המתנחלים התרגלו לפריבילגיות
במושבים, רוב הבנים אינם יכולים לבנות ביתם בסמוך לבית הוריהם. גם לא בערים. אז למה בהתנחלויות כן?
לפי תוכנית זו, מכל משפחה בעלת נחלה במושב יוכל, בשלב הזה לפחות, רק אחד מהילדים לקבל לעצמו קרקע לבנות עליה את ביתו. והשאר? יסתדרו. מה יעשו? או שימצאו לעצמם מושבים חדשים, פחות מבוקשים, או שיעזבו בכלל ויעברו לחיות באחת הערים. הסיבה? חוסר בעתודות קרקע פנויות ואי הפשרה של קרקע חקלאית.
ככה זה. כשמדובר באדמות שלנו, אנחנו מאוד מקפידים לשמור עליהן. ברוב המושבים בארץ יכול רק אחד הבנים הממשיכים לקבל לעצמו פיסת קרקע, אם הוא רוצה להמשיך לחיות במושב שבו גדל. אחרים נאלצים להסתופף עם ההורים על אותה נחלה או לחפש להם חיים מחוץ למושב.
שערו בנפשכם מה היה קורה אילו כל הילדים של כל המושבניקים היו ממשיכים לחיות במושב. הילדים הללו, וברבים מהמושבים מדובר כבר בדור שלישי ואפילו רביעי, הם הריבוי הטבעי של אותו מקום, ואם לשפוט לפי הנהוג בהתנחלויות, המדינה הייתה צריכה לאשר בניית אלפי יחידות דיור חדשות, כדי לספק את הצורך במגורים, בשל אותו ריבוי טבעי. אבל, כאמור, כאשר מדובר באדמות הלאום, בתוך הקו הירוק, מבינים כולם שזה בלתי אפשרי.
רוב ההורים שאני מכירה היו רוצים שילדיהם יחיו לידם, באותה עיר, ואם אפשר גם באותה שכונה. אבל הם מבינים שזה בלתי אפשרי, ומקבלים זאת. אלא שכידוע יש חוקים וכללים אחרים לאזרחי המדינה ולמתנחלים. שם יודעים שזה אפשרי. עובדה שכבר עשרות שנים זה מתקיים. הריבוי הטבעי, ברוך השם, גדול ורב, וכך גם הבנייה, המאפשרת מגורים של אותו דור חדש שבגר ומבקש להישאר במקום.
אלמלא היה זה סלע מחלוקת אקוטי ביננו לבין ארצות הברית, הכל היה טוב ויפה. אלמלא היה חלק מהבנייה נעשה על אדמות פלסטיניות, הכל היה נפלא. אלא ששני התנאים הללו אינם מתקיימים, ולכן לא תהיה לבני הדור השני של ההתנחלויות ברירה, אלא - כמו ישראלים רבים - לחפש להם חיים במקום אחר. זה טבעי בדיוק כמו הריבוי.
בנימין נתניהו נע ונד בעולם, כרגע זה אירופה, כדי לחפש תמיכה לרעיון שלו בדבר אי הקפאת הבנייה בהתנחלויות. אבל התמיכה וההסכמה מבוששות לבוא, וגם בעתיד לא יגיעו. אז נכון שנזיפות
שיטת הריבוי הטבעי פשטה את הרגל. אלא שאנחנו בשלנו. עם קשה עורף, כאילו. גברים-גברים, עאלק. אנחנו לא ניכנע לתכתיבי העולם. הם לא יגידו לנו מה לעשות. והאמת היא שלא עם קשה עורף ולא בטיח. סתם שיקולים קואליציוניים וחוסר רצון להרגיז את הימין. סתם התעקשות על עניין שבסופו של דבר ניאלץ לקבל כתכתיב, כי אנחנו רק מדינת ישראל, חזקה ככל שתהיה, ובלי תמיכת ארצות הברית ומדינות אירופה אנחנו הרבה יותר קטנים והרבה פחות חזקים.
אלא שנתניהו לא יכול לוותר במקום ששר החוץ שלו עומד איתן, גם מול הילרי קלינטון. אחרת מה יחשבו עליו? שהוא לחיץ, מתקפל, לא עומד על עקרונותיו. וכך מוביל יו"ר ישראל ביתנו את ראש הממשלה ואת ישראל כולה לדרך ללא מוצא, אשר כשיימצא לבסוף, יהיה הרבה פחות נוח וטוב לישראל.
נא להמתין לטעינת התגובות
