הדילים של וושינגטון נשארים במשפחה
רצונה של קרוליין קנדי להגיע לסנאט וקריאתו של הנשיא בוש לבחור באחיו מזכירים כי וושינגטון מתנהגת לפעמים כמו חצר אצולה. זמן די-סי
"הוא מנהיג שהוכיח את עצמו, שכאשר הוטלה עליו אחריות, מילא אותה בהצלחה", אמר הנשיא בראיון לבלוג "פוליטיקה ברורה" של המגזין טיים. למה שתושבי פלורידה באמת לא יעשו את הדבר הנכון עבור עצמם ויבחרו בג'ב בוש? ובעצם, איזה סיכוי יש למישהו אחר, עם שם פחות מוכר, להצליח?
אתמול צפיתי במהדורת החדשות של ערוץ 10 וראיתי את הדיווח של נדב פרי על הרצת המועמדים על ידי ועדי עובדים, והסיוע שמקבל אבנר ברזני מאחיו, יאיר ברזני, יו"ר ועד העובדים של בזק צפון.
מעניין. עם כל הכבוד לפעילות המקורבים האינטנסיבית הזו, הפוליטיקאים האמריקאים עושים את השטיקים וקיצורי הדרך הללו בצורה יותר בוטה וחצופה, מאשר אפשר היה לדמיין בישראל.
הנה קומץ דוגמאות:
סגן הנשיא הנבחר, ג'ו ביידן, דאג מיד אחרי היבחרו שמושל מדינת דלוור - בעל הזכות החוקית למנות את מחליפו בסנאט – יצניח לתפקיד למשך השנתיים הקרובות את מקורבו וחברו של ביידן, טד קאופמן.
קאופמן, כך על פי הדיל הפוליטי, יחמם את כיסא הסנאטור בשנתיים הקרובות ובזמן הזה יערך בנו הבכור של סגן הנשיא, בו ביידן, לבחירות. ביידן הצעיר יחזור משירותו בעיראק, יתפטר ממשרתו כפרקליט מדינת דלוור, יאגור את ההון הנחוץ להתמודדות וייצא למאבק פוליטי שתוצאותיו ידועות מראש על
השנה כמעט הגיעה לבית הלבן נשיאה - הילארי קלינטון - הגברת הראשונה לשעבר שחשבה שהמלוכה – סליחה, הנשיאות – צריכה להיות שלה. היא לא ויתרה על הסיכוי להתמנות למועמדת המפלגה הדמוקרטית במהלך הפריימריז, גם כבר כאשר היה ברור שגם אם תנצח בכל ההתמודדויות הנותרות, האפשרות שתיכנס לבית הלבן תתרחש רק אם מישהו יתנקש במועמד השחור, ברק אובמה.
ובאלסקה הרחוקה מתנהל בימים אלה קרב ענקיות. הסנאטורית הרפובליקנית ליסה מרקובסקי, המעוניינת להיבחר מחדש למשרתה בשנת 2010, שיגרה אזהרה ברורה לכוכבת העולה של המפלגה, שהייתה המועמדת לסגנות הנשיא, המושלת שרה פיילין.
המושל, על פי חוקי מרבית מדינות ארה"ב, הוא בעל הסמכות החוקתית למינוי המחליף. וכך, מרקובסקי האב יצא מהסנאט כדי למשול באלסקה ולהחליט משם שבתו תהיה מחליפתו. אגב, הוא לא הצליח לשרוד יותר מדי שנים בתור המושל. אחת אלמונית בשם שרה פיילין הצליחה להדיח אותו מהמשרה.
האב מרקובסקי סיפק הצצה לתוך ההיגיון הדמוקרטי הבריא בראשו של פוליטיקאי בכיר כשהוא פועל למינוי היורש החוקי. "חשתי שהאדם שאני אמנה לשארית הקדנציה שלי בסנאט צריך להיות מישהו שחולק עמי את פילוסופיית החיים הבסיסית, את הערכים שלי", אמר ב-2002.
ואכן, יש חריגים. יש תופעה מדהימה העונה לשם ברק אובמה. אדם שהגיע מרקע מאוד פשוט, ללא קשרים חברתיים, בלי כסף מהבית ועוד עם צבע העור הפחות נכון. אובמה, בעל מודעות עצמית הומוריסטית כינה עצמו "כלבלב תערובת" במסיבת העיתונאים הראשונה אחרי שנבחר, לא כינוי נהוג עבור נשיא המעצמה.
גם ביל קלינטון הגיע להיות נשיא ארה"ב משום מקום עם רקע לכאורה בלתי הולם. אבל אם בודקים את רשת קרובי המשפחה, הדור השני, השלישי, הרביעי ועוד בסנאט ובבית הנבחרים, וגם בין הנשיאים לשעבר, וושינגטון נראית יותר כמו חצר אבירים ורוזנים של מלך צרפת לואי ה-14 מאשר דמוקרטיה מערבית מודרנית.
ההודעה של קרוליין קנדי, בתו האחרונה בחיים של הנשיא המנוח ג'ון קנדי, שהיא מעוניינת בתפקידה של הסנאטורית הילארי קלינטון מטעם מדינת ניו-יורק מריחה מריח חזק של נפוטיזם. לפני פחות משנה ניערה קנדי הבת את "קורי העכביש" שצמחו סביבה ה"יפיפייה הנרדמת" של שבט קנדי ונטשה את הסתייגותה העקבית לאורך השנים מחשיפה ציבורית.
ביום חורף קפוא בפברואר שנה שעברה יצא לי לראות את קנדי השברירית עולה על במה קטנה, עם הדוד אדוארד (טדי) קנדי, והבן-דוד פטריק (חבר בית הנבחרים, שנתפס בעבר נוהג תחת השפעה של אלכוהול והגיע לקונגרס בזכות השם) ונואמת עבור מועמדותו של ברק אובמה. קנדי לא נראתה אז כמי שנהנית במיוחד מאור הזרקורים או מתשומת הלב הפתאומית. ההפך, היא יצרה את הרושם כאילו הנה הגיע האחד – ברק אובמה – שהעניק לה תחושת שליחות שעבורה שווה לצעוד באופן חד פעמי לקדמת הבמה ולנאום למענו.
קנדי בת ה-50 לא נראתה עד היום כמעוניינת בחיים ציבוריים. היא לא התבלטה במעורבות חברתית, ואם עשתה דברים (על פי הדיווחים עסקה באופן אינטנסיבי בגיוס תרומות למערכת החינוך הציבורית של העיר ניו-יורק), היא לא רדפה אחרי התקשורת שתפרסם. היא מעולם לא ניהלה עסק כלשהו, לא הביעה עמדה ציבורית בנושאי מדיניות חוץ ופנים ולמעט תפקידה המשפחתי, כנושאת השם ואחראית לנצח על האבל בגין אובדן התמימות, קנדי היתה אדם פרטי.
המינוי שלה עוד לא אושר ולמרות שההחלטה נמצאת רק בידיו של פטרסון, נראה שהוא כבר כורע תחת עומס הלחצים לקבל את ההחלטה הנכונה. ניתן לחשוב שאולי כדאי להחליף את השיטה – לבטל את הכללים החוקתיים על פי הם הסמכות למינוי מחליף בסנאט נמצאת בידי המושל.
ראו רק את הבעיות שיצרה החוק המוזר הזה במדינת אילינוי. ואז בו ביידן, ליסה מרקובסקי וקרוליין קנדי יאלצו לכתת רגליים כאחד האדם. אולם יש להניח ששינוי השיטה לא יעזור להיפטר מנורמה מוסרית חברתית מושרשת. בדמוקרטיה שהסתגלה להעברת תפקידים בירושה ואזרחיה נותנים לגיטימציה למהלכים הללו בשתיקתם, הפוליטיקאים היו מוצאים פרצה אחרת לשמירת הכוח בתוך המשפחה.
נא להמתין לטעינת התגובות
