לא כוחות: איפה הפועל ואיפה מכבי
זה כבר לא דרבי, זהו מיס-מאץ' מביך בין שתי קבוצות מפלנטות שרחוקות אחת מהשנייה שנות אור. הפועל של גוטמן שרק משתבחת, מול מכבי שעדיין חוגגת זכייה היסטורית בגביע הטוטו
אתה יכול לצעוק מבוקר עד ערב שקנדה חייב לשחק, ואתה יכול להמשיך ולחשוב שאתה צודק, אבל גוטמן ממשיך את סדרת החינוך ומשתמש בדה־סילבה, שגם אם הוא לא ביום טוב במיוחד, באים הקולקטיב האדום, השיטה, הטקטיקה, אופציות המסירה וההתעקשות על כדורי עומק בכל חלק של המגרש, ומעמידים אותך על מקומך.
זה מה שקורה היום בהפועל. אתה כבר לא יודע מתי זו העבודה של גוטמן והיכן זה השחקנים הנפלאים שלו. כי מה שווים לאלא ויבואה ללא אבוטבול, נאתכו, ורמוט וטלקיסקי. ומה שווים הקשרים הללו ללא אנטבי ודה סילבה, באדיר וטופוזאקוב.
אתה רואה את השערים של לאלא ויבואה ואינך יכול שלא להבחין שיש לך כאן עסק עם קבוצת כדורגל מאורגנת וזהירה מצד אחד, אבל שמחה והרפתקנית מצד שני. כבר אין את הפחד למסירה מתוחכמת או לכדור אחרון ספקולטיבי. הכל נלקח בחשבון. ואיזה שער יפה ומתכונן יותר, זה עם הסיבוב א-לה גרד מילר של לאלא או המסירה של אניימה ליבואה בדרך לשני?
מכבי ת"א? ירחם השם. הכל שם הפוך. ג'ונסון ממשיך לקבל אשראי שראוי לבדיקה מעמיקה על מה ולמה. מלול
מיובש על הספסל ללא כל סיבה הגיונית. נמני מבצע אקספרימנטים על גבם של שחקנים צעירים ואוהדים שפוטים, ומאור בוזגלו מוחלף בפזיזות. כי גם אם בוזגלו היה חלש מאוד אתמול, אפשר היה להשאיר אותו על המגרש בשם אותה תקווה שבפעולה אחת הוא מסוגל להכריע משחק. לעומת ג'ונסון, למשל, שבאלף פעולות ממשיך לגרום נזקים לקבוצתו.
וכן, אפילו שער חוקי למהדרין של ג'אן פסלו לצהובים, שעדיין חוגגים את הזכייה ההיסטורית בגביע הטוטו.
נא להמתין לטעינת התגובות
