משתינים בקיר: 2.5 מיליארד איש בלי שירותים
אם נכנסת לשירותים עם המוסף הכלכלי של העיתון היומי והתחלת למלמל לעצמך תוך כדי קריאה כמה המצב קשה תזכור שיש 2.5 מיליארד אנשים בעולם שלא יכולים לעשות זאת. לא רק בגלל שהם עניים ואין להם חסכונות או כסף להפסיד בבורסה. אין להם שירותים. עסק ירוק
יום השירותים הבינלאומי בברלין צילום: אי-פי
היום הזה הוא יוזמה של ארגון שיושב בסינגפור בשם ארגון השירותים העולמי, WTO, אשר נוסד ב-2001 במטרה להעלות לסדר היום את בעיות הסניטציה במדינות מתפתחות ולספק פתרונות סניטציה בני קיימא. הארגון מציין ובצדק שהנושא הזה נדחק פעמים רבות לשוליים למול בעיות חשובות אחרות כמו מחסור במים ומזון. הבעיות השונות כמובן אינן מבודדות זו מזו ולמחסור בשירותים ישנן גם השלכות גם על זיהום מקורות מים לדוגמא, כך שפיתרון של בעיות הסניטציה יוכל לעזור גם בפתרון בעיות אחרות.
גישה לשירותים היא לא רק עניין של נוחות. מדובר בבעיה שיש לה השלכות כלכליות משמעותיות. למעשה מחסור בשירותים הוא לא רק תוצר של עוני אלא גם מקור לעוני כפי שמסבירה קייתלין וורל, מנהלת התוכנית הבינלאומית בארגון Earth Day Network. לפי הנתונים שהיא מביאה יותר ממחצית מכל הבנות שנושרות מבית ספר במדינות מתפתחות עושות זאת בגלל מחסור בשירותים נפרדים וגישה למים נקיים. "אספקת סניטציה בסיסית לאנשים תשפר באורח דרמטי את חייהם ותעזור לשבור את מעגל העוני", היא מוסיפה.
אם אתם רוצים מספרים, הרי שהערכות כלכליות שנעשו מראות (נתוני 2006) כי מחסור בתשתית סניטציה גרם לנזקים לתוצר המקומי של אינדונזיה בגובה 6.3 מיליארד דולר (2.3% מהתמ"ג). בקמבודיה מדובר על נזק בגובה 7.2% מהתמ"ג, בפיליפינים - 1.5% ובוויאטנם – 1.3%.
גם האו"ם לא מתעלם מהנושא, לפחות באופן הצהרתי, והוא הכריז על שנת 2008 כשנת הסניטציה הבינלאומית. המטרה של האו"ם היא להעלות את המודעות וגם להאיץ את ההתקדמות של תוכנית האו"ם להפחתת העוני בעולם (Millennium Development Goals). בין שמונה המטרות שהציב האו"ם בזמנו במסגרת התוכנית הזו אפשר למצוא גם את ההפחתה במחצית עד 2015 של מספר האנשים שאין להם גישה למי שתיה נקיים וסניטציה בסיסית.
אני די בספק אם האו"ם יצליח לעמוד במטרה הזו. הבעיה הינה שבינתיים יש מי שמשלם את המחיר. מתוך 2.5 מיליארד האנשים ללא גישה לשירותים, כמעט מיליארד הם ילדים. הנתונים מדברים על כך שכל 20 שניות נפטר ילד (כמעט שני מיליון ילדים בשנה) כתוצאה מבעיות בריאותיות שנובעות משלשולים שהם תוצר ישיר בין היתר של מחסור בתשתית סניטציה.
הנתונים הללו מדכאים ללא ספק. אז מה עושים? מה יכול להביא את השינוי ולהכניס אסלות בוהקות לחייהם של כל כך הרבה אנשים? ארגון WTO טוען שהפתרון צריך להיות מבוסס שוק. הטיעון שלהם שכנראה יש בו מידה לא מועטה של צדק הוא שמימון שמקורו בתרומות אינו פתרון לטווח הארוך. צריך להניע את הביקוש הם טוענים.
WTO מבקש מחד להפוך את השירותים לסמל סטטוס שאנשים ישתוקקו לקנות ומאידך להפוך את מערכות הסניטציה לזולות ככל האפשר על מנת שהן יהיו זמינות לאנשים שחיים בתקציב של מספר דולרים ליום. המטרה שלהם, הם כותבים באתר האינטרנט שלהם, היא להפוך למקבילה של איקאה בתחום הסניטציה במדינות מתפתחות.
ב- WTO מציינים עוד אספקט חשוב שכפי שנראה מיד יכול להוות תמריץ לפתרון – ההפרשות שלנו יכולות לשמש כדשן. במקום לתת להן להיעלם במרחבי הביוב אפשר להשתמש בהם כדשן לגידולים חקלאיים במקום דשנים מבוססי כימיקלים וכך לחסוך בכסף וגם לתרום לסביבה. על הרעיון הזה יש כבר מי שמסתכל במונחים של סטארט-אפ.
משתינים ומרוויחים
ארגון הודי בשם SCOPE חנך בעיירה Musiri במדינת טאמיל נאדו בהודו שירותים ציבוריים בהם משלמים כסף לכל מי שמגיע להשתמש בשירותים. לא מדובר בהרבה כסף – אפשר לצבור בשירותים עד 14 סנט בחודש, אבל זו בהחלט הכנסה נוספת לא רעה בהתחשב באופי העבודה.
אסלה צילום: רענן כהן
לארגון יש שתי מטרות עיקריות - לשרת צרכים בריאותיים של אנשים שאין להם שירותים וגם לבדוק את היעילות של שתן כדשן לשדות. השיטה עצמה מאד פשוטה - כל תושב מצויד בכרטיס שבו מצוין כל ביקור בשירותים. עבור כל ביקור מקבלים עשירית רופי. יש מגבלה על מספר הביקורים המשולמים – שניים ליום. מנהל הארגון, מראטי סבראמאן, החליט שזה ממוצע סביר. "אם הם באים ומבקשים להכנס לשירותים שלוש או ארבע פעמים ביום, אז משהו לא בסדר", הוא אומר "ואז אנחנו מציעים להם לפנות לרופא."
כשהגיעו השירותים לעיירה, התגובות של האנשים היו בהתחלה משועשעות, אבל עכשיו התורים לשירותים הולכים ומתארכים ומאות מתושבי
העיירה כבר נרשמו לתוכנית. ארגון SCOPE עובד במקביל עם משרד החקלאות בכדי לבדוק את יעילות השימוש בשתן לדישון השדות ומנהל הארגון, מראטי סבראמאן, חושב כמו סטארט-אפיסט והחזון שלו הוא להקים בשנה הבאה בנקים של שתן ולמכור אותו לחקלאים בסביבה.
שירותי קומפוסט הם לא המצאה של SCOPE, אבל המודל שלהם בהחלט ראוי לתשומת לב כאופציה אפשרית לפתרון הבעיה. בסופו של דבר זהו מודל עסקי-חברתי שהופך את הפרשות הגוף שלנו לתשומה בעלת ערך ואת השירותים למפעל יצרני שמייצר דשן משובח, אשר חוסך כסף לחקלאים ותורם לאיכות הסביבה על ידי הקטנת הצורך בשימוש בכימיקלים. מישהו אמר Win-Win?
מבזבזים מים באסלה
נושא נוסף שאסור לשכוח הוא כמויות המים העצומות שמתבזבזות בשירותים. עצם העובדה שבמאה ה-21 עדיין מורידים את המים בשירותים עם מי שתייה נקיים היא שערוריה לא קטנה. כדי לא לגרום לכך שפתרונות לבעיות השירותים רק יעצימו את בעיות המים שלנו ויגרמו יותר נזק מתועלת בסופו של דבר צריך גם לטפל בנקודה הזו. אחד הפתרונות שכבר מיושמים בפועל בעיקר במשתנות במגוון מקומות ברחבי העולם הוא שימוש בואקום משולב עם ג'ל דוחה נוזלים שמכסה את שטח הפנים של המשתנה. אין ספק שכאן יידרשו פיתוחים נוספים כדי ליצור פתרונות ישימים, היגיינים ובעלות סבירה.
יום השירותים הבינלאומי בברלין צילום: אי-פי
אם נחזור לרגע ליום השירותים העולמי, הרי שהיום החשוב הזה צויין בדרכים שונות בכל רחבי העולם. בברלין הציבו 50 אסלות מחוץ לתחנה המרכזית. בבריסביין שבאוסטרליה נפתחה תערוכה עם כמעט 100 אסלות שעוצבו על ידי אמנים מקומיים, ובסינגפור גם נפתחה אתמול תערוכה שתימשך שלושה ימים – הפעם מדובר במושבים של אסלות שעוצבו של אמנים וסטודנטים לאמנות.
לא ברור עד כמה אנשים במדינות מתפתחות שבממוצע פוקדים את השירותים שש-שמונה פעמים ביום יכולים להבין את החיים במרחב נטול שירותים. עם זאת חשוב שהאסימון ירד לנו ושנהיה מודעים לכך שמדובר בבעיה חברתית-כלכלית-סביבתית שגובה מיליוני קורבנות מדי שנה, שלא לדבר על הנזק הכלכלי והסביבתי. אבל מעבר לכל מדובר באנשים כמוני וכמוכם וגם אם יום השירותים העולמי כבר מאחורנו חשוב לזכור שאין שום סיבה בעולם שעבור כל כך הרבה אנשים אסלה נקייה תישאר חלום רחוק.
נא להמתין לטעינת התגובות
