השבוע בכנסת: מפעמי השלום לפעמי בחירות
ממו"מ עם סוריה והמשוואה: בגידה=מוות ועד לעדותו של טלנסקי והאיום על שלמות הקואליציה – תקופה סוערת עוברת על המשכן. הנבחרים
צריך לזכור שעל שולחן הכנסת כבר מונחת הצעה כזו אותה הגיש ח"כ סילבן שלום (ליכוד), מיד לאחר מלחמת לבנון השנייה. שלום הצהיר בסיום המושב הקודם כי יביא את ההצעה להצבעה מייד עם פתיחת מושב הקיץ, אבל זה לא קרה. מדוע? משום שלהצעה הזו אין כרגע רוב בכנסת ואם הצעת חוק לפיזור הכנסת לא תזכה לרוב בהצבעה לא ניתן יהיה להביא שוב הצעה דומה במשך שישה חודשים.
אם יש משהו שמרבית חברי הכנסת חוששים ממנו יותר מכל הוא המפגש הלא סימפטי עם הבוחר, שכן לא צריך להיות מומחה גדול כדי להבין שחלק גדול מכובשי הספסלים בכנסת הנוכחית לא יחזרו בכנסת ה- 18. רוצים דוגמאות? בבקשה.
הגמלאים גמרו את הקריירה. העבודה מתרסקת בסקרים, קדימה על הקרשים, ישראל ביתנו מלקקת עדיין את הפצעים מתקופת ישיבתה בממשלה. אף אחד לא הבין מדוע ליברמן נכנס בשעתו לממשלה ואף אחד גם לא הבין מדוע הוא יצא ממנה. במפלגות הערביות חוששים מאוד מפני בחירות שכן לא כולם משוכנעים שם שיצליחו לעבור את אחוז החסימה. גם באיחוד הלאומי-מפד"ל אין שמחה מיוחדת לקראת בחירות.
האחרון מכל חברי הכנסת ושרי הממשלה שרוצה בחירות הוא ראלב מג'דלה, האיש שעשה היסטוריה והיה לשר הערבי הראשון בתולדות המדינה. ראלב יודע מה שיודעים רבים מחבריו. אם הולכים כעת לבחירות העבודה תחטוף סנוקרת רצינית והוא, במקרה הטוב, ישוב להיות ח"כ מן המניין ויצטרך להיפרד מתפקיד המיניסטר. משום כך, דקות אחדות לפני מסיבת העיתונאים שכינס אהוד
מי כן רוצה בחירות? הליכוד. בשעה שאולמרט מוצג כגדול מושחתי תבל, ובשעה שהמשא ומתן עם סוריה עוד לא הבשיל במידה כזו שניתן יהיה למכור לציבור הבטחות על ניגוב חומוס בדמשק ושיט מפרשיות בלדקיה, בחירות עכשיו הן צו השעה. אם תוקם בכנסת הנוכחית ממשלה חלופית בראשות ציפי לבני, הציבור עוד עשוי להתאהב בה ונתניהו עלול לצנוח בסקרים.
בש"ס אוהבים אווירה של ערב בחירות אולי יותר מאשר את הבחירות עצמן, כי באווירה של ערב בחירות אלי ישי וחבריו יכולים לסחוט את הלימון עד תם ולנסות לרשום לעצמם הישגים שאיתם יוכלו ללכת אל הקלפי, ביום הבחירות.
נבצרות זמנית – ראש הממשלה אולמרט נענה ללחצים של אהוד ברק, של המערכת הפוליטית, התקשורת וגם של בני משפחתו ומכריז על נבצרות זמנית. במקרה כזה ממלאת מקום ראש הממשלה, ציפי לבני, תחליף אותו לתקופה של עד 100 ימים רצופים. ביום ה-101, אם אולמרט לא יוכל לשוב לתפקידו, יראו בו כמי שנבצר ממנו דרך קבע למלא את התפקיד. במקרה כזה רואים את הממשלה כולה כאילו התפטרה.
התפטרות – אולמרט מתפטר ויחד אתו מתפטרת הממשלה כולה. הנשאי מטיל על אחד מ- 120 חברי הכנסת את תפקיד הרכבת הממשלה, לאחר שהתייעץ עם נציגי הסיעות מי יהיה בעל הסיכויים הרבים ביותר לעמוד בתפקיד. לרשות המועמד עומדים 28 ימים להרכיב ממשלה חדשה והנשיא רשאי להאריך את התקופה בעוד 14 יום.
אם גם לאחר מכן לא הצליח יכול הנשיא להטיל את התפקיד על חבר כנסת אחר או להודיע ליו"ר הכנסת שאינו רואה אפשרות להקמת ממשלה חדשה ועל הולכים לבחירות בתוך 90 יום. במקרה כזה אולמרט ממשיך לכהן כראש ממשלה עד לאחר שיושבע ראש ממשלה אחר.
פיזור הכנסת – תמות נפשי עם פלישתים. אולמרט הולך הביתה ושולח את הח"כים להילחם על חייהם. הוא מודיע לנשיא שיש בכנסת רוב המתנגד לממשלה ועל כן הוא מפזר את הכנסת באמצעות צו שיכנס לתוקפו בתוך 21 יום. במהלך תקופה זו יכול רוב של חברי הכנסת לבקש מהנשיא להטיל על אחד מחברי הכנסת את תפקיד הרכבת הממשלה. אם לא ימצא כזה הולכים לבחירות בתוך 90 יום ממועד פרסום הצו.
הצעת חוק להתפזרות הכנסת – תסריט ריאלי ביותר. המפלגות הגדולות מסכמות ביניהן על תאריך בחירות מוסכם ומקדמות יחדיו הצעת חוק לפיזור הכנסת. לשם כך צריך רוב רגיל בקריאה טרומית ורוב של 61 ח"כים בקריאה ראשונה, שנייה ושלישית. בכל מקרה הבחירות יהיו בתוך 90 יום לכל המוקדם.
אי אמון – מליאת הכנסת יכולה להביע אי אמון בממשלה. לשם כך יש צורך ברוב של 61 ח"כים שיתאחדו סביב מועמד חלופי לראשות הממשלה. הנשיא יטיל על אותו מועמד את תפקיד הרכבת הממשלה. גם כאן יעמדו לרשות המועמד מספר הימים המוגדר בחוק, שבסופם, אם לא יעמוד במשימה – בחירות בתוך 90 יום.
לכל מי שחי ומסתובב בכנסת ברור שאולמרט גמר את הסוס. חברי הכנסת מבינים שהפור נפל ועידן אולמרט הוא כבר היסטוריה. יש עוד כאלה כמו זאב בוים שמבקשים לאפשר לו לגמור בכבוד. אחרים כמו מרינה סולודקין, הסוחבת אתה רגשות מרירות ונקם מאז אולמרט פסח עליה בשעה שהקים ממשלה ולא מינה אותה אפילו לסגנית שר, רוצים לראות אותו מסתלק מעל הבמה הציבורית כבר ועכשיו.
סולודקין אמרה השבוע כי היא מזועזעת מעדותו של טלנסקי ומנורמות ההתנהגות של ראש הממשלה. “הציבור שלי לא מבין התנהגות כזו", אמרה. “אצלנו ברוסיה יש פתגם שאומר אני מוכן לשתות אתך וודקה, אבל מהוודקה שלי". מקורביה סיפרו כי סולודקין נעלבה עד עמקי נשמתה מהדרך שבה בישר לה בשעתו אולמרט כי לא תזכה לשום תפקיד.
לדבריהם אולמרט זימן אותה ללשכתו. הוא ישב בחדרו עם רגליים על השולחן, מעשן סיגר, נושף את העשן לחלל החדר ואומר לסולודקין: מרינה, לא נשאר לי שום דבר בשבילך. גם אם הסיפור לא נכון יש בו כדי לבטא את עוצמת התחושות השליליות שלה כלפי אולמרט.
מי שהפתיעה השבוע היתה עמירה דותן, ח"כית סולידית שמתרחקת ממהומות ומתככים. השבוע, לאחר עדותו של טלנסקי, היא שלחה מכתב לראש הממשלה וביקשה ממנו בעדינות המאפיינת אותה לפנות את מקומו. אולמרט בתגובה טילפן והזמין אותה לשיחה.
וזו ההערכה הרווחת בקרב חברי הכנסת של קדימה: ראש הממשלה הבין שהסיפור נגמר ושנגזר עליו לפנות את ראשות הממשלה. אבל הדבר האחרון שאולמרט חפץ בו הוא להעביר את שרביט השלטון על מגש של כסף לציפי לבני, ועל כן הוא לא יכריז על נבצרות אלא יתפטר.
אולמרט יודיע לכנסת כי בתוך שלושים או ארבעים יום בכוונתו להתפטר כדי שקדימה תספיק לקיים פריימריז בטרם התפטרותו. במקרה כזה לבני תצטרך להתמודד מול מופז ומאיר שטרית ואנשיו של אולמרט יעשו הכל, אבל הכל, כדי שלבני לא תבחר לרשת אותו והמועמד שיבחר הוא שיוביל את קדימה לבחירות.
ח"כ אריה אלדד (האיחוד הלאומי-מפד"ל) הוא אחד מחברי הכנסת הכי רציניים, הכי מוכשרים, הכי אינטילגנטים והכי חריפים שרק ניתן למצוא בבית הזה אבל אל תטעו בו. מאחורי מעטה המכובדות הזה מסתתר אחד מחברי הכנסת הכי קיצוניים בדעותיו. אלדד הוא איש קצוות וכשהוא מתבטא בחריפות, מימינו תמצאו רק את הקיר.
יש לו את אותו להט מהפכני בלתי נלאה שאפיין את אביו, ישראל אלדד שייב ז"ל, חבר הנהגת לח"י, שהיה כולו אש וגופרית ואידיאולוגיה חסרת פשרות. במקרה של אריה אלדד התפוח לא נפל רחוק מהעץ וגם לו יש את אותו להט קנאי שמתפרץ לעיתים כמו לבה רותחת.
השבוע דומה היה שאלדד הגזים ועבר כל גבול כשאמר שמי שיחזיר את רמת הגולן, דינו מיתה. אלדד יכול אומנם לטעון שהוא "בסך הכל" ציטט את חוק העונשין, אבל הוא אמר את הדברים לא בקורס מבוא למשפטים ולא במסגרת אקדמית אלא בישיבה נרגשת וטעונה של הלובי למען הגולן.
אלדד צריך לזכור שאי שם בארץ מקנן לו ה"יגאל עמיר" הבא ודבריו יכולים ליפול על אוזניים קשובות ואצבע קלה על ההדק. ראוי לציין שהיחידי מבין כל הנוכחים במעמד שקפץ לשמע דברי אלדד היה דווקא חברו לסיעה ח"כ אפי איתם שתיקן את אלדד והבהיר כי הוא מתכוון, מן הסתם, לכך שרשויות המשפט יעמידו לדין מוסר שטחים וכי לא מדובר בפנייה לאזרחים לקחת את החוק לידיים.
שאר הח"כים שישבו שם שתקו אבל אחרי שדברי אלדד עשו כותרות ורעש גדול בתקשורת הם התחרו ביניהם מי יגנה אותו ביתר חריפות. אלדד אגב לא חזר בו ולו לרגע מדבריו ואת השבוע הוא סיים עם גימיק, שדווקא לא אופייני לו: הוא הפיץ בקרב חברי הכנסת מעטפה עם צילומים של שטרות דולרים ירקרקים, כדי להביע את שאט נפשו מערימות המזומנים שטלנסקי מילא בהם את מזוודותיו של ראש הממשלה.
בלשכתו של ביבי נתניהו היו רוצים לגמור עם הסיפור הזה אחת ולתמיד. זוכרים את הפרסום בערוץ 10 על נסיעתו של נתניהו ללונדון, עם רעיתו שרה, בתקופת מלחמת לבנון השנייה, ועל ההוצאות הגדולות שפיזר שם ביד רחבה? בוועדת האתיקה של הכנסת מתקיים בעצלתיים דיון בעניין תלונה שהגיש נגד נתניהו יו"ר המשמרת הצעירה של מפלגת העבודה, מעיין אמודאי, בעקבות אותו פרסום.
למזלו של ביבי בראש הוועדה עומד חיים אורון ממרצ ולא מישהו מקדימה שהיה עושה מהתלונה מטעמים. השבוע הונחה על שולחן הוועדה תשובת נתניהו לעתירה נגדו. נתניהו בחר כמובן שלא להשיב בעצמו לעתירה אלא שלח את סני סנילביץ, יועצו לעניין כלכלה, להגיב.
הטקטיקה שגיבשו יועציו של נתניהו היא לדרוש לדחות את התלונה על הסף ולטעון כי מדובר בתלונה פוליטית. ביקשתי מאופיר אקוניס, יועץ התקשורת של נתניהו, לקבל את נוסח התגובה והוא סרב, אך למרות זאת הגיעה לידי הנוסח במלואו. וכה כתב היועץ:
"הנדון: קובלנתו של מעיין אמודאי"
1. "להלן תגובתנו לתלונתו של יו"ר המשמרת הצעירה במפלגת העבודה, בעניין נסיעתו של ח"כ נתניהו למסע הסברה במהלך מלחמת לבנון השנייה".
2. "מדובר, במסמך סתמי, שהוגש כלאחר יד, בעקבות כתבה טלוויזיוניות ומייד לאחריה, ללא שהמתלונן בדק את הדברים, או טרח לברר אותם עם ח"כ נתניהו קודם הגשת התלונה, וממילא בהיעדר בסיס סביר בעובדות וראיות, דבר המצדיק בפני עצמו דחייתה על הסף".
3. "חשוב להדגיש, להבדיל מאותו מתלונן שאצה לו הדרך להגיש תלונה ביום ראשון בבוקר מייד לאחר פרסום הכתבה, בניסיון לנצל את הפרסום לטובתו שלו, הרי שהיועץ המשפטי לממשלה, שקיבל לידיו תלונה באותו העניין, בדק את העובדות ואת הנטען בכתבה. והנה, לא זאת שהיועץ המשפטי לממשלה, לאחר בירור, הגיע למסקנה שאין מקום לפתוח בחקירה בעניין, אלא שהוא נמנע אפילו מפנייה לוועדת האתיקה בעניין זה - פניה שהיא במסגרת סמכותו, וכמוה נעשה בעבר, מקום בו הגיעו לפתחו ליועץ נושאים שהצדיקו לדעתו בירורם במסגרת הוועדה. הנה לכם אמת מידה נוספת להעריך את טיבה של אותה התלונה"
4. "מכל מקום, המעיין בתלונה עצמה מגלה מייד, כי מדובר בתלונה טורדנית, מקוממת במיוחד. הנסיעה נשוא התלונה נעשתה בעיצומה של מלחמת לבנון, בעת מצב חירום לאומי, ביוזמת יו"ר הכנסת והכנסת - עובדה שצוינה אף "בתחקיר" עליו מסתמך המתלונן. מסע ההסברה אליו יצא ח"כ נתניהו ביוזמת הכנסת היה חלק ממאמץ כולל, בעל חשיבות עליונה - ושאין חולק על נחיצותו - לחיזוק עמדתה ותדמיתה של ישראל בעולם באותם ימים קשים".
5. "בנסיבות אלה, ונוכח העובדה שלמתלונן ידוע מי היה יוזם הנסיעה, מה היתה מטרת הנסיעה, ומצב החירום הלאומי באותם הימים - אין מנוס מן המסקנה כי התלונה הנ"ל היא ניסיון ציני לניגוח יריב פוליטי, תוך שימוש בוועדת האתיקה ככלי לצורך זה, ועל כן יש לדחותה על הסף. למותר לציין, כי בנסיבות אלה, הרי שאין כל עניין ציבורי בבירור תלונה קנטרנית, אשר עוסקת בנסיעת הסברה, שנעשתה בעיצומם של ימי לחימה, ושאין חולק על נחיצותה והצלחתה, וגם מטעם זה יש לדחות את התלונה על הסף".
6. "הניסיון להציג את העובדות הידועות באופן שונה הוא ניסיון מלאכותי, ונדמה שזהות המתלונן, עיתוי הגשת התלונה, והיעדר הבסיס העובדתי - מבהירים את הדברים, ומחדדים את הצורך בדחייתה של התלונה על הסף".
7. "אנו סמוכים ובטוחים כי בנסיבות העניין ונוכח העובדות הידועות על נסיעתו האמורה של ח"כ נתניהו לא תאפשר וועדת האתיקה לגורם פוליטי בעל אינטרס להפוך אותה לכלי שרת, ותדחה על הסף את הפניה".
"בברכה, סני סנילביץ, יועץ לענייני משק לכלכלה".
עד כאן נוסח התגובה. יש לציין כי אחת הטענות שהועלו בשעתו נגד נתניהו היא שהוא לא קיבל מועדת האתיקה אישור לצרף את אשתו שרה לנסיעה, עובדה שיו"ר הועדה, חיים אורון, טרח בעצמו להדגיש בשעתו באוזני התקשורת. הכרעת ועדת האתיקה בנושא צפויה להנתן בשבוע הבא.
אריק בנדר, האיש שלנו בכנסת, מסכם מדי סוף שבוע את השבוע שהיה במשכן: הצעקות במליאה, הוויכוחים בוועדות, התככים במסדרונות, הדילים במזנון והנבחרים שהכניסו עניין לחיים בכנסת.
נא להמתין לטעינת התגובות
