שעתם היפה
לחברי סיעת העבודה יש הזדמנות לומר באופן ברור: קרקעות אינן סחורה, ארץ לא מפריטים. זה גם לא בהכרח סותר את ההסכם הקואליציוני
אלא שכדי שזה יקרה, מפלגת העבודה, ובעיקר חברי הכנסת שלה, וגורמי המפתח העומדים מאחוריה - בראשם ההסתדרות והתנועה הקבוצית - צריכים לוותר על קו אופי המאפיין אותם מאז רצח רבין: ההססנות, המבוכה, הבלבול, אובדן הזהות והסקטוריאליות (הלגיטימית לכשעצמה).
זו תהיה שעתה היפה של מפלגת העבודה, כי ברירה אחרת אין לה. אין כמו הרפורמה המוצעת במינהל מקרקעי ישראל כדי לסמל את השיא - או השפל - אליו הגיע הפוליטיקה הציונית במדינת ישראל.
שש"ס - מפלגה אנטי-ציונית מובהקת - רתמה את הרב עובדיה לתמוך בחוק הזה מסיבותיה שלה, על כך אין להתפלא. המפלגה הזו המציגה עצמה "חברתית", נולדה סקטוריאלית ו"לעומתית" - מבלי שהיא תחמיץ הזדמנות להוות חלק מהממלכה - ותמות סקטוריאלית (במהרה בימינו אמן).
שהליכוד, קדימה, ישראל ביתנו והבית היהודי סובלים מכאב בטן גדול בענין הקרקעות, מוכיח שלא אלמן ישראל, ועצם כאב הבטן מלמד שגם בימין המתון וגם בימין הקיצוני, עדיין זוכרים ציונות-הרצליאנית (להבדיל ממשיחית) מהי. יש לברך על עמדתם האמיצה של השר בוגי יעלון ושל ח"כ זבולון אורלב.
אבל המבוכה של גורמים חוץ-פרלמנטריים במפלגת העבודה, ובעיקר בתנועה הקיבוצית, ובעיקר השתיקה של עופר עיני, אינן מוצדקות גם אם ניתן להציע לה הסבר היסטורי משכנע. שכן מדובר בשני גופים הנמצאים במגננה, ומגננה דוחפת את המתגונן למזער נזקים. המקרה של ההסתדרות ברור, וזה של התנועה הקבוצית הוא של מי שנתון בין הפטיש של האוצר ומינהל מקרקעי ישראל, לבין הסדן של התעמולה העדתית מהסוג שהפיצה בזמנו "הקשת הדמוקרטית המזרחית". כבר רבע מאה כמעט שהתנועה הקבוצית היא שק החבטות של החברה הישראלית, ובמציאות כזו אין פלא שמנהיגיה קרועים בין עמדה ערכית ברורה לבין החובה לשמור על האינטרסים.
אלא שבסופו של יום, בשבוע הבא, ואולי כבר מחר, ההכרעה תצטרך להיות ברורה: בעד או נגד הרפורמה של נתניהו.
ההסכם הקואליציוני שחתמה העבודה עם הליכוד מאפשר - כמו כל הסכם קואליציוני - מרחב פרשנות גדול מאוד, כפי שניתן ללמוד בקלות מהסעיף הרלבנטי: "הצדדים יפעלו ביחד לקידום רפורמה במינהל מקרקעי ישראל בהתאם לעקרונות המפורטים בהסכמים הקואליציוניים האחרים, לרבות העברת הבעלות בידי כלל החוכרים בייעודי מגורים ותעסוקה, ובלבד שבכל הנוגע לשינוי בזכויות העובדים ייעשה הדבר בהסכמה עם ההסתדרות". 34 המלים הללו מאפשרות לחברי העבודה לעמוד על שלהם, בקלות מרובה.
"הצדדים יפעלו יחד" - תשאלו את חברי הכנסת עד כמה האוצר והכהן הגדול שלו, נתניהו איפשרו את זה. שיא הציניות היה בשימוש כתנא-דמסייע ב"דו"ח גדיש", אשר רוחו הפוכה לחלוטין מזו של הרפורמה המוצעת, כפי שניתן לראות מעמודים 13-14 בדו"ח, ומפרק ההסבר, עמ' 48-37.
"העקרונות המפורטים" - אלו כוללים גם את המלים הבאות: הממשלה תכונן פורום "שולחן עגול" בהשתתפות הממשלה, נציגי המעסיקים וההסתדרות הכללית, אשר ידון בנושאים בתחומי החברה והכלכלה. הממשלה תביא נושאים ושינויים מהותיים בנושאי חברה וכלכלה לדיון בפורום השולחן העגול, בטרם תקבל הממשלה החלטות ותבצע פעולות לקידום נושאים או שינויים כאמור. כל אחד מן הצדדים בפורום השולחן העגול יוכל להעלות נושאים לדיון בפורום.
"הסכמה עם ההסתדרות" - לכאורה יכול עיני לשבת במנוחה על כסאו כי את שלו הוא השיג. הוא זה שהבטיח - קרוב לוודאי יזם - את כניסת מפלגת העבודה לממשלה, והוא ראוי לכל שבח על ההישגים הכלכליים שהוביל במציאות של משבר עולמי ולנוכח אישים הזויים ומנותקים מהמציאות כמו יובל שטייניץ ועומר מואב, שהוצבו ליד הגה הכלכלה הישראלית דווקא עכשיו. אבל היא הנותנת. "הסכמה עם ההסתדרות"
"העברת בעלות" - והרי על כך ניטש הויכוח. אילו הדברים היו ברורים, חזקה על נתניהו שהיה נוקט בשם המפורש: "הפרטה". הימנעותו מכך בשלב חתימת ההסכם הקואליציוני מלמדת שהוא מבין שבשלב הרכבת הקואליציה אין לו ברירה אלא לשמור על עמימות. משמעות הדבר שהוא מבין כי הענין פתוח לדיון. חברי הכנסת של הליכוד הראו לו שכך הוא הדבר. עכשיו תורם של שותפיהם לקואליציה: חברי העבודה.
גם התעקשותו של נתניהו להעביר את החוק כלשונו מלמדת משהו: ביבי מבין את מה שמבינים בש"ס - הפרטת הקרקעות היא לב ליבו של הפרויקט הפוסט או האנטי-ציוני. לש"ס זה לא משנה כאמור, לנתניהו זה כביכול משנה (כי הוא הרי ראש "המחנה הלאומי"), ובכל מקרה הוא מצדיק את המהלך בדרכו הימנית השגרתית: "צמיחה כלכלית על ידי שחרור כוחות השוק".
למפלגת העבודה זו אינדיקציה ברורה. אין לדעת אם בעקבות החלטתה מחר או בשבוע הבא יגיעו לקיצן 15 שנות התלבטות, התבטלות והססנות. הלוואי. אין לדעת אם אחרי שעתה היפה היא תצא לדרך הישנה-חדשה שאפיינה אותה בעבר הרחוק והקרוב, לפחות עד 1977. הלוואי. אבל דבר אחד ברור: לעת הזאת עליה לומר דברים ברורים: קרקעות אינן סחורה. ארץ לא מפריטים.
נא להמתין לטעינת התגובות
