השמועות על מותם: המשבר בעיתונות הגיע גם לבריטניה
אפילו בריטניה, ממלכת העיתונות הכתובה, מחפשת את דרכה, והסאן, הטבלואיד המפורסם ביותר בעולם, איבד יותר מ-400 אלף קוראים. זה לא מפריע לעיתונים מכובדים יותר לאמץ את עמוד 3 של הצהובון
הניו יורק טיימס והוושינגטון פוסט, ספינות הדגל של העיתונות האמריקאית והעולמית, הודיעו כבר על גלי קיצוצים. משפחת סולצברגר, ששולטת בניו יורק טיימס, מתכננת לפטר 100 עובדים ולבצע הפחתת שכר רוחבית של 5%. העיתון החל למכור חלק מנכסיו, כולל חלק מהבניין שבו הוא יושב. גם בוושינגטון פוסט מתכוונים להציע פרישה מוקדמת לעשרות עד מאות עובדים. הנתונים האחרונים מצביעים על נפילה דרמטית של 25% בהכנסות מפרסום בעיתונות האמריקאית בשנה האחרונה, אחרי נפילה מצומצמת יותר בשנה שעברה.
קבוצת הרסט, אחת המוציאות לאור הגדולות, הודיעה על כוונתה לסגור או למכור את אחד העיתונים החשובים בארה"ב - הסן פרנסיסקו כרוניקל, בגלל הפסד של יותר מ-50 מיליון דולר בשנה. מו"ל גדול נוסף, טריביון, שאחראי בין היתר לשיקגו טריביון - כבר הגיש בקשה להגנה מפשיטת רגל.
בבריטניה, ממלכת העיתונות הכתובה, נרשמה ירידה של 20% במספר הקוראים בעשור האחרון ושל כ-20% בתקציבי הפרסום. יותר מ-50 עיתונים נסגרו בשנה האחרונה, ויותר מ-500 עיתונאים בריטים איבדו את מקום עבודתם תוך שבועות. מ-1998 איבדו העיתונים הבריטיים יותר משני מיליון קוראים. אפילו הסאן, הטבלואיד המפורסם ביותר בעולם,
סר מרטין סורל, מנכ"ל WPP, חברת פרסום ענקית שמפרסמת בכ-70 מיליארד דולר בכל שנה, מדווח על ירידה של עד 30% בפרסום מודעות לוח פשוטות של דירות, מכוניות ודרושים - הלחם והחמאה של הענף. "לצורות הפרסום החדשות, אונליין, יש השפעה עצומה ודרמטית", אמר באחרונה סורל לבי.בי.סי.
בדטרויט, העיר העשירית בגודלה בארצות הברית, יגיעו העיתונים היומיים אל הבתים רק כמה ימים בשבוע. בשאר הימים הם יודפסו במהדורה מצומצמת שתחולק בחינם ברחובות. כמו כן, עולה יוזמה חדשה בסנאט, שמציעה לגונן על תעשיית העיתונות, ממש כפי שמסייעים לתעשיית הרכב כיום.
התעשייה חווה את הסופה המושלמת, למרות שהשמועות על מותה מופרזות. יש שווקים, כמו אסיה, שבהם הפוטנציאל שלה דווקא מתרחב. אפילו במדינה מפותחת כמו אוסטרליה נהנים העיתונים מהתקופה הטובה בתולדותיהם: 30% מהציבור האוסטרלי מקבלים את החדשות שלהם רק מהמדיה המודפסת. סקרים אמריקאים מגלים כי עדיין יותר מ-100 מיליון אמריקאים קוראים עיתון בכל יום, ויותר מ-115 מיליון קוראים את עיתוני סוף השבוע - יותר ממספר האמריקאים שצפו בסופרבול האחרון בטלוויזיה.
בעולם האינטרנט ביססו העיתונים את מעמדם הסמכותי כספקי חדשות בינלאומיים, ובכוחם לפנות לקהל חדש, והם אינם מוגבלים עוד בהפצת המוצר הפיזי עצמו. שני שלישים מגולשי אתר הגרדיאן הבריטי, למשל, באים מחוץ לבריטניה. העורך הראשי של העיתון, אלן רוסברידג’ר, מסביר שזו בדיוק המטרה: “אנחנו עולים על הרדאר של קוראים בארה”ב ומתחברים לשוק העשיר בעולם". במילים אחרות, הבעיה של העיתונים היא לא כל כך איבוד הקוראים, אלא בעיקר אובדן המפרסמים.
ויש עוד בעיה: כלי התקשורת, חלקם בשל אינטרסים, עוסקים בהתלהבות רבה במותה של העיתונות - ומייצרים כך, לטענת רבים, נבואה שמגשימה את עצמה. רוברט פיקארד, עורך כתב עת לחקר התקשורת האמריקאית, אמר כי ”מוציאים לאור ועיתונאים הפכו לאויבים הכי גדולים של עצמם. הם מסתובבים בכל מקום, אומרים שהשמים נופלים וגורמים למצב להיראות רע יותר מכפי שהוא”.
אקסל שפרינגר, אחד המו”לים הגדולים בעולם, המחזיק בין היתר בבילד הגרמני, דיווח החודש למרבה הפלא על רווח שיא בשנה החולפת - הגבוה ביותר ב-62 שנים. מנכ”ל אימפריית שפרינגר, מתיאס דופנר, אמר שהוא מעוניין ברכישת עיתונים נוספים, בגרמניה, במזרח אירופה ואפילו בארה”ב. “אני לא מאמין בסוף העולם ואני לא מאמין בסופה של העיתונות”, אמר דופנר לטריביון.
בינתיים יש לא מעט ניסיונות למציאת פתרון: בארה”ב יש גאדג’ט חדש בשם “קינדל” - מכשיר שמיועד לקריאה ומאפשר קניית ספרים ואחסונם - וגם רכישת מינוי על עיתונים כמו הוול סטריט ג’ורנל והטיימס.
רבים מהעיתונים החלו לאמץ טקטיקות הישרדות עקשניות. בבריטניה נוקטים עיתוני האיכות שורה של צעדים להגדלת התפוצה וההכנסות, לא רק באמצעות מעבר מפורמט ברודשיט הרחב אל הטבלואיד, אלא גם בטכניקות שהושאלו מהצהובונים. הכל כדי לפנות לקהל צעיר ולנגוס בקוראי העיתונים הפופולריים. כך, למשל, הדיילי טלגרף הקדיש את עמוד 3 בשבוע שעבר לעיסוק בהרחבה במורה בתיכון שפרסמה באינטרנט תמונות שלה בתחתונים.
דרך התמודדות נוספת, הבסיסית אבל גם היקרה ביותר, היא לתת יותר תוכן ולהוציא מוספים כמו גננות וגולף המיועדים לקהלים ספציפייים. אך כדי להתמודד עם העלויות, העיתונים העלו את מחיריהם - צעד מסוכן כשלעצמו. הפתרון נמצא במתן שוחד: העיתונים הבריטיים מחלקים לקוראיהם מתנות בעלות ערך של ממש. לפעמים מדובר בשלושה סרטי די.וי.די שמצורפים לעיתון שבת. במסגרת זו, העיתונים חוברים לתעשייה אחרת שנמצאת שנים ארוכות במצוקה - המוזיקה. הדיסק החדש של נואל גלאגר (גיטריסט להקת אואזיס לשעבר) צורף באחרונה לטיימס.
בבריטניה, לאתרי האינטרנט של העיתונים יש משקל של כלי תקשורת מובילים, שמספקים גם עדכונים מיידיים וגם חומרי איכות. עורך הגרדיאן, אלן רוסברידג’ר, אומר כי הוא אחראי למעשה לערוץ חדשות, המשדר בין 16 ל-24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע. "אנחנו מייצרים בערך 40 שעות אודיו שבועיות ומשדרים הרבה מאוד וידיאו. יצרנו מערכת יחסים שונה לחלוטין עם הקהל שלנו”, הוא אומר.
כך נוצרת פעמים רבות “התכתבות” בין העיתונים המודפסים ובין אתרי האינטרנט שלהם. “מטרתנו היא למנוע שחיקה של המותג”, אומר עורך בכיר בפליט סטריט, "אנחנו מעודדים את הקוראים לגשת לאינטרנט ולחפש מידע משלים באתר. אם יש לנו סיפור על ההוצאות של חברי הפרלמנט, נוסיף הפניה גדולה לאתר לרשימת 10 הדוגמאות השערורייתיות”.
העיתונים נאבקים ביריב אחר באינטרנט: גוגל ניוז, שמסכם מאמרים וידיעות מאתריהם. גוגל ניוז אמנם מציג לינקים לאתרים שמהם נלקח התוכן, אבל רוב הגולשים נכנסים אל התוכן המקורי. באחרונה התחילה גוגל למכור גם פרסומות בעמודי הניוז, וכך נוצר מצב של קניבליזציה: העיתונים ושלוחות האינטרנט שלהם הם יצרני התוכן - וגוגל נהנית מהפרסומות.
בבלגיה התאגדו כמה עיתונים ופנו לבית המשפט בדרישה לאסור על גוגל ניוז לצטט אותם - וזכו. גוגל ערערה, אך בינתיים נאלצה להגיע להסדר עם סוכנויות ידיעות שמאפשרות לה להציג את התוכן שלהן תמורת כסף.
זה קרב לחיים ולמוות. באווירה המדכדכת השוררת בענף ובמקביל לידיעות על סגירת עיתונים, פשטה באחרונה “אופנה” חדשה, מו”לים פונים ישירות אל קוראיהם ומבטיחים שהעיתון שלהם לא עומד למות.
כך, למשל, נהג מרק סילברמן, סגן נשיא הטנסיאן, העיתון הגדול ביותר במדינת טנסי בארה”ב, שסבל מירידה במספר הקוראים. “אנו בטוחים שנצליח לצלוח את המיתון”, כתב סילברמן לקוראים, “אנחנו לא פושטים רגל! נסתגל לזמנים החדשים בדרכים שיספקו את ההכנסות הנחוצות לתמוך בעיתונאות שאתם רוצים וצריכים”. כמובן שהמסר יועד גם למפרסמים.
נא להמתין לטעינת התגובות
