בטן נפוחה לחתול? זהירות מנגיף קטלני במעיים
דלקת צפק זיהומית אצל חתולים היא מחלה ששיעור התמותה ממנה קרוב למאה אחוזים. הסימנים: אובדן משקל, דיכאון כרוני ונוזלים סמיכים בחלל בית החזה והבטן. ד"ר סמדר טל מסבירה. שיחות על ארבע
מופע זה שכיח למדי בקרב גורים שגופם מתקשה במעבר למזון מוצק והבטן העדינה שלהם מתמלאת מזון, צואה וגזים. לפעמים המופע קיצוני כל כך עד שהבטן שלהם נראית כמו בלון קטן ונפוח. ברוב המקרים האלו די במעבר למזון רטוב קל נעכלות ובמעקב. אולם, במקרים נדירים מעידה הבטן הנפוחה על נוכחות נוזלים בחלל הבטן כתוצאה ממחלה קטלנית ולא על בעיית גורים שגרתית.
דלקת צפק זיהומית בחתול היא מחלה נגיפית ששיעור התמותה ממנה קרוב למאה אחוזים. הדלקת מתארת למעשה תסמונת הנגרמת מהצטברות תאי דלקת באיברי הגוף והיא יכולה לבוא לידי ביטוי בשתי צורות, צורה רטובה וצורה יבשה. המבחנים לאישוש התסמונת אינם מוצלחים ואפשרויות הטיפול מוצלחות אף פחות. מתי בכל זאת יש לחשוד במחלה קטלנית זו? מהם הטיפולים המוצעים? מה עולה בגורל יתר חתולי הבית? מאמר זה יעסוק במחלה נגיפית שמעלה המון סימני שאלה ובנגיף שממנו הגיעה.
המחלה פוגעת בחתולים בעקבות תגובה לזיהום בנגיף קורונה של המעיים בחתולים. רוב החתולים הנדבקים בנגיף קורונה זה מפתחים מחלה קלה המאופיינת לכל היותר בשלשולים קלים ומעט חום. אולם, חתולים ספורים מגיבים לנגיף בתסמונת הרסנית זו. מסיבה זו חתול לא ידביק חתול אחר בדלקת צפק זיהומית, אולם כאשר שני חתולים חיים יחד ואחד מפתח את התסמונת סביר להניח שגם השני נחשף לנגיף הקורונה.
נגיף קורונה של המעיים נפוץ בבתים מרובי חתולים ומועבר בקלות בין חתולי הבית. הנגיף מועבר לרוב בעת מגע עם צואה מזוהמת ולכן אזור ההדבקה הנפוץ ביותר הוא ארגז החול של החתולים. זיהום זה נדיר למדי בחתולי חוץ ובחתולים החיים לבד בתוך הבית. הנגיף חודר לגוף הנדבק דרך האף והפה.
זיהום בנגיף קורונה נמשך לרוב מספר שבועות ואף כמה חודשים. במשך תקופה זו מפריש החתול את הנגיף בצואה שלו,
הנגיף מושמד בקלות על ידי כל חומר ניקוי ביתי וימות באוויר החדר תוך 48 שעות. בדים ושטיחים לעומת זאת יכולים להגן על הנגיף והוא יכול לשרוד בהם כמעט חודשיים.
חתול שנדבק מהנגיף יכול להידבק מחדש בקלות על ידי צואה מזוהמת ולכן קשה להיפטר מהנגיף בבתים שבהם חולקים החתולים את ארגזי החול. הנגיף פוגע לרוב בתאי המעיים וגורם למחלה קלה במערכת העיכול. כל עוד הנגיף תחום למערכת העיכול לא תתפתח תסמונת של דלקת צפק זיהומית.
על פי רוב, תאים בולעניים של מערכת החיסון המכונים מקרופגים משמידים את נגיף הקורונה. בחתולים מסוימים עובר הנגיף מוטציה (שינוי בחומר הגנטי). המוטציה ההופכת את הנגיף לקטלני מתרחשת לרוב בחתולים הסובלים מדיכוי חיסוני ובחתולים צעירים בגילאים 3 חודשים עד שלוש שנים. מוטציה זו מונעת את הרג הנגיף על ידי התאים הבולעניים אשר מפנימים את הנגיף ונושאים אותו לאזורים נוספים בגוף. בגוף חלה הסתננות של תאי דלקת סביב התאים הבולעניים הנגועים אשר גורמת לבסוף לדלקת צפק זיהומית.
סימנים למחלה יכולים להופיע שבועות או חודשים אחרי ההידבקות הראשונית בנגיף הקורונה. הסימנים יכולים להופיע בפתאומיות מאחר שלחתולים יכולת מופלאה למסך על סימני מחלה עד שמצבם קשה. הסימנים כוללים דעיכה בתאבון, אובדן משקל, דיכאון, חום ושיער מדובלל.
צורה רטובה - כאשר החתול חולה בצורת זו של המחלה נאגרים נוזלים סמיכים בחלל בית החזה והבטן. במקרים אלו המוות מהיר מאוד. לעתים תכופות הבטן של החתול גדלה לממדים רבים כתוצאה מהנוזלים המצטברים בה. כאשר הנוזלים מצטברים בבית החזה ייתכנו קשיי נשימה.
צורה יבשה - בצורה היבשה הדעיכה יכולה להיות ממושכת מאוד והמוות יכול להתרחש אחרי חודשים רבים ואפילו שנים. בחתולים אלה רואים אובדן משקל ודיכאון כרוניים עם אנמיה וחום עקבי שאינו מגיב לטיפול אנטיביוטי.
אבחנה מולקולרית - אחד הקשיים באבחון הנגיף המוטנט נובע מכך שהמוטציה המתרחשת שונה מפעם לפעם. בשל ריבוי אפשרויות למוטציה לא ניתן לפתח מבחן מולקולרי יעיל. מסיבה זו הבדיקות הקיימות כיום בודקות נוכחות של נגיף או תגובה לנגיף הקורונה הרגיל בגוף החיה הנבדקת. מובן אם כך שבדיקות אלה מניבות תוצאות שגויות רבות. האפשרויות כוללות בדיקה סרולוגית שבה נבדק כייל הנוגדנים בדם נגד הנגיף, בדיקת PCR לנוכחות אנטיגן הנגיף ובדיקות לנוכחות הנגיף בצואה. בדיקות אלה יכולות להיות שימושיות כאשר רוצים להכניס חתולים לבית שכבר יש בו חתול ומעוניינים לוודא שהחתול המוכנס לא מפריש את הנגיף בצואה.
אבחון קליני - נכון להיום האבחון לדלקת צפק זיהומית בחתול נעשית בעיקר על סמך מכלול הסימנים הקליניים האפייניים למחלה. בבדיקות הדם ניתן לראות עלייה בכמות החלבונים בכלל ובקבוצת החלבונים הכוללת נוגדנים בפרט. גם היחס בין קבוצות חלבוניות שונות בדם יכול לחזק את האבחנה. כאשר התסמונת מאופיינת בנוזל צהוב, סמיך ועתיר חלבון בחלל הבטן או בית החזה הדבר מחזק מאוד את האבחנה.
אבחון היסטופתולוגי - האבחון הוודאי היחיד הקיים כיום מתקבל בנתיחה שלאחר המוות או בביצוע ביופסיה וצביעה היסטופתולוגית לרקמות החתול החולה.
התמותה מדלקת צפק זיהומית בחתול שואפת כאמור למאה אחוזים והטיפול במחלה נועד להקל על סימני מחלה קיימים במידת האפשר ולא לרפא מן המחלה. בשל כך, חשיבות האבחון היא בשלילת גורמי מחלה אחרים שבהם כן ניתן לטפל בהצלחה. מרגע האבחון ניתן לצפות להידרדרות במצב החתול ולעתים קרובות יש לשקול המתת חסד. ישנם כמה טיפולים ניסויים השואפים להקל על מצב החיה. אלו כוללים:
דיכוי חיסוני - מאחר שהמחלה נגרמת כתוצאה מפעילות קלוקלת של מערכת החיסון של החיה מטרת טיפול זה היא לדכא את התקדמותה על ידי דיכוי תגובת הגוף. התרופות הניתנות על פי רוב הן פרדניזון (קורטיקוסטרואיד) וציקלופוספמיד (תרופה כימותרפית).
סילוק הנוזלים המצטברים - שאיבת הנוזל המצטבר בבית החזה יכולה להקל על חתול המתקשה בנשימה ושאיבת נוזלים מהבטן תורמת לסילוק חלק מהמוקד הדלקתי. חתולים מסוימים מראים שיפור זמני אחרי טיפול זה.
תרופות נגד נגיפים (אנטי-ויראליות) - מחקרים שבדקו את התרופות ריבאווירין (טבע) ואינטרפרון אלפא הראו שהן אינן יעילות ובמקרים מסוימים אף עלולות להחריף את התסמונת. כיום מבוצעים מחקרים נוספים לבדיקת אינטרפרון גמא ותרופות נוספות הפועלות נגד נגיפים.
חיסון נגד FIP - חברת פייזר היא היחידה המייצרת חיסון נגד נגיף קורונה והעדויות בדבר יעילותו שנויות במחלוקת. החיסון ניתן לחתולים אחרי גיל ארבעה חודשים, כאשר רוב החתולים הספיקו להיחשף לנגיף.
ההדבקה בנגיף קורונה של מעיים בחתול שמורה לחתולים בלבד ולכן לא קיימת סכנה ליתר בני הבית, אנשים או כלבים. במידה שהיה בבית חתול שמת מתסמונת FIP מומלץ להמתין שלושה חודשים לפני הכנסת חתול חדש הביתה. במידה שכבר ישנם חתולים נוספים בבית מוטב לעקוב אחר מצבם וניתן לבצע חלק מהבדיקות שצוינו לעיל, אולם מקובל לחשוב שהסיכון של יתר חתולי הבית לפתח את התסמונת אינו שונה מזה שבאוכלוסייה הכללית אלא אם כן מדובר באחים לשגר (היינו, מאותה המלטה).
הכותבת הינה וטרינרית, המנהלת והבעלים של המרכז הרפואי לחיות מחמד ברמת-גן. פרטים נוספים באתר. יש לכם שאלה לד"ר טל? פנו אלינו.
נא להמתין לטעינת התגובות
