לחיצת היד שלא הגיעה לו
הערתו של נחום ברנע על כך שציפי חוטובלי סירבה ללחוץ את ידו מראה על התנשאות. למה בכלל להעמיד אותה בסיטואציה הלא נעימה הזו?
תחילתו של המאמר בסיפור לחיצת היד שלא יצאה לפועל בין ברנע לחוטובלי. וכך מתאר ברנע את פגישתו עם חוטובלי, ימים ספורים לאחר שהושבעה בכנסת: "כשפגשתי בה במקום עבודתה החדש ביקשתי ללחוץ את ידה. היא הסיגה את ידה בזריזות והותירה את ידי באוויר. האמת, הופתעתי. ידעתי שהיא דתייה, אבל לא ידעתי עד כמה". אכן מפתיע. היש רמת דתיות כזו שאינה מאפשרת ללחוץ את ידו של נחום ברנע? מילא להשמיע את דעותיה הימניות בפאנל של מועצת החכמים; אבל לא ללחוץ את ידו של חתן פרס ישראל לעיתונות? ציפי, הפעם הגזמת.
גילוי אישי קטן – אינני מקפיד על איסור נגיעה, ואין לי גם כוונה לעשות זאת בעתיד. מה לעשות, קשה לי לפתוח את הבוקר בלי ללחוץ יד של בחורה. יש כאלו שצריכים את הקפה והעיתון שלהם כדי להתחיל את היום, אני לוחץ ידיים לבחורות. במסגרת פרשנותו לאיסור הנגיעה בין גברים ונשים, הסביר ברנע כי האיסור רק מדגיש את היחס המתנשא של הגברים כלפי הנשים.
מאד מעודד לראות את רגישותו של ברנע לכבודן של הנשים. חבל רק שהוא עושה זאת באמצעות התנגחות בציבור הדתי. הרי איסור הנגיעה אינו חד צדדי. הוא חל על גברים בדיוק באותה מידה. האם חוסר הכבוד שמגלה ברנע לבחירתה של חוטובלי לא ללחוץ את ידו שונה בהרבה מאותה התנשאות עליה הוא מדבר?
חוסר הדיוק של ברנע המשיך בתלונתו על כך שבכנסת הנוכחית יש 23 חברי כנסת המייצגים מפלגות שבוחריהן דתיים, אולם בין חברי הכנסת הללו לא ניתן למצוא ולו אישה אחת. כחיזוק לחוסר ההתקדמות של הציבור הדתי, הוסיף ברנע כי אפילו הרשימות הערביות השכילו להכניס לכנסת את נציגתן הראשונה. ובכן, שוב פעם, ברנע מושך את הנתונים לכיוון הרצוי לו. אמנם בכנסת הנוכחית לא ניתן למצוא חברת כנסת באחת המפלגות הדתיות, אבל מתברר שכבר הייתה אחת כזו. ואפילו אחת מוצלחת. גילה פינקלשטיין כיהנה כחברת כנסת מטעם המפד"ל בכנסת ה-16.
גם את ההתלהבות מהפתיחות שגילו המפלגות הערביות בעניין ייצוג הנשים בכנסת אפשר לצנן במקצת. ברנע שכח לציין שחברת הכנסת המדוברת מגיעה ממפלגה ערבית חילונית, בל"ד, שחרתה על דגלה את הפרדת הדת מהמדינה. חברת כנסת ערבייה במפלגה ערבית דתית? הצחקתם אותם. גם לא עוד 50 שנים. אבל למה להתעסק בקטנות. הכל כשר כשרוצים להוכיח שהציבור הדתי מפגר בהרבה לעומת זה הערבי. ואחרי שאמרנו את זה, יש מקום להרבה יותר נציגות נשית בכנסת
לאחר שהזכיר את סדרת הטלוויזיה "סרוגים" ואת הסרט "ברוריה", כדוגמאות טובות עבור הציבור החילוני להבנת ניצני המהפכה הנשית בציבור הדתי, מסיים ברנע את מאמרו וקובע: "איפה הם לא ילמדו על ניצני המהפכה בסקטור הדתי? בכנסת". למה, נחום? בגלל שחוטובלי לא לחצה לך את היד? היא לא יכולה להיות מחוקקת נהדרת ולקדם בכנסת את מעמד האישה, גם בלי ללחוץ לך את היד? ואולי סתם היא קמה באותו יום בלי מצב רוח ולא התחשק לה ללחוץ לך ולעוד 17 אנשים אחרים את היד? הרי ברנע בעצמו רשם שהוא ידע שהיא דתייה. הוא רק לא היה בטוח עד כמה. אז למה בכלל להעמיד אותה בסיטואציה הלא נעימה הזו? סביר להניח שהמבוכה שלה הייתה גדולה אף יותר מזו של ברנע.
והנה טיפ קטן בענייני לחיצות ידיים, ובקשה צנועה בצידו. אם ברנע ירצה, אני אשמח לעדכן אותו על המקומות הרבים בהם נשים דתיות נעתרות ולוחצות ידיים גם לגברים (בעיקר בשכונות רחביה, טלביה וקטמון הירושלמיות). כל מה שאני מבקש בתמורה זה שברנע ילמד אותי לכתוב כמוהו.
נא להמתין לטעינת התגובות
