בין לאומנות לגאווה
ככל שהקהילה הגאה הפכה להיות יותר פעילה בקידום זכויותיה, כך הפכה גם לאיום גדול יותר על הרגשות הלאומניים והדתיים. על כן מוטלת עליה החובה להמשיך ולהילחם למען הפלורליזם
אך לא כך. מעמדה של קהילת הלהט"ב עומד בפני סכנת נסיגה גדולה, שתסכן לא רק את מה שברצוננו עוד להשיג, אלא גם את מה שכבר הושג, לרוב, בזכות מערכת בתי המשפט. ההכרה בבני זוג מאותו המין כידועים בציבור, אימוץ ילדים ועוד - כל אלו הישגים שהתרחשו הודות להכרת בתי המשפט בחשיבות ההגנה על זכויות הפרט, אותה ההכרה אשר בגינה יש היום מי שמבקש לשנות את פני השיפוט בישראל.
רצף החוקים הלאומניים שיזמו סיעות הקואליציה, כמו גם המאבק על הרכבו של בית המשפט העליון והצעדים הכוחניים כדי להביא לשינוי פני הוועדה לבחירות שופטים, נראים לכאורה כאיום על האוכלוסייה הערבית בישראל, אך למעשה מהווים איום גדול על כל קבוצות המיעוט שאינן בבת עינה של הקואליציה הנוכחית, וקהילת הלהט"ב ביניהן.
קל מאוד לחיות את היום, במיוחד אם אנחנו מעבירים אותו בתל אביב ובסביבתה ולהתעלם מהלאומנות, אשר הולכת ותופסת לעצמה מקום של כבוד בקרב קובעי המדיניות בישראל. אך אם נמשיך להתעלם ולחיות את חיינו כאילו כלום לא קורה, לא ירחק היום בו נמצא את עצמנו מועלים על מוקד החקיקה הלאומנית/גזענית ומאבדים את המעט אותו השגנו עד היום, אחרי מאבקים קשים.
מלחמה במי שמעז להגיד את מה שלשלטון לא נוח לשמוע
לפני 20 שנה, שרה נורית גלרון, בשירה "אחרינו המבול":
אין לי כח לטיפוסים שומרי מוסר וצדקנים / בוא נבלע את רחובות תל אביב ההומים
בוא נחיה את תל אביב שממול / אחרינו המבול
20 שנה עברו והמבול הזה עומד לשטוף גם אותנו. וכדאי שנהיה יותר "שומרי מוסר וצדקנים" למען האחרים, כדי שנדע שעשינו הכל כדי להציל את מדינת ישראל מפני הדרדרות אל עבר לאומנות וגזענות, שבסופו של דבר תפגע גם בנו.
לאומנות מעצם הגדרתה נאבקת בכל מי שמאיים על הרגש הלאומני/דתי/פטריוטי של מוביליה, לא משנה אם הוא ערבי, לסבית, טרנסג'נדר או סתם מי שמעז להגיד את מה שלשלטון לא נוח לשמוע.
ככל שאנו, קהילת הלהט"ב, הפכנו להיות יותר פעילים בקידום זכויותינו, כך הפכנו גם אנו לאיום גדול יותר על הרגשות הלאומניים/דתיים שהיום זוכים לעדנה מחודשת. על כן, מוטלת עלינו החובה לקחת חלק פעיל הרבה יותר
בהגנה על אופייה הדמוקרטי של מדינת ישראל. איננו יכולים להיות אדישים לגזענות ואפילו לא ליוזמות השונות לפגיעה במעמד הידועים בציבור, ולדחיקת רגליהם של מי שאינם יכולים או רוצים להינשא על פי ההלכה, שכן יוזמות אלו מסכנות גם את מעמד הקהילה שאנו נמנים עליה.
למרבה הצער, מדינת ישראל של 2009 מבקשת להיות יותר יהודית באופייה ופחות ישראלית ומדירה רבים המבקשים לבוא בקהלה, ועלינו להתגייס על מנת לשנות מגמה זו, כדי להפוך את מדינתנו ליותר פלורליסטית.
לקהילת הלהט"ב תפקיד מפתח בשמירה על צביונה הדמוקרטי של ישראל דווקא משום שאנו ברובנו יהודים חילוניים שרוצים להיות חופשיים במדינתנו - מדינה שיש בה חופש ביטוי ושאינה שוללת את אזכור הנכבה או דורשת הצהרות נאמנות. מדינה שמגינה על מיעוטים ודואגת לזכויות חברתיות שיאפשרו לחיות כאן בכבוד - ויפה שעה אחת קודם.
הכותבת היא עורכת דין המתמחה בזכויות נשים, לשעבר חברת מועצת העיר ת"א-יפו
נא להמתין לטעינת התגובות
