טירוף השבעת אובמה כובש את וושינגטון
מסיבות ללא הפסקה, כבישים חסומים ועיתונים חגיגיים: כך משעבדת את עצמה הבירה האמריקנית לחגיגת השבעת הנשיא ה-44 . זמן די-סי
בובת קרטון של ברק אובמה בחנות תמרוקים צילום: טל שניידר
וקשה להבין כיצד בעיצומו של משבר כלכלי עצום בגודלו, מתכנסת עיר שלמה לקראת הוצאה תקציבית של עשרות מיליוני דולרים, על אבטחה, על גידור, על הפקת אירוע חסר תקדים בגודלו (עם כ-2.5 מיליון משתתפים, כפי שחוזים המארגנים) והכל רק כדי להוציא את הנשיא ה-43 מהבית הלבן ולהכניס את 44 במקומו.
השבוע קיבלתי הסבר מה עומד להתרחש בשעה שברק אובמה מניח את ידו על ספר התנ"ך של לינקולן ומושבע על ידי נשיא בית המשפט העליון, ג'ון רוברטס. בדיוק באותה השעה, כמה משאיות להובלת חפצים החונות במגרש החנייה של הבית הלבן מתחילות לפרוק את הרהיטים והחפצים של משפחת אובמה, ועובדי הבית הלבן מפזרים אותם בין 24 החדרים.
ציור קיר אחד מורד, במקומו נתלית מראה. שולחנות עבודה של סטודנטיות בקולג' מוצאים מחדר ובמקומם שתי מיטות של ילדות קטנות מוכנסות. מישהו אוסף עבור לורה בוש את ארון הספרים שלה ומישהו אחר פורש מצעים חדשים על המיטות. החפצים של משפחת בוש בארגזים מועלים למשאיות שזה עתה התרוקנו. ג'ורג' ולורה עולים על המסוק שייקח אותם לשדה התעופה, בשעה שברק ומישל סועדים את לבם בארוחת צהריים חגיגית בקונגרס. כך מתחלף מנהיג העולם החופשי.
אובמה הבטיח שכבר ביומו הראשון בתפקיד, בין ארוחת הצהריים בקונגרס לבין הנשפים החגיגים באותו הלילה, יהיה לו מה להגיד בנושא עזה. אבל לאנשים בחוץ, בקור של חודש ינואר, לא יהיה אכפת. הם באו לוושינגטון לחגוג וזה עלה להם כסף רב. בינתיים, לעוד כמה ימים, לא יתנו לאף משבר במזרח התיכון או קשיים כלכליים לקלקל את החגיגה.
התעשרות זריזה
בוושינגטון יש הרבה אופציות עסקיות בימים אלה. אפשר לקחת חתיכת נייר, להדביק עליו את תצלום פניו של הנשיא ולמכור. אפשר להפיק הרבה ניירות כאלה, להדביק אותם לתיקי צד,
מגזינים עם תמונתו של ברק אובמה צילום: טל שניידר
אפילו עסקי העיתונות מצאו את שביל הזהב לקופה נאה. הוושינגטון פוסט הודיע השבוע שלמד לקח מהביקוש הגבוה לעיתוני ה-5 בנובמבר (יום לאחר הבחירות). הם מדפיסים מראש שני מיליון עותקים ביום ההשבעה ולמחרת. אפשר להניח שתמונת פניו של אובמה תימרח על העיתון בגדול (כאמור, זו הדרך למכור חפצים כיום).
השבועונים החדשותיים הפיקו כולם מהדורות חגיגיות, כריכת כרומו, עם תמונות שמפתות לקנות.
על מה כל המהומה?, אני שואלת שוב ושוב את המקומיים. בסך הכל מחליפים נשיא. אמנם מדובר באירוע היסטורי, מרגש, אבל גדולת הרגע הורגשה היטב בכל רחבי ארה"ב ב-4 בנובמבר. אמנם יש עשרות אלפים מתנדבים של אובמה שמאושרים שהרגע הגיע, אבל זה עדיין לא מסביר את המיליונים הזורמים לעיר לחגיגות. אין לי עדיין תשובה. אולי בשבוע הבא, אחרי החגיגות אוכל להסביר את פשר האירוע הזה.
שאלת ה"כוח החכם"
הילארי קלינטון הבטיחה בשימוע שלה בסנאט לקראת מינויה כשרת החוץ החדשה של ארה"ב, שהיא תשתמש ב"כוח חכם" (Smart Power) בתפקיד הדיפלומטית הבכירה של ארה"ב. זהו "סאונד-בייט" נחמד, צירוף מלים חביב שמתלבש היטב בכותרות של הדיווחים על הדברים שנשאה שם.
אבל היא ככל הנראה התכוונה למשהו יותר מסתם צמד מילים. פרופסור ג'וזף ניי, מומחה ליחסים בינלאומיים מהרווארד הוא מי שחתום על פיתוח המושג "כוח חכם" שהוא שילוב של "כוח רך" עם "כוח נוקשה" (צבאי), והמקום הנכון ביותר לדעתו של ניי להפעיל את ה"כוח החכם" הוא במזרח התיכון.
הילארי קלינטון בשימוע בסנאט צילום: אי-פי
"כוח נוקשה, הוא כמובן היכולת של מדינה לנצח את שכנתה באמצעות כוח. פעם היה צריך כוח צבאי עליון. היום צריך כוח צבאי ותקשורתי חזק יותר. כוח רך לעומת זאת, הוא היכולת לנחול הישגים באמצעות שכנוע ולא באמצעות כפיה. יכולתה של מדינה לשלב את הכוח הנוקשה עם הכוח הרך, הנה 'כוח חכם'. ועל פי ניתוח מושגי זה, החיזבאללה היה בעל כוח חכם גדול יותר מישראל במהלך מלחמת לבנון השנייה.
"ישראל דווקא החלה כשידה על העליונה. חיילים חטופים, ירי רקטות על ישראל מבלי שישראל התגרתה. אך המסר של החיזבאללה - שאם הם לא מובסים, אזי הם ניצחו – היה שימוש נבון יותר בכוחם וברגע שישראל הפעילה אך ורק כוח נוקשה, צבאי, היא החלה להפסיד את המערכה".
קלינטון לא הסבירה אם שאבה את המונח "כוח חכם" מכתביו של ניי. אך אם זו כוונתה, אפשר מיד להסיק שהפעילות של ישראל בעזה כבר מזמן אינה הפעלת "כוח חכם".
נא להמתין לטעינת התגובות
