מצעד גאווה בירושלים, אך לא בכל מחיר
הקהילה הגאה נלחמת, ובצדק, על זכותה לקיים את המצעד בבירה למרות מחאת הקיצוניים. בינתיים, היא עלולה לאבד את הרוב המתון בעיר
מצעד הגאווה הראשון בירושלים. צילום: שמיה לוי
עם זאת, ההחלטה אם לקיים מצעד גאווה בירושלים (ובעיקר מה יהיה אופיו) אינה צריכה להתמקד רק בשיח של זכויות ובשאלה "מי צודק". לפני כעשרים שנה המדינה נלחמה בתאונות הדרכים באמצעות הסלוגן הקליט "בכביש אל תהיה צודק - הייה חכם". נדוש ככל שיהיה, המשפט מתאים גם לעניין מצעד הגאווה בירושלים. אחת ממטרות המצעד היא לשפר את מצבם של אנשי הקהילה הגאה בחברה הישראלית. הדיון על קיום המצעד לא צריך להישאר בטיעונים על מי צודק, אלא גם להעלות את השאלה מה ישרת יותר את המטרה הזאת ואת טובתה של הקהילה הגאה בפרט ושל החברה הישראלית בכלל.
רוב הדיונים על קיום המצעד מתמקדים באיתמרים בן גבירים ובשוכני מאה שערים. "אסור לנו להרשות לעצמנו לוותר להם", אומרים המצדדים ביציאה לרחובות. בעיניהם ממש מדובר בכוחות האור אל מול כוחות החושך. אך לא באלו המכונים "כוחות החושך" יש להתמקד. סביר להניח שגם קיצוני הימין וגם שוכני הגטאות החרדיים לא ישנו את עמדתם כלפי מה שנתפס אצלם כתועבה. עם זאת, חשוב לזכור שמדובר במיעוט. קולני, בוטה ועקבי - אך עדיין מיעוט. היגררות לשיח הקיצוני והאלים שלהם, יכולה רק לפגוע בקהילה הגאה ובמאבק על האופן שבו היא נתפסת בחברה.
ההתמודדות המרכזית צריכה להיות דווקא מול הרוב, שבדרך כלל נוטה להיות דומם. בירושלים, להבדיל מתל אביב למשל, הרוב הזה הרבה יותר נוטה ימינה ולדת - אך למרות הכל הוא עדיין בעל מחשבה ריבונית ויכולת לשפוט דברים ולעבור שינויים, גם אם איטיים.
הרוב הזה הוא בעל זיקה לרבנים, אך לא מקבל את דבריהם כראה וקדש. הרוב הזה יקבל באופן קשה יציאה מהארון של אחד מילדיו, אך לא יוקיע אותם באופן מוחלט אל מחוץ לחברה, לפחות לא בסגנון החרדי הנוקשה. הרוב הזה עלול להתנגד למצעד הגאווה, אך יצליח לקבל את קיומו כל עוד הוא לא עובר בחצר שלו.
כמו בנושאים מדיניים וכלכליים, גם בענייניים של זהות מינית ומגדרית הרוב הזה עובר תהליך. חלק מרכזי ממנו ניתן לזקוף לזכות התקשורת הפופולרית, שבאמצעות היכולת שלה לייצר חומרים קלים לעיכול מצליחה להכניס הומואים, לסביות וטרנסג'נדרים כמעט לכל סלון בישראל. אותו רוב בציבור הישראלי עובר תהליך משמעותי כשהוא צופה בדנה אינטרנשיונל שופטת בכוכב נולד, באריק אלפר זוכה בהישרדות ובאמיר פיי גוטמן רב עם מנחם בן בבית האח הגדול. לכך יש להוסיף יוזמות חינוכיות בסגנון של חוש"ן ולעודד הכנסת עניין הזהות המינית לשיעורי החברה בבתי הספר - ויש סיכוי טוב שהחברה הישראלית תיפתח יותר לנושא.
לא פרובוקטיבי, אבל מעורר אנטגוניזם
המצעד בירושלים ידוע כאקט לא פרובוקטיבי. להבדיל מאחיו התל אביבי, הוא לא כולל משאיות ענק וצועדים חשופי חזה. עם זאת, הוא עדיין מעורר אנטגוניזם אצל רבים מתושבי העיר. יצירת חיכוכים סביב המצעד עלולה לפגוע בהישגים אחרים בתחום וביכולתו של התהליך להבשיל בקצב שמותאם לחברה הישראלית על כל מגרעותיה. עימותים שכאלו יכריחו את אותו רוב בציבור לנקוט עמדה ולבחור בין מה שנראה כשתי האלטרנטיבות היחידות. לדאבוני, נראה לי שרובם יבחרו דווקא בבן גביר ודומיו.
אין סיבה להימנע
מעריכת מצעדי גאווה בירושלים, מדובר באקט סמלי חשוב מאין כמוהו - הן ברמה האישית והן ברמה החברתית. עם זאת, מוטב גם לא לקדש את קיומם. ראוי שהשאלה אם לקיים מצעד בירושלים - ואיך לקיים אותו - תיגזר ממטרותיהם ארוכות הטווח של חברי הקהילה הגאה ותשרת אותן. עריכת מצעד במרכז הבירה יכולה להוות ניצחון סמלי לקהילה, אך בו בעת גם להפוך למפלה בנוגע לשאיפותיה לחדור באופן אינטגרלי למרכז הקונצנזוס הישראלי. להיות צודק זה חשוב, אבל לעתים זה לא מספיק.
הכותב הוא עורך ערוץ חברה ב-nrg מעריב
נא להמתין לטעינת התגובות
