ללא זהבה גלאון – לא תהיה למרצ תקומה

מרצ בלי אישה היא ממש כמו ליברמן בלי גזענות: מפלגה שוויתרה על אחד מדגליה העיקריים. מקומה של גלאון בכנסת הוא חיוני

עו''ד מיכל עדן | 18/2/2009 14:03

פרופיל זהבה גלאון, חיים אורון

מרצ היא המפלגה שהביאה את בשורת המאבק לשוויון בין המינים לפוליטיקה הישראלית. שולמית אלוני, שייסדה את רצ בשנות ה-70, הייתה הראשונה שהעלתה למודעות ציבורית ויזמה יחד עם התנועה הפמיניסטית - מרשה פרידמן ורות רזניק - פעילות פרלמנטרית בנושאי שוויון, הפליה, אלימות נגד נשים, וכמובן החלה את המאבק נגד חוקי האישות הכופים על נשים את שירותי הממסד הדתי המפלה. מאז ברצ ובמרצ נושא השוויון בין המינים היה אחד הנושאים המרכזיים של מחנה השמאל.

- יש מי שחושב הפוך: המדינה תשרוד גם בלי זהבה גלאון

חשוב להבהיר שלא מדובר במלחמה פנים-מפלגתית בין קוראי "ג'ומס תישאר" לבין אלו הקוראים לו להתפטר. זה לא מאבק פרסונלי בין תומכי ג'ומס למחנה זהבה, אלא על דרכה של מרצ, על עקרון השוויון בין המינים שעומד בבסיס מצעה של המפלגה. אני מאמינה שללא זהבה גלאון, לא רק בגלל היותה אישה, אלא בגלל היותה אישה פמיניסטית, לא תהיה למרצ תקומה מהמפלה הקשה שספגה בבחירות.

כיושבת ראש פורום הנשים של מרצ, התנגדתי למיזוג שהציע יו"ר מרצ, ח"כ חיים (ג'ומס) אורון עם אנשים מהתנועה החדשה כי הוא פגע בייצוג הנשים במרצ. חברותיי ואני התרענו ואמרנו שאין שום סתירה בין צירוף אנשים חדשים לבין הקפדה על הבטחות הייצוג שהיו בשורה שהביאה מרצ לפוליטיקה הישראלית. במרצ יש הבטחת ייצוג של 40 אחוזים לכל מין, כך שבכל חמישייה היו צריכות להיות לפחות שתי נשים או שני גברים. ג'ומס אמר שבתנועה החדשה אין "כיסא נשי", וביקש להתפשר על העקרונות כדי להרחיב את השורות.

השורות דווקא הצטמצמו, וכך יצאה זהבה גלאון מהרשימה, ולראשונה מאז היווסדה אין למרצ נציגה בכנסת. מרצ בלי אישה היא ממש כמו ליברמן בלי גזענות: מפלגה שוויתרה על אחד מדגליה העיקריים. ובמיוחד שמדובר במחוקקת הפמיניסטית החשובה ביותר שיצאה ממרצ.

זהבה לא מפחדת

קצרה היריעה מלפרט את העשייה של גלאון למען כלל ציבור הנשים בכל המגזרים, מעבר לפעילותה הרבה בנושאים אחרים. היא הייתה הכתובת הקבועה לארגוני הנשים, נאבקה בסחר בנשים, באלימות ובהטרדה מינית, באפליה בעבודה ובשכר, בייצוג נשים בפוליטיקה, בהוצאות תשלום למטפלת ועוד ועוד ועוד.

זהבה גלאון לא פחדה להיות מתויגת כמי שעוסקת גם בקבוצות המוחלשות: בנשים, בערבים בהומואים. זה מה שהפך אותה לפרלמנטרית המצטיינת ביותר שהייתה למרצ בכנסת ולמחוקקת החברתית מספר אחת. היא לא גילתה את הפמיניזם

רק כשהפך להיות רווחי אלקטורלית, כי היא הבינה באופן העמוק ביותר את משמעות הסולידריות ומאבק משותף למען זכויות האדם והאזרח. אפשר רק להצטער שחבריה לא שותפים לסולידריות כזאת כלפיה.

בכנסת הזאת, יהיו יותר נשים מאשר בכנסות קודמות. אבל לא כל הנשים מחויבות, כמו זהבה גלאון, לנשים אחרות. נכון, יש הבנה עמוקה יותר של חשיבות שילובן של נשים בפוליטיקה ובמוקדי הכח, אבל לא תמיד הנשים המשולבות תהיינה מחויבות לאחיותיהן שנשארו מאחור. לאלו שמודרות ממוקדי הכוח, ההשפעה והשכר.

הכותבת היא יו"ר פורום הנשים של מרצ