לא באה למצוא חן, באה בשם האמונה
נחום ברנע ביקש לבדוק האם ציפי חוטובלי חסרת חוליות, או בעלת אידיאולוגיה מוצקה. למרבה המזל, היא ידעה לצאת מן המבוכה ועמדה על שלה
פרופיל ציפי חוטובלי
לפני כשנה, תיארה כותבת באחד מערוצי היהדות התלבטות דומה. רגע לפני שעלתה לקבל תעודת גמר רצתה אפרת שפירא-רוזנברג לחסוך את "מספר שניות המביכות ביותר, בהן היד חצי מושטת וחצי לא, חצי מחליטה, חצי מתחרטת" והחליטה לעלות לבמה "ביד מושטת וללא היסוס".
שפירא-רוזנברג, מנהלת בית הספר "פלך השרון" המיועדת, רצתה לחסוך את חלקיק השניה של ספק מבוכה, ולכן החליטה - לאחר מחשבה - להושיט את היד
בעצמה. כל כך חשוב היה לה למצוא חן, להיות חלק מכולם, עד שהעדיפה לוותר על אמונתה מראש. היא עמדה לקבל תעודה מטעם "מכון מנדל למנהיגות" אך נכשלה במבחן המנהיגות הראשון.
מולה, עומדת תפיסת העולם של חוטובלי, כדוגמה למי שכורכת כבוד לזולת עם כבוד עצמי. בשבריר השניה שבה היתה צריכה הח"כית הטריה להחליט, היא הבינה שברנע אינו רוצה לכבדה, אלא לבחון אותה. היא ידעה שהיד אינה מושטת לשלום, אלא נשלחת על מנת לפגוע. ברנע כותב "ידעתי שהיא דתייה, אבל לא ידעתי עד כמה" אבל למעשה התכוון לומר "ידעתי שהיא דתייה, ורציתי לבדוק עד כמה".
ברנע אינו תמים. מי היא חוטובלי? האם היא מאותם חסרי החוליות של "קדימה", המתפארים בחוסר האידיאולוגיה שלהם, או בעלת אידיאולוגיה מוצקה, שאינה מחפשת למצוא חן אלא באה בשם האמונה? זה מה שביקש ברנע לבדוק. באותו חלקיק שניה ידעה חוטובלי לצאת מן המבוכה ולהחזיר לו בדיוק באותה המטבע. לא הדתיות עמדה כאן למבחן, אלא האמונה בדרך.
נא להמתין לטעינת התגובות
