שמחה רבה - ביבי הגיע, פגרת הפסח נכנסה
רובי ריבלין החליף את דליה איציק על כס היושב ראש בעוד השרים היוצאים גררו את רגליהם אל עבר הגלות בחיק האופוזיציה. הנבחרים
חילופי שלטון ומינוי לתפקיד של שר הם משאת נפשו של כל פוליטיקאי. הייתם צריכים לראות השבוע את צהלת המנצחים לעומת תוגת המפסידים. אלה שעד אתמול היו שרים ונאלצו להיפרד מכורסאות עור הצבי נראו אבלים וחפויי ראש, כמי שחרב עליהם עולמם. לעומתם, נראתה החבורה המנופחת והגדולה של שרים, חלקם "שרים לשום דבר", כפי שלבני הטיבה להגדיר בנאום הבכורה שלה כראש האופוזיציה, באופוריה של ממש.
חילופי השלטון קיבלו ביטוי סמלי כאשר השרים היוצאים התבקשו על ידי יושב ראש הכנסת לפנות את שולחן הממשלה ולעבור לספסלים האחוריים. חלקם עשו זאת ברגליים כושלות ובפנים של תשעה באב, אבל גם המפסידים יכולים להתנחם בדבר אחד: שוב הוכח שהפוליטיקה היא כמו גלגל, יום אחד אתה למעלה, יום אחד אתה למטה.
מנחם בגין חיכה 40 שנה כדי להגיע לשלטון, לנתניהו לקח פחות כדי לחזור אל הגה השלטון. איזה קאמבק מרשים הוא עשה. לאחר שהנהיג את הליכוד להתרסקות, הפך אותה למפלגה זניחה בת 12 מנדטים ונחשב כמעט לבר מינן פוליטי, ביבי חוזר בענק.
חילופי השלטון מסמלים משהו נוסף, את זילות מעמדו של חבר הכנסת. איזה אסון, איזה יום שחור לח"כ שלא קיבל שר או סגן שר ונשאר רק ח"כ פשוט, רחמנא ליצלן. לעיתים זה נשמע כאילו מדובר בפועל שחור שעובד עם טוריה בפרדס, כאילו שכחנו שעד יום הבחירות נלחמו אלפי אנשים בחירוף נפש ממש, עשו ימים כלילות, השקיעו מיליונים על גבי מיליונים ואפילו משכו את החסכונות של בני המשפחה (כמו אצל אפרים סנה הנבעך), כדי לזכות בכסא המיוחל של חבר כנסת.
נכון,
חבר כנסת "פשוט" אבל חרוץ, שקדן ונמרץ יכול לקדם דברים, להזיז דברים ולזכות לבולטות תקשורתית ופוליטית הרבה יותר משר לשום דבר או מסגן שר וירטואלי, ודי אם נציין את גלעד ארדן, גדעון סער, שלי יחימוביץ ודב חנין כדי להבין במה דברים אמורים.
כשמכשיר הזימונית והדואר האלקטרוני החלו לפלוט בקצב הולך וגובר את תגובות ההיסטריה והפאניקה של פוליטיקאים המבקשים לשדר פחד ובהלה מפני שר החוץ החדש, אביגדור ליברמן, בעקבות הופעתו הבלתי נשכחת בטקס חילופי שרי החוץ, נזכרתי בסרט "הרוסים באים, הרוסים באים", קומדיה אמריקנית משובחת בכיכובו של שחקן האופי הנהדר אלן ארקין, על צוללת רוסית שנתקעת על חופי ארצות הברית ומלחיה יורדים לחופו של יישוב נידח, ומעוררים בהלה.
"הרוסים באים, הרוסים באים", קרא בסרט שוטה הכפר שרץ בסמטאות והזעיק את חבריו להגן על המולדת. נראה לי שהתגובות על דברי ליברמן מוגזמות ביותר. ליברמן הוא לא "אריסטוקרט" רך דיבור שגדל בבית אנגלו-סכסי כמו בוז'י הרצוג. ליברמן הוא גם לא ציפי לבני או דן מרידור, שניים שגדלו כנסיכים בליכוד ויודעים הדר ז'בוטינסקאי מהו.
ליברמן נולד בקישינב והסגנון שלו הוא סגנון סובייטי, פוטין לעניים או למתקדמים, תלוי בעינו של המתבונן. ליברמן אומר בעברית את מה שהוא אמר לבוחריו ברוסית. דבר אחד קשה לומר עליו, שהוא אינו אומר דברים ברורים. הסגנון שלו הוא אומנם של דיפלומט מתקופת המלחמה הקרה בין הגושים, אבל אם בוחנים את דבריו לעומק נראה לי שהפחד ממנו הוא מעבר לכל פרופורציה.
כך למשל בנאום הכניסה למשרד החוץ, ליברמן אמנם קבר בהבל פיו את תהליך אנאפוליס (אגב כמה מבין הקוראים יכולים לומר עכשיו, בשליפה מהמותן ובלי לחפש בויקיפדיה, מה זה תהליך אנאפוליס?) אבל באותה נשימה אמר כי הוא מחויב למפת הדרכים, מפה שמובילה בסופו של דבר לתוצאה של שתי מדינות לשני עמים, אם יתמלאו כל התנאים הנלווים כמו הפסקת הטרור וכדומה.
אפילו ממשל אובמה לא מתלהב מהצהרת אנאפוליס, אז למה צריך לעשות במכנסיים כשליברמן אומר זאת? ליברמן הוא לא דיפלומט, לא בוגר קורס צוערים וגם לא היה חניך בקורס לנימוסים והליכות של חנה בבלי. את הממשלה צריך לבחון אך ורק על פי מעשיה ולא על פי הפולקלור של ליברמן, ואם רוצים הוכחה לכך, הנה התגובה ששחרר הסמן הימני של הכנסת, ח"כ מיכאל בן ארי (האיחוד הלאומי): "ליברמן מקבל את תוכנית מפת הדרכים, משמעותה גירוש יהודים מבתיהם. ליברמן מתחפש לזאב עם לב של כבש".
אם מישהו היה אומר לנו לפני הבחירות ששר האוצר יהיה יובל שטייניץ אפילו לא היינו צוחקים מהבדיחה. שטייניץ הוא בכלל פילוסוף שכתב כמה ספרים לא רעים בתחום, ביניהם אחד שנקרא "טיל לוגי לאלוהים ובחזרה". המינוי שלו לשר האוצר נראה כמו ניסוי שיגור של טיל לוגי לאלוהים ובחזרה.
לטובת כולנו כדאי מאוד שהשיגור לא יתברר אחר כך כשיגור נפל. שטייניץ אדם מאוד נבון עם יכולות למידה מוכחות. העובדה שהוא נכנס לתפקיד בדחילו ורחימו עם חששות לא קטנים, כפי שהתוודה בפני השבוע במזנון הכנסת, רק עומדת לזכותו. עם הגיבוי של ראש הממשלה ועזרתו הנדיבה של סטנלי פישר, נגיד בנק ישראל ואחד הכלכלנים המוכשרים בעולם, הוא עוד עשוי להפתיע.
כשרובי ריבלין נבחר השבוע פה אחד בתמיכת 90 חברי כנסת לתפקיד יו"ר הכנסת ה-18, ניגשו אליו עשרות ח"כים מכל סיעות הבית ללחוץ את ידו בחום ולטפוח על שכמו. מי שהתעלמה ממנו במפגיע הייתה יושבת ראש הכנסת היוצאת, דליה איציק, שהפנתה אליו את גבה, כמי שמתעלמת לחלוטין מחגיגת הברכות המתרחשת ממש לידה, ובחרה לשקוע לפתע בשיחה ערה עם שכנה לספסלי האופוזיציה, צחי הנגבי. לא יפה.
הדבר לא נעלם גם מעיניו של ריבלין עצמו ולאחר מתקפת החיבוקים והנשיקות, כשנקרא להצהיר אמונים מעל הבמה ולתפוס את שרביט הניהול, הוא עשה מעשה, ניגש אל איציק, חיבק אותה ונישק אותה במחווה של מנצחים.
ואפרופו איציק, השבוע התבשרנו סופית על מות גזירת הג'ינס עליה היא הכריזה עם כניסתה לתפקיד יו"ר הכנסת ה-17. ריבלין הורה לקצין הכנסת לאפשר כניסה למשכן בג'ינס, אך לא בסנדלים. עם זאת הפנה ריבלין בקשה לציבור כי מי שבוחר להגיע בג'ינס שיגיע במכנס מכובד לא מרופט ולא קרוע.
ח"כ זאב בוים, עד לאמצע השבוע שר בממשלה היוצאת, הציע השבוע, לנוכח גודלה המאיים של הממשלה החדשה, לשנות את סדרי הישיבה במליאה. חברי הכנסת ישבו ליד שולחן הממשלה ואילו השרים וסגני השרים ישבו במליאה, כדי שלא יהיה להם צפוף. יש בזה משהו. למעלה מרבע מחברי הכנסת עוברים לעבוד ברשות המבצעת . הקואליציה נותרת ללא חברי כנסת שיעשו בשבילה את העבודה הפלרמנטרית.
כדי להתגבר על המצוקה העלתה הקואליציה רעיון חדש: סגני השרים יקבלו זכות השתתפות והצבעה בדיוני ועדות הכנסת. ההצעה מאוד בעיתית מכיוון שסגן שר, שלעיתים הוא מנהל מיניסטריון שלם, הוא חלק מהרשות המבצעת. לתת לו זכות הצבעה בוועדה פוגע בעקרון הפרדת הרשויות. יו"ר הכנסת, ריבלין, מציע על כן שסגן שר יקבל זכות הצבעה רק בוועדה שאינה עוסקת בענייני משרדו.
ועדת הכספים אישרה השבוע את מינויו של עו"ד דן לנדאו לתפקיד מנכ"ל הכנסת. לנדאו, שהיה יו"ר מטהו של ראובן ריבלין בעת שזה כיהן כיושב ראש הכנסת ה-16, עמד בראש פרויקט הקמת ערוץ הכנסת (ערוץ 99) החל משלב הקונצפטואלי, דרך תהליך החקיקה של חוק השידורים לכנסת, ועד גיבוש הליך לבחירת זכיין משדר ועד להשקת שידורי הערוץ (מאי 2004).
בתפקידו הבא שימש כיועץ בכיר לשר התקשורת וריכז בין השאר את הפעילות המיניסטריאלית והמקצועית מול גורמי משרד התקשורת, הממשלה, הכנסת ושוק התקשורת הישראלי. בשנים האחרונות עסק בשוק הפרטי בייצוג משפטי בתחום המשפט המנהלי והציבורי (בג"ץ), בפרויקטים בתחום התקשורת. עו"ד דן לנדאו נשוי ואב לארבעה ילדים והוא מחליף בתפקיד את אבי בלשניקוב, שעבר לשמש כמנכ"ל משרד מבקר המדינה.
נא להמתין לטעינת התגובות
