לנעוץ סיכה בבועה הירוקה
אם ארגוני הסביבה חפצי חיים, הם צריכים לזנוח את הפעילות המיותרת ואת היח"צנות להתמקד במאבקים מול העוולות הסביבתיות הגדולות שיש בישראל
לארגון סביבה אמיתי אין שום פעילות עסקית והוא לא נתמך על ידי ממשלה או רשויות שלטון, מה שמאפשר לו חופש פעולה נרחב.
את העובדה העצובה הזו גילתי בדרך הקשה. במשך עשור אני עוסק בפעילות סביבתית והייתי זקוק לעזרה רבה, הארגון הסביבתי היחיד שבאמת סייע לי, ולא רק לי, לאורך השנים היה אדם טבע ודין.
חשפתי בפניכם את הסוד הגדול: אין בישראל ארגוני סביבה, מה שכן יש הם כמה עשרות עסקנים כושלים שמפעילים לא מעט ארגונים שעוסקים באופן בלתי פוסק ביחצ"נות ופעילות סביבתית שולית ולא אפקטיבית.
אם תבחנו את המאבקים הסביבתיים המרכזים של השנים האחרונות תגלו כי כמעט כולם הובלו על ידי קבוצה של אנשים שהתגבשו לצורך המאבק. כך בתמנע, במרינה בת-גלים, בחוף פלמחים, בתע"ש השרון ובעוד כמה וכמה דוגמאות.
לתקשורת יש חלק מרכזי בשמירה על הבלוף הזה בסוד. ארגוני הסביבה דואגים לפטם את אנשי התקשורת העצלים בסיפוריים שוליים או מקומיים ואלו מצדם לא מבקרים את ארגוני הסביבה על הזנחה של בעיות הסביבה המרכזיות של ישראל.
ארגוני הסביבה שיכללו את השיטה להבטחה לקבלת כיסוי אוהד, והם אף מענקים פרס לעיתונאיים מצטיינים, פרס פראט. מדובר באבסורד-מושא הסיקור נותן פרס למסקרים.
לארגוני הסביבה יש פרס נוסף-הגלובוס הירוק. אין כל רע שארגוני הסביבה יעניקו פרסים לפעילים שלהם, זה יפה, זה נחמד ומקובל. אבל הרעיון שארגוני הסביבה נותנים פרסים לגופים
אם נביט מי זכה בפרס בשלוש השנים האחרונות נבין למה. ב-2008 היה זה השפד"ן (הגולשים בוודאי מוחאים כפיים), ב2006 היו אלו השר גדעון עזרא (אין צורך להרחיב) ויו"ר ועדה מחוזית דרום דודו כהן (שאישר באותה שנה את כפר הנופש בעמק ססגון).
אין כאן פרס אמיתי, יש כאן אירוע יחצ"ני בו עסקני הסביבה הכושלים מתהדרים בפעילותם של ארגוניים מקומיים ופעילים מקומיים וכך יוצרים מצג שווא כאילו יש באמת פעילות מהותית ומשפיעה, זאת על מנת להצדיק את המיליונים שזורמים לארגונים הכושלים הללו.
בישראל יש לא מעט עיוותים סביבתיים חמורים שהמאבק לתיקונם מחייב להתעמת עם קבוצות אוכלוסיה בעלת השפעה. כך למשל, הפיכת הישובים החקלאיים לישובי פרברים, תרבות הצריכה או נושא מיסוי הרכב הפרטי והדלק. אך ארגוני הסביבה מעדיפים לעסוק בנושאים שוליים אבל "סקסיים" כמו מלחמה בשקית הפלסטיק, או תעלול טיפשי של כיבוי אורות שמושקע בו יותר אנרגיה ובזבז משאבים מאשר מביא לחסכון בחשמל.
אין לי התנגדות שבר רפאלי או דוגמנית אחרת תתרום להעלאת מודעות לנושא סביבתי. אבל, הארגוניים הסביבתיים כל-כך עסוקים בלהיות נחמדים ולא להרגיז אף-אחד ובעצם מתעלמים כמעט מכל בעיות הליבה בתחום הסביבה. הרבה יותר קל לדסקס בבתי קפה אופנתיים עם אנשי תקשורת על גורלם המר של דובי קוטב תוך לגימת אספרסו ירוק, מאשר להתעמת עם אנשי דת בנוגע לריבוי ילדים.
אם ארגוני הסביבה חפצי חיים, הם צריכים לזנוח את הפעילות המיותרת. את ענייני החינוך יש להשאיר לגופים ורשויות שעוסקים בחינוך, את המחקר להשאיר לגופי המחקר, את פעילות הקהילה להשאיר לגופים אחרים. ואז הם יוכלו להתמקד במאבקים מול העוולות הסביבתיות הגדולות שיש בישראל.
כפי שאני מכיר את הארגוני הסביבה זה לא יקרה, הם עצלים מידי ומכורים לזרקורי התקשורת. לכן אם באמת יהיו אנשים מבין מקבלי החלטות שירצו להביא לשינוי ירוק אמיתי הם צריכים לקחת בעירבון מוגבל את הדברים של ארגוני הסביבה.
את המאמר המלא ניתן לקרוא בבלוג של דרור עזרא.
נא להמתין לטעינת התגובות
