכים העוברים על גופו. ואולם לפני שאנו פונים לכלב או לחתול כדי שיטילו את מימיהם לכוסית, הווטרינר ישאל כמה שאלות כדי לברר האם אכן קיימים סממנים לבעיה?
במקרה של חתול, ישאל הווטרינר: האם הוא נוטה להשתין מחוץ לארגז החול? האם השתן נראה אדמדם? והאם החתול מבלה זמן רב בארגז החול ומיילל תוך כדי? אצל הכלב, תשאלו שאלות דומות: האם נראה ש"בורח" לו שתן בבית? האם הוא מטפטף שתן? והאם נראה שהשתן אדמדם או שישנו קושי במתן השתן? במקרה שזיהיתם אחד או יותר מהסממנים המתוארים מומלץ לגשת לווטרינר בהקדם.
נפח השתן: חשוב לברר כמה שתן נותן בעל החיים. האם נראה כי הוא נותן לאחרונה יותר או פחות שתן מאשר בדרך כלל. נפח שתן נורמלי לכלב, הוא 20-40 מ"ל לק"ג משקל גוף, לכל 24 שעות. נפח שתן נורמלי לחתול הוא 22-30 מ"ל לק"ג משקל גוף, לכל 24 שעות.
הגורמים לעלייה בכמות השתן הם: סכרת, תפקוד יתר של בלוטת יתרת הכליה (קושינג), דלקת רחם, כשל כליות, טיפול בסטרואידים, ושתייה כפייתית. גורמים לירידה בכמות השתן הם: ירידה בשתייה, חום, שוק, התייבשות, הקאות, שלשולים, דימומים, כשל כליות אקוטי, חסימת שתן (כתוצאה מאבנים בשלפוחית, בלוטת ערמונית מוגדלת, גידולים למיניהם בשלפוחית או בסביבתה וכדומה).
קיימות כמה דרכים לאסוף שתן לבדיקה. ניתן לבצע איסוף חיצוני, כלומר לאסוף שתן בכוסית בזמן שהכלב או החתול עושים את צרכיהם. שיטה זו קלה יחסית לביצוע כך שניתן לבצעה באופן עצמאי, ובכך גם יתרונה. החיסרון שלה הוא שהשתן אינו סטרילי ועלול להזדהם בדרך על ידי איבר המין או הפרווה. מסיבה זו אין שיטת איסוף זו מתאימה לביצוע תרבית שתן.
דרך נוספת לדגום שתן נעשית במרפאה: הווטרינר שואב בעזרת מחט דקה שתן ישירות מהשלפוחית
כאשר שלפוחית השתן מאוד קטנה או אם החיה מאוד שמנה קשה לעיתים להרגיש אותה תוך כדי בדיקה. במקרה זה יש צורך להיעזר באולטראסאונד כדי למצוא את השלפוחית ולדגום את השתן. היתרון של שיטה זו בכך שהדגימה סטרילית ואין סכנה לזיהום חיצוני. החיסרון של שיטה היא שווטרינר צריך לבצע אותה.
צבע: לאחר שהווטרינר אסף שתן חשוב להסתכל על צבע השתן. צבעו של שתן נורמלי צהבהב דמוי קש. שתן חסר צבע יכול להעיד על מתן שתן בכמות גדולה, או על ריכוז שתן נמוך. שתן בצבע כהה יכול להעיד על ריכוז שתן גבוה או על נוכחות של בילירובין בשתן (תוצר פירוק של כדוריות הדם האדומות).
שתן אדום יכול להעיד על נוכחות של דם בשתן, חלבוני שריר (מיוגלובין) או חלבון הדם (המוגלובין); ושתן עכור מעיד על נוכחות רבה של תאים בשתן (תאי דם אדומים, תאי דם לבנים, חיידקים, קריסטלים וכדומה).
ריכוז השתן (Specific Gravity): כאשר ערכי ה-SG גבוהים פירוש הדבר שהשתן מרוכז. מצב זה קורה כאשר יש ירידה בשתייה, התייבשות, חום, סכרת ובחלק ממקרי כשל הכליות. SG נמוך פירושו שהשתן אינו מרוכז. מצב זה קורה כאשר יש שתיה מרובה, מחלת כליות ובתפקוד יתר של בלוטת יתרת הכליה (קושינג). שתן בעל ריכוז כמו הדם מכונה שתן איזוסטנורי. מצב זה מתרחש כאשר יש לכליה בעיה לרכז את השתן.
לאחר שהסתכלנו על צבע השתן ובדקנו את הריכוזיות שלו, משתמשים בסטיק שתן במטרה לבדוק רכיבים נוספים בשתן. סטיק השתן הוא למעשה חתיכת נייר אותה טובלים בשתן, והוא משנה את צבעו בהתאם לרכיבי השתן. סטיק השתן מסייע לבדוק את התקינות של כמה רכיבים במקביל:
חומציות השתן: רמת ה-PH הנורמלית לכלבים היא 5-6.5. PH נורמלי לחתולים הוא 6-7. PH גבוה מדי פירושו שהשתן הוא בסיסי. מצב זה עלול להתרחש במצבים של דלקת שתן או עקב שימוש בתרופות שונות. PH נמוך מדי פירושו שהשתן חומצי. מצב זה עלול לקרות כאשר מתבצעת דיאטה עשירה בחלבון או עקב השימוש בתרופות שונות.
גלוקוז: במצב תקין לא אמור להיות גלוקוז בשתן. גלוקוז גבוה מתרחש כאשר יש סכרת, מחלות כליה, ארוחה עשירה בפחמימות, סטרס (עקה), פעילות יתר של בלוטת יתרת הכליה (קושינג), תפקוד יתר של בלוטת התריס (היפרתירואידיזם), ונטילת תרופות שונות.
חלבון: במצב תקין לא אמור להיות חלבון בשתן ואם יש הרי מדובר בכמויות קטנות מאוד. כמות החלבון עלולה להיות גבוהה במקרים של מחלות כליה, דלקת שתן, ארוחה עשירה בחלבון, עוויתות, או הרעלות למיניהן.
בילירובין: בילירובין נוצר בכבד מכדוריות דם ישנות. הבילירובין מפונה מהגוף בשתן ובצואה. במצב תקין לא אמור להיות בילירובין בשתן ובמקרה שיש הרי מדובר בכמויות קטנות מאוד. רמות הבילירובין עלולות לעלות כאשר יש חסימת מרה או נמק בכבד.
אורובילינוגן: מדובר בתוצר פירוק של הבילירובין. במצב תקין אמור להיות אורובילינוגן בשתן בכמויות קטנות בלבד. רמתו עולה כשיש נמק בכבד או פירוק יתר של כדוריות דם אדומות. רמתו נעלמת אם דגימת השתן ישנה, כאשר יש השתנה מרובה וגם בתגובה לחלק מהטיפולים האנטיביוטיים.
קטונים: במצב נורמלי הגוף מפנה את הגלוקוז שהוא מקבל מהמזון לתוך התאים בגוף. כאשר יש בעיה בהכנסת הגלוקוז לתאים הגוף מתחיל לפרק את מצבורי השומן. כשיש פירוק של שומן לגלוקוז עלולים להיווצר תוצרי לוואי הנקראים קטונים, אותם ניתן לאתר בשתן. במצב תקין לא אמורים להיות קטונים בשתן. במקרה שיש קטונים בשתן פירוש הדבר כי יש בעיה בפירוק הפחמימות או כי בעל החיים סובל מסכרת, כמו כן ייתכן שיופיעו במצבים של פירוק שומן, רעב, צום, הקאות ושלשולים לאורך זמן.
דם: לא אמור להיות דם בשתן באופן תקין. יש לבדוק האם מדובר על דם, המוגלובין או מיוגלובין.
דם עלול להופיע במקרים של מחלה או דלקת בכל אחד מחלקי מערכת השתן, אבנים בדרכי השתן, גידול, דלקת בבלוטת הערמונית (פרוסטטה), או בעיות קרשה. המוגלובין עשוי להופיע בשתן כאשר יש פירוק של תאי הדם בגוף (המוליזה). מיוגלובין עשוי להופייע בשתן כאשר יש פגיעה בשרירים.
בנוסף לסטיק של השתן חשוב לבצע משטח של השתן. לוקחים חלק מהשתן שנאסף ומסרכזים אותו בצנטריפוגה למשך מספר דקות. מטרת הסרכוז היא להפריד בין התאים בשתן לנוזל השתן. בתום הסרכוז אוספים חלק מהמשקע ששקע (התאים) ומסתכלים תחת המיקרוסקופ.
בהסתכלות במשטח השתן ניתן לראות מספר דברים: חיידקים המהווים סימן לדלקת; תאי דם אדומים ולבנים; קאסטים - נשירה והצטברות של תאים מהכליה היכולים להעיד על חומרת המחלה; קריסטאלים בשתן נוצרים מהצטברות של מלחים ויופיעו לעתים כשיש אבנים בדרכי השתן אך גם בשתן תקין. סוג הקריסטאלים תלוי ברמת חומציות השתן ובסוג המזון שבעל החיים אוכל.
בנוסף, במקרים שבהם נדרש הדבר, ואיסוף השתן נעשה בצורה סטרילית, נערכת תרבית שתן על מנת לזהות חיידקים ופטריות, וכן בדיקת רגישות של הטפילים הללו לסוגי אנטיביוטיקה שונים.
לאחר שהתקבלו תוצאות בדיקת השתן, בהתאם לצורך יש לתת טיפול מתאים או להמשיך באבחון בעזרת בדיקות שונות אחרות – דם, אולטראסאונד, רנטגן וכדומה. בפעם הבאה שהכלב מרים את הרגל ליד העץ, או החתול מרשרש עם החול בארגז – שימו לב אם השתן גם יוצא כהלכה, בכדי לשמור על חיית המחמד שלכם בריאה.
הכותבת היא ווטרינרית, המנהלת והבעלים של המרכז הרפואי לחיות מחמד ברמת-גן
נא להמתין לטעינת התגובות
