מירוק המצפון, נוסח ישראל
בשירות הצבאי בחברון הם העדיפו לעשן סיגריות שהוחרמו ולספור כסף שנבזז. עכשיו הם נזכרים להתוודות ולזעוק "זה לא אני, זה הכיבוש"
אותו חייל משוחרר, שכמוהו מופיעים עשרות, בטוח שהגיע לתא הווידויים של הכומר. בסיום הווידוי נגולה אבן מעל לבו הרגיש, וכל חטאיו נמחלו כלא היו. בלי משפט צבאי, בלי עונש ובלי קלון. מירוק המצפון בנוסח ישראלי.
אפשר רק לדמיין מה היה קורה אילו התייצב אדם מול מצלמה וסיפר שהתעלל בילדיו. איש לא היה מעלה בדעתו שהיה זוכה לחיבוק תקשורתי וציבורי. אבל במה שקשור לחיילי צה"ל ולפלשתינים, אמות המוסר אחרות. כך לדוגמה מספר דורון אפרתי בפנים חשופות לערוץ 2, איך בזז לפני כשנתיים מרפאה פלשתינית בעיר.
בראיון ל"מעריב" סיפר לוחם נוסף, שזוהה באות א', כי לפני כשלוש שנים היה עד לגניבת כסף מבית מקומי. "פעם אחת היינו באיזה איתור בית", התוודה א', " מצאנו אצלו באחת המגירות דולרים. . . המפקד קורא לשני ותיקי המחלקה, אומר להם'טוב, מתחלקים בכסף'. התחלקו . שם היה כסף גדול, אבל ביזה קטנה היתה כל הזמן. משהו רגיל. שש?בשים חופשי, סיגריות, הכל".
מגלגלים אחריות
לא מדובר בעדויות היסטוריות. חוק ההתיישנות רחוק מלחול על פסטיבל מספרי הסיפורים של "שוברים שתיקה". במקום שרשויות אכיפת החוק של "בצלם" ו"יש דין" יסתערו על הבוזזים, אלה מוצגים כגיבורים טרגיים, קורבנות של המציאות, חסידי אומות העולם. שיאים חדשים של גלגול עיניים נשברים בקמפיין המנסה להוכיח שהכיבוש הוא משחית.
אם רק יניחו את העובדות על השולחן, כל העוסקים במלאכה ייאלצו להודות כי מדובר בצעירים בלתי מוסריים, שבמקום להתריע בזמן אמת בחרו לעצום עיניים.
במקום
כל אחד מאותם עבריינים צעירים היה יכול למנוע, או לפחות לנסות למנוע, את הפשע שעליו הוא מתוודה. במקום זה הם העדיפו לעשן את הסיגריות שהוחרמו ולספור את הכסף שנבזז. "זה לא אני", הם צועקים היום, "זה הכיבוש".
נא להמתין לטעינת התגובות
