רדו מחוף בצת
תוכנית הבנייה בחוף בצת היא חלק מהכיסוי הלא אחראי של החופים במיזמים שבולעים את מחוזות הטבע הפראי
אצלנו הפרופורציה הבריאה הזו-בין מפלצות תיירות בנויות לתלפיות לחופים טבעיים - הופרה מזמן. בין הערים, המפעלים, הבסיסים הצבאיים, המרינות והמלונות, כמעט לא נשאר חוף. והרצועות הבודדות שבכל זאת הצליחו לשרוד במצבן הקדום והקסום, מאוימות בלי הפסק על ידי יזמים ערניים שיודעים לזהות בוננזה כשהם נתקלים בה.
על חוף פלמחים, למשל, כבר היה עומד היום מתחם נופש אלמלא קבוצת צעירים נמרצת שהגנה עליו בגופה. גם לגבי
שמורת חוף הבונים יש תוכניות, ועכשיו, מתברר שגם חוף בצת עלול לשנות פניו. אם התוכניות של קבוצת בן-זקן יתממשו, כבר אי אפשר יהיה לעמוד בו עם הפנים אל הגלים ולדעת שמאחוריך יש רק חול וחול, ולא גדרות, חניות ומזגנים מטרטרים.
האבסורד הזה מתרחש בשנים האחרונות שוב ושוב: תוכניות פיתוח שאושרו לפני שנים ארוכות והוקפאו מסיבה כזו או אחרת נשלפות חרש מהמגירה, נוסעות במנהרת הזמן ונוחתות לתוך מציאות חיינו. לעת עתה זה חוקי (בעקבות מקרה פלמחים התחילה להתגלגל הצעת חוק לפיה אחרי שבע שנים יחול על תוכניות חוק התיישנות), אבל לא כל מה שחוקי הוא גם הגיוני.
כשארגוני הסביבה טוענים שאין שום סיכוי שתוכנית פיתוח אגרסיבית כזו, שאושרה לפני רבע מאה, הייתה עוברת גם היום, קשה לחלוק עליהם.ב-1983, המדינה הייתה צפופה פחות, החופים פתוחים יותר, שמירה על הסביבה הייתה שמועה רחוקה. בשנות השמונים גם כיהן כאן שר אוצר, יגאל הורביץ, שדווקא הקריאה המפורסמת שלו, בשינוי קל, נשמעת היום רלבנטית מתמיד: משוגעים, רדו מהחוף.
נא להמתין לטעינת התגובות
