זמנים קשים בניו יורק: האם הטיימס ישרוד?
מועד ההלוויה כבר נקבע: כתב העת האמריקאי אטלנטיק מעריך כי העיתון החשוב בעולם - הניו יורק טיימס - ייסגר כבר בחודש הבא. האם העיתון ששרד את 1929 יעבור בשלום את 2009?
פרסום הדברים באטלנטיק, הנחשב לירחון היוקרתי ביותר בארצות הברית, מקשה על הקורא להתעלם ולפטור את ניתוחו המפתיע של הרשורן בהינף יד. "זה בהחלט מתקבל על הדעת", הוא כותב. "דוחות שפרסם הניו יורק טיימס בחודש אוקטובר הצביעו על כך שאם לא ייעשו שינויים קיצוניים בחמשת החודשים הבאים, יגיעו חובות העיתון ל-400 מיליון דולר, בנוסף ליותר ממיליארד דולר בחוב שכבר קיים במאזנים".
העתיד לא נראה טוב", מסביר הרשורן ומציע לקוראים להתחיל להתרגל לרעיון של עולם ללא הניו יורק טיימס. רק לפני כמה חודשים כתב הניו יורק טיימס באחד מדוחותיו הכספיים כי "בהתבסס על שיחות שניהלנו עם הלווים שלנו, אנחנו מעריכים שנוכל להתמודד עם החוב". את הרשורן, מתברר, התחזית האופטימית הזאת לא ממש הרשימה. "אנחנו מעריכים שנוכל להתמודד עם החוב?", הוא שואל בפליאה, "מעריכים?!". על אף כל אלה, מדגיש הרשורן כי סיכויי הכחדתו של העיתון קטנים, אך הוא מדגיש ומסביר כי אם חפץ חיים הוא - הרי שעל העיתון הוותיק לעבור בחודשים הקרובים "שינויים משמעותיים וטראומטיים".
השינוי הגדול והממשי ביותר, להערכתו, יהיה סגירת מהדורתו המודפסת של העיתון ומעבר לעיתון אלקטרוני בלבד, תהליך שלדבריו יחול בסופו של דבר על מרבית העיתונות הכתובה בארצות הברית ובעולם כולו. "מותו של הניו יורק טיימס, או לפחות של מהדורתו המודפסת, יהווה רגע סמלי קשה, ומכה אנושה לעיתונות האמריקאית. אבל האם מדובר באסון לטווח הארוך? אולי לא".
יש היום לפחות מיליון בני אדם - מספר קוראי העיתון בימי חול - שלא ישמחו לשמוע את הערכתו של הרשורן, ובטח שלא את השלווה שבה הוא מתייחס לסגירה אפשרית של העיתון. אלא שגם אם מיליון בני אדם לא טועים, כדבר הפתגם הידוע, ספק גדול אם יש בכוחם להחזיק את העיתון שחווה בשנים האחרונות ירידה במספר קוראיו. לעומת זאת, כ-15 מיליון גולשים מדי חודש הופכים את אתר האינטרנט של הניו יורק טיימס לאתר החדשות החמישי בפופולריות שלו בארצות הברית. אלא שמעבר למהדורה אלקטרונית בלבד יוביל לירידה דרסטית בהכנסות מפרסום וייאלץ את הנהלת העיתון, כפי שמעריכים המומחים, לקצץ כ-80% מכוח האדם שלו, מה שיביא באופן טבעי לירידה באיכות המוצר לאחר שהפך העיתון שם נרדף ל"איכות עיתונאית".
מאז נוסד בשנת 1851 והספיק לזכות ביותר פרסי פוליצר מאשר כל עיתון אחר (98), היה הניו-יורק טיימס הרבה מעבר לעיתון חדשות. כל מי שחי אי פעם בניו יורק יודע שתושביה מתחלקים לשניים, אלו שקוראים את הניו-יורק טיימס ואלו שלא. החלוקה בין שתי הקבוצות איננה רק ביטוי של טעם אישי שונה. הניו-יורק טיימס נחשב עיתון לאנשים משכילים, ויותר מכך, הוא נחשב קודם כל לעיתונם של העשירים ובני המעמד הגבוה. ברכבת התחתית של ניו-יורק ניתן להבחין בנקל בהבדל - לובשי חליפות היוקרה אוחזים בעיתון המסורבל, בשעה ששאר הנוסעים קוראים את המקומונים דוגמת דיילי ניוז וניו-יורק פוסט.
לא מזמן העלה העיתון את מחירו מדולר לדולר וחצי בימי חול, ולארבעה דולרים ביום ראשון - צעד שלא מנע ממרבית קוראיו האמידים לעבור לעיתונים אחרים. כמו מעמדו ומחירו, גם פריסתו ומבנהו של העיתון לא מזכירים בשום דבר אף עיתון אחר. בהתמקדותו בסיפורי צבע מרחבי העולם קורא הטיימס תיגר על שאר עיתוני העולם בשל פריסה ייחודית, שדוחקת את החדשות המקומיות לעמודיו האחוריים של העיתון. בניגוד לדיילי ניוז ולניו-יורק פוסט, שסיפורי גירושים עסיסיים ופרשיות רכילות מבית מדרשן של בריטני ספירס או פריס הילטון הם לחם חוקם, בעמוד השער של הניו-יורק
עם מיליון קוראים מדי יום, הניו-יורק טיימס הוא אולי העיתון הנחשב ביותר בעולם, אבל רחוק מלהיות הנקרא ביותר. גם בארצות הברית הוא מדורג הרבה מאחורי יו.אס.איי טודיי והוול-סטריט ג'ורנל. הירידה שחווה העיתון במספר קוראיו, ובעיקר הירידה הגדולה בהכנסות מפרסום וממודעות - במקביל למשבר הכלכלי החמור שחווה ארצות הברית - הפכה את כושר הישרדותו של העיתון למוטל בספק. שמועות בדבר רוכשים פוטנציאליים לניו-יורק טיימס מתפרסמות בכלי התקשורת המקומיים השכם והערב לצד דיווחים רבים בדבר מצבו הכלכלי המעורער.
רק לפני כחודשיים פרסמה קבוצת טיימס, שבבעלותה 18 עיתונים נוספים בארצות הברית, על הפסדים חסרי תקדים של 48% ברווחי הרבעון האחרון של 2008. חודש קודם לכן דיווח הטיימס כי בעקבות מצבו הכלכלי הקשה של העיתון שוקלת החברה למכור אותו.
רוכש פוטנציאלי, ששמו שב ועולה בהקשר זה, הוא המיליארדר המקסיקני קרלוס סלים, שרכש בספטמבר האחרון 6.4% ממניות החברה בעבור 120 מיליון דולר. בינואר האחרון פרסמה החברה הודעה שלפיה העניק לה סלים הלוואה על סך רבע מיליארד דולר בתמורה להטבות עתידיות.
רק לפני שבועיים הודיע העיתון על פיטוריהם של 100 עובדים, ובמקביל על קיצוץ רוחבי של 5% משכרם של הנותרים. בנוסף הודיעו בהנהלה על השהיית מתן הדיווידנדים לבעלי המניות, לראשונה מאז הפך העיתון לציבורי, בשנות ה-60'. השהיית הדיווידנדים, התקבלה לאחר ששלושה חודשים קודם לכן קיצצה הנהלת העיתון את גובהם ב-74% ל-6 סנטים למניה. בעלי המניות חוו מכה קשה ב-2008, כשמניות העיתון צנחו ב-55%. בנוסף לכל אלה קיצץ העיתון גם בעמודים עצמם, כאשר לפני שנה וחצי קוצץ רוחבם מ-34 ל-30 ס"מ.
בחודש ינואר האחרון, לראשונה מאז היווסדו, חתם העיתון חוזה על מכירת שטח פרסום בעמוד השער שלו. מי שנהנית מההזדמנות היא רשת CBS, שתופיע בתחתית עמוד העיתון בשנה הקרובה. אולי הדוח שפרסמה לאחרונה הנהלת העיתון, שהצביע על ירידה של 21% בהכנסות החברה מפרסום בחודש נובמבר האחרון לעומת השנה שקדמה לו, הוא זה שהוביל למהלך. התפתחות מפתיעה נוספת התרחשה רק בשבוע האחרון, כשהנהלת החברה איימה לסגור את עיתון הבוסטון גלוב, אחד העיתונים הנחשבים ביותר בארצות הברית וספינת הדגל של החברה.
בשעה שהרשורן ומומחים נוספים בענף התקשורת מעריכים כי סגירה אפשרית של מהדורתו המודפסת של הניו-יורק טיימס היא רק שאלה של זמן, יש גם מי שמציעים פתרונות יצירתיים אחרים. בטור שפורסם בעיתון לפני חודשיים טענו דיוויד סוונסן ומייקל שמידט, שני מומחים לכלכלה מאוניברסיטת ייל, כי לא מדובר בתהליך סופני. לדבריהם, שינוי הגדרתו של העיתון מחברה מסחרית למוסד ללא כוונות רווח (מלכ"ר) הוא האפשרות היחידה להמשך קיומו, בדומה לאוניברסיטאות ולקולג'ים מקומיים, כפי שהם מסבירים בטור: "ההכנסות מפרסומות באתר האינטרנט של העיתון אינן מספיקות להחזיק עיתון חזק. הפיכת העיתון למלכ"ר תהפוך אותו לעוגן בחיי האמריקאים, שיעניק לו יציבות ויאפשר לו לשרת בצורה טובה יותר את קוראיו".
בנוסף מסבירים השניים כי שינוי מבנה העיתון ישחרר אותו מלחצים כלכליים מצד מפרסמים ובעלי מניות, ויעניק לו את האפשרות לדווח באופן בלתי מוטה. מי שאמורים להוביל את המהפכה בעיתון ולאפשר את קיומו הבלתי מסחרי, כפי שמסבירים השניים, הם אותם אנשים "עשירים ומשכילים", המייצגים את קוראיו של הניו-יורק טיימס. "נדבנים משכילים חייבים לפעול ומיד", הם כותבים בסוף הטור, "אחרת מרכיב חיוני בדמוקרטיה האמריקאית עלול להפוך ללא רלוונטי".
סגירתו האפשרית של הניו-יורק טיימס, או לפחות של מהדורתו המודפסת, תצטרף בסופו של דבר לסגירת שורת עיתונים אמריקאים שחוו בשנה האחרונה תהליכים דומים. רק לפני חודש התעסקו בהרחבה כלי התקשורת בארצות הברית בסגירתו של סיאטל פוסט אינטליג'נסר, שעבר למהדורה אלקטרונית בלבד. זאת לאחר ששלושה שבועות קודם לכן נסגר רוקי מוונטיין ניוז של דנבר קולורדו.
שני עיתונים נוספים, שניצבים בפני סכנת סגירה ונחשבים לאבני יסוד בעיתונות האמריקאית, הם הלוס אנג'לס טיימס - העיתון הרביעי בגודלו בארצות הברית - והסן פרנסיסקו כרוניקל, שניצב במקום ה-12. מי שיכולה להיחשב לבית הקברות של העיתונות המודפסת היא מישיגן, שם הודיע לפני שבועיים אן ארבור ניוז על סגירת המהדורה המודפסת לאחר 174 שנים. במקביל הודיעו שלושה עיתונים נוספים - פלינט ג'ורנל', הסאגינאו ניוז' והביי סיטי טיימס - כי מ-1 ביוני יעברו למהדורה מצומצמת של שלושה עיתונים בשבוע.
מי שבכל זאת מחפש סימן מעודד לעיתונות האמריקאית, יכול למצוא אותו בסקר מקיף שערכה לאחרונה חברת הסקרים פיו. הסקר, ששאל מהיכן מקבלים האמריקאים את החדשות שלהם, מצא כי 48% מהנשאלים ציינו את העיתונים המקומיים. לעומת זאת, 68% מהנשאלים ציינו את ערוצי החדשות המקומיים כמקור המידע העיקרי, לעומת 31% שציינו את האינטרנט.
נא להמתין לטעינת התגובות
