שלא נראה אותם
בג"ץ עוד לא הכריע, אבל למבקשי המקלט אסור להיות בין חדרה לגדרה. למה? כי ראשי הערים שם חזקים
בינתיים אין הכרעה, רק ועדה בינמשרדית שבודקת איפה בארץ יכולים מבקשי מקלט שחורים לישון בלילה, ואיפה לא. עד לתחילת חודש יולי התקנה שמנעה מהם לשהות בין חדרה לגדרה לא היוותה בעיה, מכיוון שאיש לא אכף אותה. אבל בתחילת חודש יולי החלה לפעול במרץ רב יחידת עו"ז, וכבר ביום הראשון עיכבה מבקשי מקלט ששהו בגן לוינסקי ליד התחנה המרכזית והבהירה להם מהם האזורים שבהם הם יכולים להיות ובאילו אזורים לא. זאת, על אף שהוועדה שאמורה לבחון את הנושא טרם הגישה את מסקנותיה.
בשנת 2005 החלו מבקשי המקלט להסתנן לישראל. הזרם הלך וגדל בסוף 2006, ולאט לאט הם הונחו בתחנה המרכזית בבאר שבע על ידי כוחות הצבא. מאוחר יותר הפכו המספרים לגדולים מכדי להסתירם, כשעשרות פליטים נמצאו ברחובות, ליד המשטרה, ליד בסיס הפיקוד בעיר העתיקה. הפעילים בבאר שבע החלו לאסוף אותם, תוך שיתוף פעולה והישענות על הארגונים שבמשך שנים סייעו לאותם מבקשי מקלט ועובדים זרים בתל אביב. הם נשלחו לעבוד באילת, בים המלח, הכל בעזרת החברה האזרחית שדאגה להם.
אלא שכעבור כמה זמן כבר לא יכלו הפריפריה והפעילים לשאת על כתפיהם את העדר המדיניות, כל סוג של מדיניות,
החל מזו שתקים גדר וכלה בזו שתכיר בכולם ותיתן להם חיים ראויים. ראשי רשויות בדרום, כמו פיני בדש מעומר, הקימו קול צעקה. בקציעות הוקם מתקן גדול למבקשי המקלט, עם ציורים מיוחדים וסרטים מצוירים לילדים שנכלאים. זרם הפליטים לתל אביב, המקום שבו יכלו למצוא עבודה, הלך וגבר, עד שחולדאי הבהיר כי הוא לא רוצה את כל הפליטים הללו בעירו והחל להפעיל לחץ על משרד הפנים. כך נולד נוהל "חדרה-גדרה". מאוחר יותר, כשגם ראש עיריית אילת רצה לעשות אותו הדבר, הוא נוכח לדעת מה שהיה צריך לדעת מזמן: חולדאי חזק יותר.
בינתיים גדל מספר הפליטים. על פי סיגל רוזן ממוקד הסיוע לעובדים זרים נמצאים בישראל 17 אלף מבקשי מקלט. ל-70 מהם יש מעמד פליט והם קיבלו מעמד של תושב ארעי. 452 פליטים מדרפור קיבלו מעמד של תושב ארעי בעקבות החלטת ממשלה חד-פעמית, שנבעה מלחץ תקשורתי רב. 1,000 מבקשי מקלט נוספים מאריתריאה נושאים אשרת עבודה. כל השאר נטולי מסמכים, או בעלי מסמך שחרור בתנאים מגבילים. מגבילים משהייה בתחום בין חדרה לגדרה. השאר הם 150 מבקשי מקלט מדרפור, 5,500 סודנים שאינם מדרפור, 7,000 אריתראים ואחרים, הנחלקים לאזרחי חוף השנהב, סומליה, ניגריה ועוד.
המדינה אמנם הכשירה יחידה לגרשם, ואף יחידה לבחון את זכאותם למעמד של פליט, אך בפועל, כך עולה מהבג"ץ שהוגש נגד נוהל "חדרה-גדרה", זכאותם של מבקשי המקלט האריתראים והסודנים למעמד פליט אינה נבחנת, והם הקבוצה הגדולה ביותר. סודן היא מדינת אויב, אריאתריאה מקורבת מדי, הסיבות רבות ומגוונות, אבל בפועל זכאותם אינה נבחנת. וכך, מה שהחל בחוסר מדיניות ואובדן דרך ממשיך באותה צורה. בלי מדיניות, העיקר שמבקשי המקלט יהיו רחוקים מהעין. עדיף בעבודה חקלאית בדרום הארץ. למי אכפת.
נא להמתין לטעינת התגובות
