ארה"ב: הטירוף לדלק עוד יגרום לאמריקנים לחפש נפט בחצר האחורית
המערכת הפוליטית חלוקה בדעתה האם כדאי להתיר קידוחי נפט סמוך לקו החוף האמריקני. הרפובליקנים, כצפוי, תומכים. הדמוקרטים בתחילה התנגדו וטענו שאין בזה שום תועלת. אבל כעת לפני הבחירות הסכימו לפשרה ברוח דעת הקהל האמריקני, ש 66% ממנו בעד הקידוחים. כך או כך, מודה משרד האנרגיה כי כל השפעה של הקידוחים על המחיר הנפט תהיה זניחה. עסק ירוק
ברשת CNN התארחו השבוע שני מומחים בנושא קידוחי הנפט מול חופי ארצות הברית. המנחה שאל אותם למה האמריקנים כל כך שקועים בנושא, ואחד מהמרואיינים אמר שהאמריקנים יעשו הכל כדי להוריד את מחירי הדלק, ואם צריך לשם כך לקדוח, הם יקדחו לא רק בים, אלא גם בחצר האחורית שלהם.
אחרי יומיים, הופיעה בניוזוויק ידיעה שציטטה סקר שנערך לאחרונה בקרב תושבי קליפורניה ובו נמצא לראשונה רוב, גם אם זעום, לקידוחי נפט מול חופי קליפורניה: 51% תמכו ורק 45% התנגדו לכך. הבנתי שאם בקליפורניה, הירוקה שבמדינות ארה"ב, יש רוב לקידוחים, כנראה שהאבחון של המרואיין בטלויזיה היה מדויק להפליא.
הרעש סביב הנושא הגיע בשבועות האחרונים בעיקר מכיוונה של המערכת הפוליטית, שם נאחזים הנשיא ג'ורג' בוש והמועמד הרפובליקני ג'ון מקיין בפתרון הקידוחים כמוצאי שלל רב, בעוד המועמד הדמוקרטי ברק אובאמה והקונגרס שבשליטת הדמוקרטים מתנגדים, אבל כבר קצת פחות. הסיפור נהיה עוד יותר מעניין בהתחשב בעובדה שלקידוחי הנפט בים לא תהיה למעשה שום השפעה על מחירי הדלק, לא בטווח הקצר ולא בטווח הארוך.
אז על מה כל הרעש? ובכן, ארצות הברית צורכת כרבע מצריכת הנפט העולמית, אבל רק כעשרה אחוזים מהאזור הימי שמול חופיה מנוצל להפקת נפט וזאת בעיקר בזכות איסור שהטיל הקונגרס בשנת 1981 על קידוחים מול מרבית חופי ארצות הברית, שאותו, אגב, נוטים לייחס בין היתר לאירוע גדול של דליפת נפט באזור סנטה ברברה בשנת 1969. על פי מרבית ההערכות, יש בשטח האסור כ-18 מיליארד חביות נפט. כמות שתספיק אספקת הנפט של ארצות הברית במשך שנתיים וחצי.
ומה היכולת של קידוחים שכאלו לתרום בטווח הקצר או הארוך לירידת מחירי הדלק? שוליים ביותר. את השורה התחתונה הזו קובע לא אחר מאשר משרד האנרגיה האמריקני. התחזיות שלו הן שלקידוחי נפט וגז ימיים לא תיה שום השפעה משמעותית מבחינת כמות ומחיר לפני 2030. רק תהליך הליסינג של השטחים הללו יתחיל לא לפני 2012 והפקת הנפט עצמה צפויה להתחיל לא לפני 2017.
עוד מעריך משרד האנרגיה האמריקאי כי בשנת 2030 קידוחי הנפט הימיים יוסיפו שלושה אחוזים בלבד להיצע הנפט בארצות הברית. מה הם יתרמו להורדת מחירי הדלק? משרד האנרגיה מסביר: "בגלל שמחירי הנפט נקבעים בשוק העולמי, כל השפעה של הקידוחים על המחיר הממוצע של נפט צפויה להיות בלתי משמעותית."
הלוגיקה של בוש
יש כאלו שלא נותנים לנתונים לבלבל אותם. לדוגמא הנשיא בוש. מתוך רצון להסיר מעל כתפיו כל בדל אחריות למחירי הדלק הגבוהים החליט בוש להיתלות על הענף הלא מאד גבוה של קידוחי הנפט הימיים. "בכדי להוריד את הלחץ על המחירים, אנחנו צריכים להגדיל את אספקת הנפט, במיוחד נפט שמיוצר כאן בבית" אמר הנשיא בנאומו הרדיו השבועי שלו. הוא קרא לקונגרס להסיר את המגבלות על קידוחים בחופי האוקיינוס השקט והאוקיינוס האטלנטי, כמו גם במזרח מפרץ מקסיקו.
ג'ון מקיין וג'ורג' בוש צילום: אי-פי
בעוד בוש מגדיר מחדש את חוקי הלוגיקה, החליט גם המועמד הרפובליקני לנשיאות מקיין להצטרף למצדדים בקידוחי הנפט. אותו מקיין הביע התנגדות נחרצת לקידוחי הנפט הללו בשנת 2000, כשניסה להיבחר למועמד המפלגה הרפובליקנית לנשיאות. בחודש יוני האחרון הסביר מדוע שינה דעתו ומדוע הוא בעד הקידוחים: "אני לא רואה הקלה מיידית, אבל אני רואה שניצול הרזרבות שאולי קיימות – ומומחים רבים חושבים שהן קיימות מול החופים – היא גם דרך שאנחנו זקוקים לה בכדי לספק הקלה. גם אם זה ייקח כמה שנים, העובדה שאנחנו מנצלים את הרזרבות יוביל לאפקט פסיכולוגי שאני חושב שהינו חיובי".
ההודאה בכך שהאפקט שהוא מצפה לו הוא רק פסיכולוגי
היא גם התקדמות. בחודש יוני עוד התעקש מקיין כי הטכנולוגיות קיימות להתחיל תוך זמן קצר ביותר בהפקת הנפט. "חברות הנפט בעצמן אמרו לי שהן יכולות להתחיל לשאוב כבר מחר", שמעתי אותו אומר בהזדמנות אחת. לחברות הנפט, אגב, יש השפעה רבה על העמדות בצד הרפובליקאי, וצריך גם לזכור שהן למעשה המרוויחות האמיתיות וכנראה שגם הבלעדיות מכל הסרת איסור שכזה והגדלת היצע של הנפט שהן מוכרות.
מנגד, התייצבו הדמוקרטים עם עמדה רהוטה שאמרה בפשטות שהם מתנגדים לקידוחים בגלל שאין בהם שום תועלת, אלא רק סיכונים סביבתיים. אבל המסר שלהם לא תפס. לעומת זאת המסר של בוש ומקיין, בעזרת תמיכה של מגישי תוכניות שמרניים, התחיל לחלחל וזכה לתמיכה גוברת. המנטרה מסתבר ניצחה את הלוגיקה ומי שהתחיל להתנצל ולתת הסברים היה המחנה הדמוקרטי ואובאמה. ובפוליטיקה, כפי שהסביר אחד הפרשנים, אם אתה צריך להסביר את העמדה שלך, אתה כבר בבעיה
הפשרה
ברק אובמה צילום: אי-פי
התוצאה היתה נסיגה טקטית של אובאמה מהתנגדות מוחלטת לתוכנית פשרה שתומכת בקידוחים בהיקף מוגבל. וכך הוא אמר: "האינטרס שלי הוא להבטיח שיש לנו את מדיניות האנרגיה שתביא להורדת מחירי הדלק. אם, בכדי שתוכנית כזו תעבור, אנחנו צריכים להתפשר לגבי קידוחים שנעשים בשיקול דעת ובזהירות בכדי למנוע נזקים סביביתיים, אני לא רוצה להיות כל כך קשיח ולמנוע מאיתנו לעשות משהו בעניין."
לאחר הדברים הללו, שנאמרו אגב לעיתון בפלורידה, שם אחוזי התמיכה בקידוחים עומדים על 60%, הודיע אובאמה על תמיכתו בתוכנית פשרה חדשה שהוצעה על ידי עשרה סנטורים משתי המפלגות. התוכנית, המכונה 'התוכנית של כנופיית העשרה', קוראת להרמת האיסור מעל האזור המזרחי של מפרץ מקסיקו בטווח 80 ק"מ מחופי פלורידה ובאוקיינוס האטלנטי באזור של וירג'יניה, דרום וצפון קרוליינה וג'ורג'יה. הכל מותנה בהסכמת המדינות עצמן.
"אני נשאר סקפטי שהקידוחים הימיים יורידו את מחיר הדלק בטווח הקצר או יקטניו את הסתמכותנו על נפט בטווח הארוך" אמר אובאמה וכנראה כיוון לכך שהוא לומד את יסודות הפשרה הפוליטית, אבל עדיין נשאר נאמן לעקרונותיו. ישנם כאלו שחושבים שהצעד שלו הוא נבון, בייחוד לאור העובדה שספק אם הקידוחיים הימיים יצאו בסופו של דבר לפועל – גם אם הקונגרס יאשר את התוכנית, הרי שהיא זקוקה לאישור המדינות עצמן ולא כל המושלים יסכימו לכך כל כך מהר. כך שנזק של ממש לא ייגרם ולפחות המוקש הפוליטי הזה יפורק מבחינתו של אובאמה.
כבר לפני שנתיים קבע הנשיא בוש שהאמריקנים מכורים לנפט. בינתיים עיקר הדאגה שלו היא לספק להם את המנות במחירים שווים לכל נפש. גם מקיין מתנהג בינתיים כדילר מודאג ולא ברור עד כמה התוכניות שלו לנשיאות כוללות גמילה של ממש. יישור הקו שלו עם חברות הנפט, השינויים בעמדות שלו, חוסר הנכונות שלו לקבל את העובדות והמניפולציות שהוא שותף להן לא מבשרות טוב במידה והוא ייבחר.
ארה"ב, על 66% אחוזי התמיכה בקידוחי הנפט הימיים, זקוקה למישהו שיגמול אותה מההתמכרות ולא לעוד סוחר ממולח שידאג לעשות שמיניות אוויר שהאספקה של נפט זול תימשך כסדרה. היא צריכה מישהו שיש לו את האומץ להגיד שיכול להיות שהמציאות של מחירי דלק גבוהים היא לגיטימית ודורשת פתרונות בני קיימא, כמו פיתוח תחבורה ציבורית, מכוניות יעילות וידידותיות לסיבה, שיעזרו לה לפתור את בעיית ההתחממות הגלובלית ולא להחמיר אותה. בינתיים לא נראה שהצד הרפובליקאי מסוגל לספק את הסוג הזה של המנהיגות הזו שנדרשת כאן. האם אובאמה יכול? ימים יגידו וקודם לכן הקלפיות בנובמבר.
נא להמתין לטעינת התגובות
