אנחנו לא מפריטים
משמר העמק הוא אחד מ-40 קיבוצים שהחליטו להיצמד לחזון השיתופי
"שלא יקראו לעצמם קיבוצים מתחדשים. כל הצידוקים למעבר לקיבוץ מופרט הם חלק מעקרונות השיטה הקפיטליסטית שהומצאה כבר במאה ה-18", אומר אמרי רון (72), לשעבר חבר כנסת ומזכיר הקיבוץ הארצי. "אין להם סיכוי להישאר קיבוץ בעתיד, ואני מאחל להם שיהיו יישובים קהילתיים
משגשגים".
רון מתגורר במשמר העמק, קיבוץ שעדיין נשאר שיתופי. "בקיבוצים השיתופיים יש קליטה אמיתית של חברים והעברת לפיד, שמירה על הגחלת", הוא אומר. "כל התפקידים אצלנו נעשים על ידי צעירים מהדור השלישי. אצלנו הצעירים לא רוצים לעזוב. אין לנו ייבוא של מנהלים מבחוץ שמתפתים להרוויח כסף. הדור הצעיר שמגיע לקיבוצים המופרטים הם לא תושבים עם אחריות. בקיבוצים האלה, בדור הבא לא יישארו חברים, אלא רק זקנים שזוכרים את החלום. מי שהלכו להפרטה הפנו עורף לחזון המיוחד של התנועה הקיבוצית".
אתה חושב שהם עשו טעות?
"נו, מה, בוודאי! זה מאוד עצוב לי, התנועה הקיבוצית מתפוגגת. אני רואה את החלום ושברו. מה שהיה ברמת הכובש זה ביטוי קיצוני לקונפליקט המובנה במערכת של הקיבוץ המופרט. יש מעמדות. יש פערים שאף אחד לא מנסה למנוע. בקיבוצים יש שכונות של וילות לעשירים ויש שכונות עוני שלא יכולים לתקן בהן אינסטלציה או קיר סדוק. יש מאות אנשים בתנועה הקיבוצים שמבקשים סיוע ותרומות, אבל הם עושים זאת בחשאי. אנשים מבקשים ממני עזרה ומשביעים אותי שאני לא אגלה איפה הם גרים. בחלק מהקיבוצים רואים עוולות נוראיות, קפיטליזם חזירי אמיתי".
המצב הכלכלי לא השאיר להם הרבה ברירה.
"זה שטויות. אנחנו היינו על הקרשים בשנות השמונים. המדפים במרכולית היו ריקים, הגבילו לנו את המשיכה בכספומטים. היו לנו שבע שנים רעות והציעו לנו הפרטה ולא הסכמנו כי רצינו לצאת מזה ביחד ולא לחוד. חיפשנו מתחת לאדמה אפשרויות לשיקום, אפילו בנינו רפת שפועלים בה רובוטים רק כדי לא להכניס תאילנדים. אין קיבוץ שלא היה יכול להצליח כלכלית. אני בין אלה שחתומים על הסדר הקיבוצים, עסקתי בזה חמש שנים, ואני אומר באחריות שמי שרצה לשמור על החזון היה יכול".
אצלכם אין אנשים שמבקשים שינוי?
"בן אדם רוצה חופש בחירה ורוצה יכולת הורשה, אבל את זה אפשר לפתור גם בקיבוץ השיתופי. אנחנו מפתחים קרנות שאפשר להוריש, מפתחים מסלול לימודים שמשאיר את הצעירים בקיבוץ. עשינו שינויים, אבל הכל תחת החזון השיתופי. אולי אנשים מדברים ליד השולחנות, אבל איש לא מעז לגשת למיקרופון. בסוף היום אני אופטימי, 40 קיבוצים, זה גם הרבה".
נא להמתין לטעינת התגובות
