מייסדי CAR2GO מספרים: כך הפכנו רעיון טוב למיליונים
משבר עולמי? פשיטת רגל של תעשיית הרכב? ספרו את זה ליונתן גדיש, לנועם מרגלית ולבן ניניו. רק לאחרונה נמכרה החברה שלהם CAR2GO ב-6 מיליון שקלים. עכשיו הם מוכנים לחולל מהפכה ירוקה בתחבורה. סעו לשלום, המפתחות אשכרה בפנים
גם לי אין. אבל יש לי סטוץ עם מיני קופר. לשעה. עשרים שקל. בלי לשלם דלק, בלי לשלם ביטוח, בלי לשלם חניה. אוטו זונה. משתמש וזורק. אין דברים כאלה. בדיוק בגלל זה מדובר בסטארט-אפ.
המיזם של חברת CAR2GO מפיל אותי כבר בפתיח בקלישאה החבוטה ביותר - איך לעזאזל לא חשבו על זה קודם. מכונית לפי שעה, בכל מקום ובכל זמן בתל אביב. בעולם שלנו כולם עושים שרינג. משתפים קבצים, משתפים מוזיקה, משתפים וידאו, מחליפים זוגות (שזה לעשות בעצם שרניג לבני זוג, לא?), אז למה לא לחלוק גם מכונית. בטח ובטח בתל אביב - בעיר צפופה, מזוהמת, פקוקה ובלי חניה?
על הרעיון חתומים שלושה צעירים תל אביבים, שמתברר כי בתוך שנה וחצי קנו את עולמם. בקצרה ובקווים כלליים אספר לכם כי מדובר בחברה שיש לה היום כמה עשרות מכוניות ברחבי העיר, וכמה מאות חניות (צבועות בירוק-לבן או בתוך חניונים, להבדיל מהכחול-לבן של העירייה).
מי יכול לנסוע בהן? כולם. דמי ההרשמה הם 145 שקלים, ותמורתם מקבלים כרטיס חבר מועדון מגנטי. רוצים רכב? מתקשרים למוקד ההזמנות, יורדים למטה, יש חניה עם רכב פנוי בכל 150 מטר, מכניסים את הכרטיס לדלת, המפתחות בפנים, מתחת לרדיו (ברצינות לגמרי!) סוויץ' ומניעים.
החיוב נעשה באשראי. 15 עד עשרים שקלים בשעה (תלוי בסוג הרכב) פלוס 1.80 שקלים לקילומטר. הדלק, הביטוח והחניה על חשבון הבית כבר אמרתי. בקיצור, אל תחפשו את הקאץ', אין כזה. ואל תשכחו להחזיר את המפתח, מתחת לרדיו, כן?
יונתן גדיש (35), נועם מרגלית (31) ובן (בנימין) ניניו (27), הוגי הרעיון, הצליחו לפני כשלושה שבועות לעשות את מה שרוב חברות הסטארט אפ יכולות רק לחלום עליו בימים מטורפים אלו של משבר כלכלי ופשיטת רגל עולמית של תעשיית הרכב.
בעסקה קטנה יחסית, אבל משתלמת, הם עשו אקזיט. שנה וחצי לאחר שהקימו את העסק הם מכרו בשישה מיליון שקלים 51 אחוזים ממניות החברה שלהם לחברת "שגריר". עם שני מיליון שקלים לכל אחד מהם, הם עדיין אינם מסודרים, אבל הם נשארו עובדי החברה ובעלי 49 אחוזים מהמניות. לפחות בעיית הנזילות נפתרה.
"יש להם יכולות של כוח קומנדו, כזה שעוקף מימין ומשמאל בלי בעיה", אמר עליהם השבוע הפטרון ומנכ"ל "שגריר" מיכה קראוס, "ו'שגריר' היא אוגדת טנקים שיודעת לעשות הכול בסדר מופתי וידוע. מה שאני אצטרך לעשות הוא לשמר את כוחות הקומנדו שלהם, אבל להכניס בהם סדר".
אנחנו נפגשים במרכז הבקרה של החברה, ברחוב אידלסון 13. משרד קטן יחסית וצנוע. 15 עובדים.
"רעיון השיתוף במכונית נולד לפני שלושים שנה או יותר על ידי אנשים עם אג'נדה ירוקה", מסביר יונתן גדיש את הרעיון.
"הוא נוהל בצורה חובבנית. מאז קרו הרבה דברים שקידמו
"המשמעות היא שכל רכב שאנחנו שמים בכביש מוריד ממנו בין עשרה ל-15 רכבים. זה אומר פחות מצוקת חניה ופחות פקקים. האנשים שמשתמשים בקאר שרינג משנים את הרגלי הצריכה שלהם כי הם הולכים יותר ברגל. אורח החיים הזה מוריד את הפקקים ומוריד את המסוע בכביש.
"זו הסיבה שאנחנו התחברנו למיזם הזה. בגלל זה הכנסנו את 'שגריר'. ידענו שהחברה הזו חייבת להישאר חיה ופועלת בגלל האג'נדה הירוקה שלה. לא חיכינו עוד שנה או שנתיים לעשות אקזיט, אלא הכנסנו את 'שגריר' כדי למשוך את אורך החיים של החברה".
איך חידשתם רעיון ישן כל כך כמו קאר שרינג, ולמה לעזאזל להביא אותו ארצה?
"האמת היא שמהזווית שלי לפחות, הרעיון הגיע מאבא שלי", מגלה גדיש, שלמד את התואר השני שלו באוניברסיטת פונטנבלו הצרפתית.
"בזמן הלימודים שלי שם, בקורס היזמות שלמדתי, חיפשתי רעיון לפרויקט גמר. אבא שלי הוא הבעלים של 'סאן קאר, השכרת רכב', והוא הציע לי ליזום פרויקט שיהיה בו מעין טיימשרינג להשכרת רכבים. זה נשמע לי כמו רעיון נחמד, אך מהר מאוד גיליתי שזה לא רעיון שאבא שלי המציא, אלא משהו שקיים בשוק כבר שנים".
גדיש שב ארצה בתחילת שנת 2008, חמוש בתכנית העסקית שהגיש כפרויקט גמר באוניברסיטה. כוונתו הייתה אחת - להקים בתל אביב חברה שתשווק רכבים שיתופיים על בסיס השכרה לפי שעה, כמו שנהג לראות אנשים עושים באופן חברתי בצרפת ובלונדון, שם עבד ולמד מאז תחילת המילניום. בתהליך גיבוש התכנית פגש גדיש את בן ניניו, לימים סמנכ"ל החברה שלו, שבדיוק באותו הזמן בדק אופציה להקים חברה דומה למדי בגבולות תל אביב.
"מבחינתי", אומר ניניו, "ברגע שראיתי שיש עוד מישהו שרוצה להקים את העסק אמרתי לעצמי למה ששניים קטנים יילחמו זה בזה, בוא נחבור זה לזה ונילחם בגדולים באמת".
עם הקמת החברה הצטרף אל השניים השותף השלישי נועם מרגלית, המוכר לרבים מתחום חיי הלילה של העיר. היזם, אשר כבר פתח כמה וכמה פאבים, ובהם הלנה, אותו פתח עם כמה שותפים לפני כחמש שנים, הצטרף לרעיון לאחר פגישה אקראית בבר של אחד הפאבים שבבעלותו.
גדיש: "בעזרת החיבור בין המוצר שלנו לפעילות של נועם רק התרחבנו. לקח לי כמה חודשים להבין, והיום אני יכול לומר שהסינרגיה בין שני הדברים הייתה מעולה עבורנו. הרי בהתחלה השיווק היה מפה לאוזן, ונעשה לרוב דרך עסקי הפאבים של נועם".
או-קי, אז לאחר ההיכרות הראשונית, איך הפחתם חיים ברעיון?
ניניו: "באטיות. ברור היה לנו שיש בינינו כימיה טובה, וכך ניצלנו את תשעת החודשים שלאחר המפגש להכנות ולבדיקות. ישבנו בחדר קטן בבניין נטוש לחלוטין ברחוב הירקון, בלי משכורות, משכנו חשמל מהשכנים מהצד, וגנבנו אינטרנט מהשכנים מלמעלה. רצנו לשירותים שהיו במרחק 300 מטר מהבניין".
גדיש: "באותם תשעה חודשים היינו עורכים בדיקות של השוק, בדיקות למוצר, בדיקות טכנולוגיה. ב-1 בספטמבר יצאנו עם הפיילוט הראשון, ומאז אנחנו כמעט לא עומדים בקצב. כל החלומות הוורודים שלנו מתגשמים. מאז אנחנו בקושי ישנים כדי לתפעל את האופרציה הזו. הוספנו שלושה עד ארבעה כלי רכב בחודש, עברנו היום את האלף משתמשים ושלושים כלי רכב, ואז הגיעה העסקה עם 'שגריר'".
בטח היו קשיים כלכליים בתחילת הדרך.
גדיש: "ברור. היו לא מעט נקודות שהסתכלנו על חשבון הבנק ואמרנו 'בוא'נה עוד ארבעה חודשים נגמר לנו הכסף'. היו חודשים שלא הוצאנו משכורות מלאות לעצמנו, אבל תמיד שילמנו לעובדים. עד היום אני גאה לומר שלא היה שום עובד ב-CAR2GO שלא קיבל את המשכורת שלו בזמן".
מרגלית: "האסטרטגיה הייתה מהרגע הראשון להכניס משקיע גדול של מיליון וחצי דולר. לא רצינו משהו אחר, ואמרנו שעד שהוא יגיע אנחנו נסתדר דרך המשפחות שלנו והחברים, אבל אז נכנס המשבר הכלכלי, ועשה את הדברים קשים מעט יותר. מה שעבד לטובתנו היה העובדה שיש לנו הרבה חברים שהאמינו בעסק, נכנסו אליו והשקיעו בו".
עוד קצת פרטים על הרציונל. נניח שאתם רוצים לנסוע לאשדוד (לא באמת, בכאילו. יש שם חוף ים נאה ונקי, קניון באוריינטציה מרוקאית, ואולי בכלל נולדתם שם ואתם רוצים לבקר את ההורים).
נסיעה לאשדוד הלוך חזור שווה שמונים קילומטר. שש שעות (כולל ביקור בקניון). התענוג ב-CAR2GO יעלה לכם 230 שקלים. אם פניתם לחברה להשכרת רכב, זה יעלה לכם 500-360 שקלים.
אפשר גם במונית. עכשיו אתם רוצים לנסוע לרעננה. ריאיון עבודה ב"אמדוקס". אם תתקבלו לעבודה, תקבלו רכב בליסינג, אבל עד אז טקסי יעלה לכם 100-120 שקלים לכל כיוון. ב-CAR2GO לשלוש שעות (ארבעים קילומטר) תשלמו 117 שקלים. החניה מתחת לבית.
כמה זה בסופו של דבר עולה להם, אחרי תשלום על הדלק וההוצאות נלוות, הם לא מעוניינים להסגיר. "אנחנו מעדיפים שלא להיכנס לפרטים האלו", אומר גדיש. "בשום מקום בעולם שיש בו מיזמים דומים לא מקובל לחשוף דברים שכאלו".
איך שומרים על הרכבים ברמת היום-יום?
גדיש: "זו אופרציה לא פשוטה. יש לנו צוות של אנשים שנעים בין המכוניות בטוסטוסים חשמליים ובודקים שאין שום שריטות חדשות, שהרכבים נקיים, שיש מספיק דלק במכל ושהתחנות ברדיו מכווננות. מה שטוב אצלנו זה שהכול מתועד, אז כל מכונית זוכה לביקור שכזה פעמיים-שלוש בשבוע".
כן , אבל יש דברים שאתה לא יכול לתעד. מה קורה אם אני מגיע לרכב שלכם ואין בו דלק?
"זה לא קורה. צריך לזכור שאנחנו קודם כול קהילה, וכמו שאתה לא רוצה לקבל רכב בלי דלק, כך גם אתה צריך לדאוג שהבא אחריך לא יסבול מזה. מלבד זה, ישנה הנחיה ברורה לנהגים שברגע שהם מגיעים לרבע מכל דלק מהסוף הם נכנסים לתחנת דלק ומתדלקים בעזרת הדלקן שיש בכל רכב".
מה מבטיח לך שהם יעשו זאת בכל פעם מחדש?
"כי מי שמתדלק מקבל מאתנו חצי שעה חינם".
באתר שלכם כתוב שיש לכם רכב פנוי בכל 150 מטר ברחבי גוש דן. איך בדיוק מחזיקים רכבים חונים במרחק קצר כל כך בתל אביב?
"יש לנו רכבים שחונים בקביעות בחניונים מסוימים, בחניות פרטיות שקנינו ועוד. הלוואי שיום אחד העירייה תאפשר לנו ליצור מקומות חניה מיוחדים רק למכוניות שלנו. כרגע יש כוונה חיובית של עיריית תל אביב, של עיריית גבעתיים ושל עיריית רעננה להטמיע את המיזם בערים אלה".
ומה קורה בפועל?
"הבעיה שניצבת בפנינו עכשיו היא בעיית גברת כהן. מה יקרה אם גברת כהן תשוב לביתה ותראה שאין חניה ברחוב שלה מלבד מקום החניה שצבוע ירוק-לבן, ששמור לנו, ובלי רכב שחונה בו. היא תתרגז ותכתוב לרון חולדאי מכתב חריף. אנחנו רוצים לקבל מקומות חניה, וכשנקבל נצטרך לעשות פעולת הסברה גדולה.
"נכון שבחודשיים הראשונים כולם יסתכלו בבוז בשני מקומות החניה שניקח להם מהרחוב, אבל במרחק של חצי שנה קדימה הם יבינו שכשיותר ויותר אנשים ישתמשו במוצר, יהיה לגברת כהן הרבה יותר מקום חניה בשאר הרחוב. המזל שלנו הוא שיש לנו דוגמאות טובות מחו"ל, בהן רואים את השיפור בדברים הללו.
"אני מקווה שעיריית תל אביב תהיה הראשונה שתרים את הכפפה ברגע שתיגמר כל הביורוקרטיה. בלונדון למשל נותנים מענק של אלף פאונד לכל מקום חניה של קאר שרינג".
מה בנוגע לגנבות? כבר קרה לכם שמישהו ניסה לגנוב רכב?
מרגלית: "האמת שלא, והישראלים מפתיעים פה לטובה. קשה מאוד לגנוב לנו רכב בגלל כל השכלולים הטכנולוגיים שיש לנו. לכל מכונית יש ג' י-פי-אס אז אנחנו יכולים לראות היכן היא. בכלל, יש כאן מערכת סינון טובה למדי לנהגים, והלקוחות שלנו צריכים להיות מעל לגיל 23 ועם שנת רישיון אחת לפחות כדי לשכור מאתנו רכב".
עשרה חודשים בלבד לאחר תחילת הפרויקט, באופן מעשי ל-CAR2GO יש יותר משלושים רכבים הפרוסים בכל רחבי העיר ויותר מאלף לקוחות שבדרך כלל מרוצים מהשירות הניתן להם.
מלבד האג'נדה הירוקה והכיס התפוח יותר של החברה, נדמה כי דווקא כמות הלקוחות הזו היא גאוותם הגדולה ביותר של השלושה. במקום "לקוחות" הם מכנים אותם "חברי קהילה", ובאמת ובתמים מאמינים כי כל אחד מאלף המשתמשים בשירות הוא אזרח שראוי להיות שייך לקהילת הנהגים החולקים את מכוניות החברה.
"אתה יודע, לפעמים זה מדהים אותי", אומר ניניו. "קרה לי לא פעם שאני עומד ברמזור ברכב של החברה ומישהו שהוא לקוח שלנו עובר ברחוב וזורק לי מיד איזו שריקה או מילה. זה כאילו הוא מתחבר אליי או לכל אחד אחר שיושב במכוניות שלנו רק מעצם זה שהוא גם שוכר מאתנו רכבים מפעם לפעם".
"אתה צודק", אומר גדיש, וכמעט ופורץ לדבריו של שותפו. "כבר כמה פעמים קיבלנו למשרדים טלפונים מלקוחות שלנו שפשוט עברו ליד רכב של החברה וראו שהחלון שלו פתוח או ששכחו בו דבר מה והם מודאגים".
"זה עוד כלום", מצטרף מרגלית. "יש לי חבר שהוא מנוי, והמכונית שהוא בדרך כלל שוכר ניצבת בחניה מול הבית שלו. אפילו שלא תמיד הוא נוסע בה, הוא מתייחס אליה כאילו זו הייתה המכונית שלו. רק לפני שבוע הוא צחק אתי שלקחו לו את הרכב שלו ליותר מדי שעות".
נדמה לי שחבר שלך מפתח קשר רגשי עם מכונית שכורה. תגידו, למה בעצם אתם חושבים שהלקוחות שלכם רוצים לחלוק רכב-שבואו נודה בזה, יכול להיות מקום אינטימי למדי - עם עוד עשרות אנשים?
מרגלית: "התשובה לכך פשוטה. מלבד הפן הסביבתי, שכבר נגענו בו, אני חושב שיש כאן גם קטע אחר ומגניב של שינוי, כזה שמאפשר לאנשים להחליט באיזה רכב הם ינהגו באותו יום.
"הרוב לוקחים את המכוניות שמתויגות כקלאס B אצלנו, שזה כל המכוניות המשפחתיות למיניהן - מיונדאי גטס עד שברולט אוואו, אבל יש רבים שרוצים רכב לכמה שעות בשביל אירוע מיוחד. תאר לך שבמקום לשלם למובילים אתה יכול לשכור את הוואן שלנו לכמה שעות ולהעביר את הציוד שלך מהבית הישן לחדש. מנגד, יש כאלו ששוכרים את הרכבים היוקרתיים יותר שיש לנו במלאי, המיני קופר ופיאט 500, לאירועים מיוחדים כמו דייט או אירוע משפחתי חשוב".
גדיש: "הייתה לנו אפילו פעם אחת שקבוצה של חברים קנו לחברה אחת יום כיף במיני קופר שלנו, ובוא לא נשכח שגם אנחנו עושים את חוויית הנהיגה ב-CAR2GO נעימה יותר לנהגים השונים. בדרך כלל אנו מחלקים שוקולדים וסוכריות גומי לנוסעים ברכבים שלנו. רק בחורף האחרון השארנו ברכבים עשרות מטריות חינם כדי שהלקוחות שלנו לא יירטבו בגשם".
מלבד המתנות שאתם משאירים ללקוחות, האם אתם יודעים על מתנות שהם משאירים זה לזה ברכב?
גדיש: "כן. אנחנו יודעים שפה ושם יש לקוחות שמשאירים לאנשים שאחריהם דברים אחרים. זה יכול להיות משוקולד עד דיסק שהאחד כבר לא אוהב ומעביר אותו לשני בתקווה שהוא יאהב אותו יותר".
מה עם השכרת רכב עבור סקס במכונית? זה קרה לכם פעם?
"רשמית לא מצאנו מעולם קונדום בשום רכב, וכולם חזרו נקיים. אבל אתה יודע איך זה, לנו אין ספק שהיה. אפילו שבתכלס במיני קופר זה קשה, אולי עדיף לקחת את הוואן".
ומה קורה אם מישהו חוטף דוח, גם בזה יש שיתופים?
"לא. כבעלי הרכב אנחנו בדרך כלל מקבלים את הדוחות אלינו בדואר, ואז אנחנו בודקים מי נסע ברכב שעבר את העברה באותו יום ושעה. יש כאלו שפשוט משלמים לפני שזה מגיע לזה, הרי הדוח הראשון נמצא בדרך כלל אצלם ביד לפני שזה מגיע אלינו".
השלושה עובדים, למרות חצי האקזיט, מסביב לשעון, וזה כולל משמרות לילה ליד המרכזייה במוקד שירות הלקוחות.
"מהרגע שפתחנו את CAR2GO שמנו לנו למטרה לתת את שירות הלקוחות הכי טוב בארץ, משהו סטייל חו"ל", מסביר גדיש. "עכשיו, לאחר העסקה עם 'שגריר', יהיה לנו שירות לקוחות גדול, אבל בשנה וחצי האחרונות גם אנחנו היינו שירות לקוחות, יחד עם עוד ארבעה עובדים".
מה , אז גם אתם עונים לטלפונים של לקוחות?
"כן. אנחנו הכרזנו עוד בתחילת הדרך שיהיה לנו שירות לקוחות של 24 שעות, ובגלל זה אנחנו עושים בינינו תורנויות בלילות. כל אחד בתורו מתחבר דרך הנייד שלו למספר של המרכזייה בלילה שהוא תורן, ועונה לשיחות של לקוחות.
"לפעמים זה יוצר רגעים מצחיקים של אי נוחות. תאר לך שב-3:00 לפנות בוקר אתה מקבל שיחת טלפון וצריך להסביר למישהו מה המוצר. אני כבר רגיל לישון צמוד למחשב ולפתור בעיות מהר".
נא להמתין לטעינת התגובות
