ציונים, תתעוררו
הפלסטינים רוצים מדינה אחת מאוחדת. אנחנו, באמצעות נוער הגבעות שלנו, מקימים להם אותה
ביום שבו תעלה באו"ם הצעה להקמת מדינה פלסטינית, יש נציג אחד שיצביע נגד. הנציג הפלסטיני. רשמית, הפלסטינים מצהירים על רצונם במדינה. אפילו חאלד משעל כבר הכריז שלא יתנגד (ובתנאי שתהיה זכות שיבה לתוככי ישראל.( עד שמגיעה הצעה רצינית. אז הם תמיד אומרים לא. כך ערפאת לקלינטון. כך אבו מאזן לאולמרט. ואבו מאזן גם מוסיף דרישה, כפי שדיווח עמיתי בן כספית - לפרק את הגדר. הוא נגד הפרדה. הוא בעד מדינה אחת. ואנחנו, באיוולתנו, באמצעות נוער הגבעות שלנו, מקימים להם אותה.
לא היינו צריכים לחכות ל"תג מחיר" (פלנגות נוער הגבעות בהשתוללות נגד פלסטינים לאחר כל ניסיון פינוי של מאחז,( כדי לדעת שיש בתוכנו פשיזם יהודי. בעבר כתבתי שיש לנו ג'יהאד יהודי. טעיתי. נוער הגבעות איננו ג'יהאד. הוא רחוק מהאידיאולוגיה הכמעט נאצית של החמאס. אבל הנוער הזה, ואלה שמבצעים פיגועים בפלסטינים, מנשלים רכוש לא להם, וזורקים אבנים על חיילי צה"ל - הופכים את ישראל למדינה בזויה. לא חמאסניקים, אבל חומסים.
מדינת ישראל, במוקדם או במאוחר, ועדיף במוקדם, תצטרך להחליט אם היא נכנעת לחמאס, לאבו מאזן ולנוער הגבעות, ומקימה כאן מדינה אחת, או שמא זו מדינה יהודית ודמוקרטית. בינתיים, צריך להודות, הניצחון שלהם. כל הממשלות האחרונות נכנעו להם. אם לא נתעורר, המדינה הגדולה הולכת ומוקמת. המדינה היהודית-דמוקרטית הולכת ומתחסלת.
השבוע אישרה ועדת השרים הצעת חוק מהפכנית, שקרויה בטעות "חוק הנכבה" המתוקן. אין שום קשר בין הצעת החוק המקורית, המיותרת והמזיקה, שאסרה על ציון הנכבה, לבין ההצעה שאושרה, שהמילה "נכבה" אפילו לא מוזכרת בה. החוק קובע רק, ואך ורק, שהעמדה הגזענית - ששוללת מהיהודים את הזכות להגדרה עצמית במדינה משלהם - לא תזכה למימון ציבורי. זה הכל. קביעה ראויה.
אחד הגופים החב שובים של האיחוד האירופי, ,ODHIR קבע שאחת ההגדרות לאנטישמיות היא "הכחשת זכות ההגדרה העצמית של העם היהודי, למשל, באמצעות הטענה שקיומה של ישראל הוא עניין גזעני." במובן הזה, יש כאן המשך לקביעה של צ'רצ'יל שאנטי-ציונות היא בדרך כלל אנטישמיות. גם ד"ר מרטין לותר קינג אמר פעם לאדם שדיבר בגנות הציונים: "כשאתה אומר
החוק החדש אינו אוסר ביקורת על ישראל, על הכיבוש, על עוולות מלחמה. כלום. החוק גם אינו מגביל מימון ציבורי להצגות או יצירות שיש בהן ביקורת נוקבת על ישראל. החוק גם עולה בקנה אחד עם החוקים הקיימים, השוללים רשימה, או חסינות לח"כ, המתנגדים למדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.
במדינות שפויות, צריך להודות, אין חוק כזה. משום ששום גוף ציבורי לא היה חולם לממן פעילות עוינת. אבל בישראל זו הפכה לנורמה, בשם "חופש הביטוי." כך שהחוק הזה אמור להפסיק את ההפקרות. גם קריאות הצווחה של טיבי-את-קומפני קצת לא ברורות. מה הם בדיוק רוצים, שהמדינה תממן פעילות עוינת?
משלחת של ,HRW אחד מארגוני זכויות האדם המובילים בעולם, בראשות שרה לאה וויטסון, ראש חטיבת המזרח התיכון - ערכה לאחרונה ביקור היסטורי בסעודיה. מכיוון שמדובר במדינה ששוברת שיאים של הפרת זכויות אדם בסיסיות, הרי שזה ביקור מפתיע. אולי, מי יודע, יצליח הארגון למנוע הוצאה להורג של הומוסקסואלים, או להעניק זכויות בסיב סיות לנשים.
רק לאחרונה פרסמה אישה סעודית מאמר ובו טענה שסעודיה היא בית הכלא הגדול ביותר לנשים. ואולי נסעה המשלחת לסעודיה, כדי להשיג איזו הסכמה איסלאמית להפסקת הג'נוסייד בדרפור? הרי סודן גירשה את כל ארגוני הסיוע הבינלאומיים, ונשיא סודן זומן לבית המשפט הבינלאומי. הליגה הערבית דחתה בזעם את הדרישה.
האם באו אבירי זכויות האדם כדי להבהיר לראשי הליגה שהם שותפים לפשע נגד האנושות? הצחקנו אותם. המשלחת הגיעה לשם כדי לאסוף כסף. קצת מוזר. הרי יש הבדל בין איסוף כסף בהולנד, שם תורם יכול להתנגד למדיניות המדינה, לבין סעודיה, מדינה בעלת משטר טוטליטרי, שבה כל תרומה, גם פרטית, היא רק באישור, ובעצם מטעם, המדינה.
המשלחת הציגה בסעודיה את הדוחות על ישראל - מדינה מסוכנת כמובן - כדי להבהיר שיש לארגון הרבה מאוד עבודה. בוודאי. משום שהארגון עוסק בדמוניזציה של ישראל. כך שלמדכאי הנשים יש אינטרס. עד עכשיו חשבנו שרק גופים בינלאומיים, כמו המועצה לזכויות אדם, הם גופים עוינים. בגלל רוב אוטומטי של מדינות חשוכות. עכשיו מתברר שלא רק הרוב האוטומטי מדבר. גם הפטרו-דולרים.
השבוע החליט שר החינוך להוריד את המושג "נכבה" מלימודי היסטוריה בבתי ספר במגזר הערבי. המחיקה לא תבטל את הזיכרון. הנכבה היא עובדה. ערביי ארץ ישראל, או פלסטינה, או פלסטין, עברו חוויה קשה. רבים ברחו. רבים גורשו. כ-600 אלף הפכו לפליטים. אין על כך שום מחלוקת. זכותם לכנות את החוויה הזאת "נכבה." וזכותנו לכנות את אותה חוויה כ"שחרור" וכ"עצמאות."
במקום מחיקה, שלא תועיל, כדאי להציג את האמת. והאמת היא שההתיישבות היהודית לפני אותה מלחמה לא גרמה לנישול. עבודה עברית ורכישת קרקעות במחירים גבוהים הם ההפך מקולוניאליזם. רמת החיים של ערביי האזור השתפרה. רבים היגרו מהמדינות השכנות, משום שהאזור החל לפרוח. אבל במקום לבחור בקידום, הם בחרו ב"התנגדות." בחירה היסטורית. בחירה שאצל רבים מהם עדיין לא נפסקה. הם הכריזו מלחמת שמד על הישות שלא קמה. העמידו בראשם אדם שתמך בהיטלר, שהוביל אותם מאסון לאסון. והם ממשיכים באותה דרך, כשהם בוחרים בחמאס, או בשייח' ראאד סלאח, שתומך בחמאס.
וצריך לספר להם, שכדי לפתור קונפליקטים, הנורמה המקובלת בעבר הייתה חילופי אוכלוסין. 42 מיליון איש עברו את החוויה. ביניהם, 600 אלף ערבים, ששילמו את המחיר על סרבנות והכרזת מלחמה, ו-800 אלף יהודים, שסבלו מפוגרומים וגירוש המוני, ללא התגרות מצדם. כך ששני הצדדים שילמו מחיר. בעימותים אחרים זה סיים את הסכסוך. לא כאן. הפלסטינים ממשיכים לסבול - רק משום שהם בחרו ב"התנגדות," ולא ביצירה.
בעקבות כתבה על "הנכבה היהודית" שפרסמתי כאן, פנו גופים שונים לשר החינוך, בדרישה להכליל את הסבל היהודי, הפוגרומים, החרמות הרכוש, הגירוש. זהו פרק שאין לו כמעט אזכור בספרי הלימוד. הגיע זמנו. כך שהיה ראוי אם סער לא היה מוחק שום דבר. הוא נדרש להוסיף. לא למחוק.
נא להמתין לטעינת התגובות
