הי, דרומה
לרגל ועידת הנגב מצר דב ליטבינוף, ראש מועצה בדרום, על שמראש ידוע שההבטחות שיופרחו שם למען התושבים לא יקוימו
אך האם אני מאמין בשינוי המובטח? כמעט שלא. תולדות יחסה של ממשלת ישראל - כל ממשלה - לדרום, רצופות הבטחות לשינויים, התחייבויות לתקציבים והצהרות יפות – ורק מעט מאוד מעשים.
בשבוע שעבר קיבלנו דוגמא מצוינת ליחס המנוכר של הממשל המרכזי לדרום. ידיעה בעיתון כלכליסט סיפרה על מחלוקת קשה שפרצה בין משרד התחבורה לבין האוצר בגלל חריגות גדולות בתקציב רכבת ישראל. מתברר כי הרכבת חרגה בארבעה מיליארד שקל בתקציבי הפיתוח, בעיקר בשל הערכות נמוכות מדי בפרויקט קו הרכבת המהיר לירושלים.
האוצר תבע ממשרד התחבורה לכסות את הגרעון, ומשרד התחבורה, על פי הידיעה, מצא את הפתרון: ביטול פרויקט סלילת קו הרכבת בין אשקלון לבאר שבע, שהיה אמור לחבר את נתיבות, שדרות ואופקים לרשת המסילות הארצית.
תופסים את העקרון? כשיש חריגה בתקציב של פרויקט במרכז הארץ, מי שמשלמים את המחיר הם תושבי הדרום.
מפספסים את הרכבת
מיותר להסביר עד כמה חיונית מסילת הרכבת מאשקלון לבאר שבע כדי לחבר את הדרום למרכז. אין צורך להכביר במילים על התועלת הרבה שתצמח מן האפשרות שתיפתח באופן זה בפני תושבי מערב הנגב להגיע במהירות לכל מקום במרכז הארץ. מיותר לפרט עד כמה חשובה ההובלה ברכבת למפעלים בדרום. גם פקידי האוצר יודעים זאת. אבל כשצריך לקצץ ולצמצם, יש כתובת טבעית וזמינה, מטרה קלה: הדרום.
ביטול פרויקט הרכבת הוא רק משל ליחס של השלטון המרכזי לדרום. רשימת ההבטחות שהופרו והתקציבים שבוטלו היא ארוכה מאוד. מי, למשל, זוכר את החלטת הממשלה מלפני שנתיים, להעמיד תקציב מיוחד של
שבעה מיליארד שקל לפיתוח הנגב? כמה כסף הועבר מאז? אף לא שקל אחד!
בוועידת הנגב שנערכת היום משתתפים כמעט כל ראשי המדינה, מה שמוכיח, כביכול, איזו חשיבות הם מייחסים לדרום. ראש הממשלה, שרת החוץ ושר האוצר, שר התחבורה והשר לפיתוח הנגב והגליל ועמם שר התקשורת וח"כים וראשי משק - כל אלה יכבדו את האירוע בנוכחותם. כולם יסכימו בוועידה שיש להשקיע, לפתח ולהעמיד תקציבים, להעניק עדיפות ולטפח. והם צודקים.
אבל דרוש דבר נוסף: לקיים הבטחות. לממש תוכניות שכבר הוכנו, להעמיד תקציבים שכבר הובטחו, ובקיצור- להתייחס לנגב כאל חלק ממדינת ישראל.
הכותב הוא ראש המועצה האזורית תמר, ים המלח
נא להמתין לטעינת התגובות
