מאבות המזון: מייקל פולן, מנהיג תנועת המזון החדשה
הנשיא אובמה ציטט את המאמר המכונן שלו מהניו-יורק טיימס. תעשיית המזון הקימה לובי נגד חלוקת ספרו. תפיסת העולם שלו פשוטה: תאכלו אוכל אמיתי, לא יותר מדי, עם דגש על ירקות ופירות ופחות בשר. עסק ירוק
בחג השבועות מתרכזים בדרך כלל במוצרי חלב, אבל הפעם החלטנו להרחיב את היריעה ולהפגיש אתכם עם האיש שרבים רואים בו את המנהיג של תנועת המזון החדשה – האורגנית, המקומית, הידידותית לסביבה, הבריאה ושאר מילות התואר שלא בדיוק מאפיינות את תעשיית המזון העכשווית. גבירותי ורבותי, מייקל פולן.
אם מישהו בתעשיית המזון חשב פעם שהפרופסור לעיתונאות המקריח והממושקף מברקלי, שנראה כמו אב-טיפוס של ליברל אינטלקטואל קלאסי, הוא לא יותר מנודניק קשקשן שמעטים קוראים מה שיש לו להגיד ושאפשר להתעלם ממנו, הרי שהיום אף אחד כבר לא חושב כך. נהפוך הוא. היום הם כבר מנסים לצנזר אותו.
כן, צנזורה. ועוד באקדמיה. בפרשייה שהתפוצצה בשבועות האחרונים מתברר כי אוניברסיטת מדינת וושינגטון (WSU) משעה תוכנית קריאה לסטודנטים החדשים שבמסגרתה אמורה היתה האוניברסיטה לחלק להם עותק מספרו של פולן The Omnivore’s Dilemma. הטענה המרכזית של האוניברסיטה היתה כי התוכנית מושעית השנה בגלל אילוצים תקציביים. עם זאת, היא התקשתה להסביר איך זה קורה אחרי שהאוניברסיטה כבר רכשה 4,000 עותקים של הספר.
מה שמתברר הוא כי גורלו של הספר שהיה אמור להיות מחולק לכל הסטודנטים החדשים בקיץ כחלק מתוכנית קריאה שרצה כבר שנתיים באוניברסיטה נחרץ בגלל לחצים של תעשיית המזון וליתר דיוק גורמים בעלי השפעה בחקלאות התעשייתית שמתוארת באופן מאד לא מחמיא בספר.
ולא שהספר זקוק להמרצה של WSU. הספר שיצא לאור בשנת 2006 נכלל ברשימת עשרת הספרים הטובים ביותר של אותה שנה ונהפך מהר מאד לרב מכר שלא יורד מרשימת הספרים הנמכרים ביותר. ייתכן נשיא אוניברסיטת WSU היה חושב פעמיים על צינזור הספר אם היה לומד יותר מי קורא את הספר – אחד הלוביסטים של תעשיית המזון סיפר לאחרונה לניו יורק טיימס כי הוא נדהם לראות כמה מחברי הקונגרס מחזיקים בעותק של הספר.
בספר עצמו עוקב פולן אחרי שרשרת המזון שלנו תוך שהוא מנסה לענות על שאלה שנראית פשוטה על פניו – מה נאכל היום לארוחת ערב? בספר הוא מתאר ארבע אפשרויות שונות, שכל אחת מהן היא למעשה דוגמה למערכת יצור מזון, החל ממזון תעשיתי (ארוחה ממקדונלד'ס), דרך מזון אורגני בקנה מידה תעשייתי (מצרכים שנקנו ברשת Whole Foods), מזון מחווה מקומית בוירג'יניה ועד לארוחה שהוא מבשל מחומרים שהוא מוצא וצד בעצמו. הספר הוא שיעור מרתק בכל העולם שעומד מאחורי המזון שמגיע לצלחת שלנו ושאנחנו הרבה פעמים לא מודעים לו ולהשפעות שלו על הכלכלה, הסביבה והחברה.
זהו לא הספר הראשון של פולן, אבל זהו הספר ששם אותו על המפה והעלה אותו על המסלול המהיר להפוך לאחד האנשים המשפיעים ביותר בתחום המזון. כלי העבודה העיקרי של פולן הוא הכתיבה – מלבד ספרים הוא כותב גם למגזין של הניו יורק טיימס.
המאמר המפורסם ביותר שלו ואולי גם הארוך מכולם נכתב באוקטובר 2008. זה בעצם לא היה מאמר – Farmer in Chief כפי שנקרא החיבור היה מכתב בן שמונה עמודים לנשיא הבא של ארה"ב (הוא התפרסם חודש לפני הבחירות האחרונות) וכלל את האני מאמין של פולן לגבי השינויים שהנשיא הבא צריך להוביל במדיניות המזון של ארה"ב, תוך שהוא מסביר את החשיבות של מזון לכלכלה, לסביבה, למערכת הבריאות ואפילו לבטחון הפנים של המדינה.
הנשיא הבא אכן קרא את החיבור וזמן לא רב אחר כך אמר אובמה את הדברים הבאים: "בדיוק קראתי מאמר בניו יורק טיימס שנכתב על ידי מייקל פולן על מזון ועל העובדה שכל המערכת החקלאית שלנו מבוססת על נפט זול. כתוצאה מכך הסקטור החקלאי תורם למעשה יותר לפליטת גזי חממה מתחום התחבורה. ובינתיים, הוא גם יוצר גידולי מונוקלצ'ר שפגיעים לאיומים על הביטחון הלאומי שלנו, שינויים משמעותיים במחירים ואחראים באופן חלקי לעלייה המשמעותית בהוצאות הבריאות בגלל תרומתם למחלות
אובמה סיכם יפה את דבריו של פולן ואחרי שנבחר כולם היו בטוחים שהוא יבחר לתפקיד שר החקלאות מישהו שמדקלם מתוך שינה את משנתו של פולן והיו שפינטזו אפילו שהתפקיד יוצע לפולן עצמו. אבל מי שנבחר לתפקיד היה טום וילסאק, שבתפקידו הקודם כמושל אייווה היה מאד ידידותי כלפי מונסנטו וחברות אגרו-תעשיתיות אחרות.
פולן התאכזב בהתחלה מהמינוי והשר החדש היטיב לתאר זאת כשאמר בעוקצנות כי "אם זה היה הנשיא פולן, כנראה שלא הייתי כאן היום". כיום פולן מודה כי לבינתיים הוא מופתע בינתיים לטובה והוא מעודד מהדגשים של ויסלאק על שינוי תוכניות תזונה (אוכל בריא יותר בארוחות צהריים בבתי ספר לדוגמה) ותוכניותיו לעידוד מזון מקומי ושווקי איכרים. בכלל, נראה שכרגע הרומן בין וושינגטון ופולן וחבריו לתנועת המזון המקומי והאורגני לוהט מתמיד.
המסרים של פולן נופלים על אזניים קשובות מכמה סיבות טובות. ראשית, היום יותר ויותר אמריקאים מוכנים להודות כי ארה"ב, מדינה שרודפת באובססיביות אחרי המראה הרזה והאוכל, סוגדת לטרנדים מתחלפים של דיאטות ועדיין משמינה בהתמדה, סובלת למעשה מתופעה של הפרעת אכילה.
שנית, המודעות היום לנזקים הבריאותיים של חקלאות תעשייתית לעומת היתרונות של צריכת מזון מקומי, אורגני, בריא וידידותי לסביבה הרבה יותר גדולה מאי פעם, כפי שמעידים אינדיקטורים שונים כמו עלייה מתמשכת בצריכת מזון אורגני, גידול במספר שוקי האיכרים והגינות הקהילתיות וכו'.
והסיבה האחרונה ואולי החשובה מכולן היא שפולן לא רק מגדיר את הבעיה, אלא גם נותן פתרונות פשוטים וקליטים. כך למשל כל התאוריה שלו לגבי צריכת מזון בריא מתמצה במשפט הבא: אכלו מזון, לא הרבה, בעיקר מצמחים. פולן מסביר שאחרי שנים של מחקר לגבי תזונה הוא מצא שאפשר לתמצת את התשובה מהו אוכל בריא בשלושת האלמנטים הללו – תאכלו אוכל אמיתי, לא יותר מדי עם דגש על יותר ירקות ופירות ופחות על בשר.
דוגמה אחרת היא המלצתו להמנע מקניית מוצרים שיש בהם יותר מחמישה מרכיבים. המעניין בהמלצה הזו הוא שזו דוגמה טובה לכך שגם התעשייה קשובה לדבריו של פולן וכך האגן דאז יצאו עם ליין חדש של גלידות בשם Five שכולל, כן ניחשתם נכון, גלידות עם חמישה מרכיבים. החברה דיווחה כי הליין החדש פותח כתגובה לדרישת הצרכנים לאוכל טבעי, טעים, עם מרכיבים פשוטים ומוכרים. אף מילה על פולן. מעניין גם שהאגן דאז הלכו על עוד כלל של פולן – אל תקנו מזון שמפרסמים אותו – וכמעט ולא מפרסמים את הגלידות החדשות.
פולן זוכה לפופולריות הולכת גוברת עם ספר שיצא בשנה שעברה המנסה לבחון את השאלה מה אנחנו צריכים לאכול מההיבט הבריאותי (In Defense of Food) , השתתפות בסרט חדש שיוצא לאקרנים ביוני על תעשיית המזון (Food Inc.), ראיונות על ימין ועל שמאל והופעות בתוכניות טלויזיה פופולריות כמו The Colbert Report.
במקביל גדלה ההקשבה למה שיש לו להגיד לו רק בתעשייה ובוושינגטון אלא גם בקרב הציבור הרחב. אפשר לשייך זאת לרוחות השינוי שמנשבות באוויר ואולי גם לעובדה שהוא מצליח להעביר מסרים קליטים באופן פשוט, ברור ולא מתנשא וגורם לרבים לשכוח את הסטראוטיפ של הפרופסור הליברלי האינטלקטואל מברקלי ולהתרכז בתכנים שלו.
עם זאת עוד ארוכה הדרך לשינוי וכל ביקור שלי בסופרמרקט המקומי בניוארק והצצה לעגלות של קונים אחרים מזכירה זאת מחדש. האמריקאים תוכנתו במשך שנים להתמכר לאוכל תעשייתי מעובד וזול והדרך חזרה לאוכל בריא וידידותי לסביבה מאומצת ולא פשוטה בכלל. עם זאת, יש מקום לאופטימיות זהירה ואני בהחלט משוכנע כי השפעתו של פולן וגם של אחרים על תרבות ומערכת המזון של החברה האמריקאית רק תלך ותגבר ותביא בסופו של דבר לכך שיותר ויותר אנשים יפעלו לפי הרעיונות שלו כשהם יחשבו מה הם רוצים לאכול לארוחת הערב הקרובה.
נא להמתין לטעינת התגובות
