שנאת אשכנזים היא הגזענות החדשה

פעם היה קיפוח. היום המזרחים תופסים את עמדות בכירות. אבל אנשים כמו גיא לוזון עדיין מונעים משנאה

דרור גלוברמן | 16/2/2009 5:33 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
בבית שבו גדלתי לא היה שום דבר מיוחד. סתם בית דירות בחיפה הפועלית. אבל בין המשפחות הבורגניות הייתה אחת שונה. מעבר לצעקות שנשפכו מחלונות הבית לרחוב ולכלב האלים שהוצב בפתח הדלת למחאת השכנים, זכורה לי במיוחד הפעם ההיא שבה שאגה השכנה על אמי ועליי מהחלון "אשכנזים מזויפים" !

הייתי צעיר מכדי להבין למה. גם בחטיבת הביניים לא הבנתי מה מחבר בין התלמידים שבוחרים להציק לי ולחבריי באופן שיטתי, באלימות מילולית ופיזית, ללא סיבה נראית לעין. לעין שלי, הכוונה. אפשר אולי להאשים אותי בקהות חושים: לא ראיתי הבדל גדול בין תורג'מן לגלוברמן. אבל למה אלבז ואבוטבול מיידים לעברנו כדורי-רגל ויריקות?

העסק התחיל להתבהר בעזרת חבר לעבודה. בחור עקשן ורגיש. הערות היו לו לכולם, אך ברגע שלא הסכמת איתו, הפכת אוטומטית לגזען מתנשא. כשכמה חברים ניסו יחד לשכנע אותו שטעה, הוא מילט עצמו בעזרת סינון הנאצה האולטימטיבית: "אתם כל כך אשכנזים! "

התחלתי לחשוב במונחים של גזענות הפוכה רק כשפגשתי את השכן החדש. הוא לא בא עם עוגה לברך אותי על המעבר, אלא טינף אותי ואת בת זוגי בקללות מהסוג הנחות ביותר משום שאזעקת הרכב הפריעה לו בלילה. "אתם האשכנזים אכפת לכם רק מהכסף המזוין שלכם", למשל . אחר כך גם ניסה לפגוע פיזית.

הוא נרגע בעזרת המשטרה, ואחרי שיחת קירוב לבבות של שעה הודה האיש, שגילו על סף ה-50: "כמי שגדל למשפחה מזרחית ביפו, הוא חדור תחושת נחיתות אדירה בכל הקשור למוצאו ולתרבות שלו. הוא מתבייש בערבית שעליה גדל ובמוסיקה שהוא שומע. מתבייש ממני".

מכיר את עמדת הקורבן טוב מאת עמדת המוציא לפועל

גם כשהתברר שמוסיקה ערבית היא תחביב משותף לשנינו, הוא נותר מבויש בעצם היותו.
אז עורי בהיר ושם המשפחה שלי בהיר לא פחות. אבל בכל הקשור לאינצידנטים נודפי ניחוח גזעני, אני מכיר את עמדת הקורבן טוב בהרבה מאשר את עמדת המוציא לפועל.

אבל זו לא רק תחושה אישית. התעמרות באשכנזים הפכה למקובלת ברמה הלאומית. "האשכנזים האלה, לאט נהרוג אותם, אבל בשקט", הבהיר מאמן הכדורגל ואיש הרוח גיא לוזון לכתב "ידיעות אחרונות". אבל מי זה לוזון ליד בובליל, האיש שנתן לגיטימציה לכל סוגי הנאצות בעולם נגד הפרידמנים

כולם. שיבוא האשכנזי שהיה מעז לדבר ככה אל מזרחי כלשהו.

זו לא סתם התפרעות של הדחוסים בתחושת נחיתות. היא נשענת, במעוות, על הקיפוח דה-פקטו שהיה נהוג בעשורים הראשונים להקמת המדינה, ועל ההתקוממות המוצדקת של חוגי אקדמיה ופוליטיקה מזרחיים מאז שנותה?7-, ה-80, וה-90.

אבל בשנים האחרונות חל מהפך מובהק. בני עדות המזרח מגיעים לכל עמדות המפתח בציבוריות הישראלית: נשיא המדינה, שר הביטחון, הרמטכ"ל, יו"ר מפלגת העבודה, מגישי חדשות מובילים. המחסום היחיד לשוויון חברתי נותר העלבון עצמו.

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

דרור גלוברמן

צילום: רובי קסטרו

עורך עסקים שישי במעריב, כתב ופרשן לענייני הייטק ואינטרנט, ומוזיקאי לא מתוסכל

לכל הטורים של דרור גלוברמן

עוד ב''דעות''

כותרות קודמות
כותרות נוספות

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים