סיקור הפריימריז בקדימה: טעויות בשידור חוזר
ממש כמו בבחירות 2006, כאשר התקשורת המליכה עלינו את קדימה כמפלגת שלטון על אף ששווקה כאילו הייתה מוצר מדף בסופר, בפריימריז בקדימה היא עשתה את כל השגיאות האפשרויות כשמינתה את ציפי לבני עוד לפני שההתמודדות החלה
לא ייבחר עוד ראש ממשלה מבלי שיתנהל דיון ציבורי מעמיק על עמדותיו, מבלי להציג באופן מאוזן את חסרונותיו, לא עוד ראש ממשלה שמשווק כמוצר צרכני של פרסומאים, לא ניתן לאייל ארד ולפינקלשטיין לשטות בנו, ולא ניתן לסקרים להוליך שולל את הקהל.
בשבועות האחרונים התגלה חשבון הנפש כמזויף וחסר כיסוי. ברגע המבחן הבא שעמד בפניה של התקשורת היא חזרה על כל אחת מהטעויות שהובילו את מדינת ישראל לשלטון הגרוע והציני ביותר בתולדותיה. שלושה גורמי המפתח שהביאו לעליית קדימה לשלטון חזרו על עצמם בפריימריז בשבוע שעבר, וחשוב להזכיר ולזכור אותם:
האחד, כמו במרס 2006 כך גם בנובמבר 2008 התקשורת נקטה עמדה ולא שמרה על איזון. ציפי לבני הייתה חביבת התקשורת, בעוד שאול מופז מוגחך ומוצג כתרחיש אימים, כשבמאמרי הדעות שלטה הרוח של "רק לא מופז". כמו ב-2006 גם בקמפיין של 2008 האדלריזם המשיך לשלוט ביד רמה.
המועמדים אמנם לא שתקו הפעם אבל גם הראיונות הנרחבים שהעניקו לא עזרו לנו להבין מהי באמת הדרך אותה הם מבקשים להוביל. הם הסתפקו בדקלום מסרים נייטרליים שלא ירגיזו את הבוחרים, לא השמיעו אמירות ברורות בסוגיות הליבה כמו המשא ומתן על ירושלים.
תקשורת מעלימה קמטים
השני, אולי החמור מכולם, שוב הפכו העיתונאים למנתחים פלסטיים מחליקי קמטים, והצליחו לטשטש את חלקם של המועמדים בכשלי ממשלת קדימה, ובכשלים המובהקים של המועמדים במלחמה. את העלמת הקמטים שעשו לאולמרט בנושא השחיתות לפני הבחירות, עשו עכשיו ללבני בכל הנוגע לחלקה בכישלון המלחמה. התעלמות מהכשלים הסדרתיים שלה כשרת חוץ במלחמת לבנון השנייה. כשלים ששיאם בקבלת החלטת 1701, אותה החלטה שפתאום הפכה אצל לבני למופת מדיני ולביטוי להובלה.
למעשה מדובר היה בהחלטה שהוכתבה מהאו"ם כהסכם כניעה של ישראל, מסמך שכבל את ידי צה"ל במנדט שהעניק ליוניפי"ל. העיתונאים הסתפקו בקבלת גרסת לבני למהלך המדיני הכושל של סוף המלחמה ולא שלפו ציטוטים מדוח וינוגרד על חוסר יכולתה לעמוד על דעתה כמי שהאמינה שיש לסיים את המלחמה ולהוביל בממשלה מהלך מדיני.
הגורם השלישי היה שובם של
נביאי הסקר. כמו סקרי הכזב שצפו לקדימה יותר מ-40 מנדטים ב-2006 והתכווצו ל-29 מנדטים בפועל. כך גם בסקרי ומדגמי הכזב של 2008 שצפו ניצחון בהפרש ניכר ללבני, שהפך לאחוז זעום במציאות. 431 איש הכריעו מי יהיה ראש ממשלת ישראל. גם הפעם הסקרים שירתו היטב את ניצחונה של לבני, כמו את בחירתה של קדימה.
מאחורי החזרה על דפוס ההתנהלות של 2006 עומד האיום האולטימטיבי: עליית הליכוד וסתימת הגולל על חלוקת הארץ. ההתכנסות שאתרגה את שרון ואת אולמרט ממשיכה להגן על לבני. הרצון של מעצבי דעת הקהל להמליך את מי שנראה נכון לוויתורים ונסיגות למען הסכם מדיני, שלציבור כיום אין בו אמון, הוא מהלך אנטי דמוקרטי.
את המחיר של טעויות 2006 שילמה מדינת ישראל במלחמה כושלת ובשלטון חסר דרך. עכשיו התיקון אפשרי רק בהחזרת המנדט לציבור כולו באמצעות תהליך בחירות מושכל.
נא להמתין לטעינת התגובות
